ביטול פסק דין בתביעה קטנה שניתן ללא סמכות

בבקשה למתן רשות ערעור, המבקש עתר לביטול פסק דינו של בית משפט קמא, להורות על דחייתה על הסף של התביעה שהוגשה נגדו ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט.

ענייננו בבקשה למתן רשות ערעור ולא בזכות הקנויה לבעל דין נוכח הוראת סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, הקובעת:   "פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי....". בהקשר זה כבר נאמר:   "המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעיקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015)).

בית משפט קמא נימק את קביעתו ציין בפסק דינו שקיימת יריבות בין הצדדים ושלבית המשפט סמכות לידון בתביעה, וזאת לאור עדות משיב 1 שעל פיה בין היתר ביסס בית משפט קמא את קביעתו בעיניין הסיכסוך האישי עם המבקש ובעיקר משום שהציג חשבונית לעיון בית משפט, שהיא על שמו והוא זה ששילם את התיקון על הנזקים שגרם המבקש.

...

המבקש השיב לבית המשפט "אולי טעיתי ופירקתי, אבל לא שברתי ולא הרסתי, הכל שקר וכזב". לאחר שבחנתי ושקלתי את נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור, את פסק דינו של בית משפט קמא על רקע כתבי הטענות ונספחיהם ופרוטוקול הדיון, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

על כן ולאור אמות המידה המחמירות המצדיקות מתן רשות ערעור הנני סבורה שנסיבות העניין שלפנינו, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ועל כן הנני דוחה את הבקשה.

בהתאם, והואיל ומדובר בעילת תביעה של חברה, הרי שאין לבית המשפט סמכות עניינית הואיל ולחברה אין אפשרות להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

ביחס לתביעת התובעת, פסק הדין ניתן על יסוד הוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן – תקנות תביעות קטנות) לפיה: "נימסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב - תימחק התביעה; התייצב התובע והנתבע לא התייצב – יתן בית המשפט פסק דין על יסוד כתב התביעה, ובילבד שהתובע הצהיר בפני בית המשפט על אמתות האמור בכתב תביעתו; התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תדחה התביעה" זאת, להבדיל מתקנה 10 לתקנות תביעות קטנות, שעניינה מתן פסק דין בהיעדר הגנה.

מכאן, שבכל הנוגע לביטול ההחלטה על דחיית התביעה של התובעת מכוח תקנה 11, הרי שבעניין זה אין צורך בבחינת התנאים לביטול פסק שניתן בהיעדר הגנה, ובכלל זה בחינת סכויי ההצלחה של התביעה, כפי שהדברים נעשים במסגרת פסק דין הניתן בהיעדר הגנה.

...

אשר לבקשת התובעת למחיקת התביעה שכנגד של הנתבעת מאחר והיא חברה בע"מ – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לפיכך, מהטעמים המפורטים לעיל, פסק הדין הדוחה את תביעת התובעת והמקבל את התביעה שכנגד מבוטל, זאת בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪.

הבקשה למחיקת התביעה שכנגד נדחית.

הצעתי למבקש ולמשיב היא להסכים לביטול פסק הדין ובית משפט לתביעות קטנות ייתן פסק דין חדש ומנומק בתביעה ובתביעה שכנגד.

באותו פסק דין הודגש, כי אמות מידה להתערבות ערעורית בפסקי דין לא מנומקים לפי סעיף 79 א' הן צרות מאוד (ראה סעיף 21) "...ודוק, אין בידינו רשימה סגורה של מקרים יוצאי דופן אלה, ואולם המרכזיים שבהם עוסקים במצבים של חריגה מסמכות או תוצאה בלתי הוגנת ובלתי צודקת בעליל...". ג) אני סבורה, כי במקרה דנן, העובדה שבית משפט קיבל בדיון מבעל דין אחד מסמכים מבלי לתת לבעל הדין שכנגד לעיין בהם או לנמק, מדוע אין לאפשר לו עיון בהם, כל זאת ללא תעוד בפרוטוקול, פוגמת בהליך.

...

באותו פסק דין הודגש, כי אמות מידה להתערבות ערעורית בפסקי דין לא מנומקים לפי סעיף 79 א' הן צרות מאוד (ראה סעיף 21) "...ודוק, אין בידינו רשימה סגורה של מקרים יוצאי דופן אלה, ואולם המרכזיים שבהם עוסקים במצבים של חריגה מסמכות או תוצאה בלתי הוגנת ובלתי צודקת בעליל...". ג) אני סבורה, כי במקרה דנן, העובדה שבית משפט קיבל בדיון מבעל דין אחד מסמכים מבלי לתת לבעל הדין שכנגד לעיין בהם או לנמק, מדוע אין לאפשר לו עיון בהם, כל זאת ללא תיעוד בפרוטוקול, פוגמת בהליך.

כיוון שעיינתי בעצמי במסמכים ואינני מוציאה מכלל אפשרות כי למסמכים היתה השפעה מסוימת על תוצאת פסק הדין, אני סבורה כי זהו המקרה החריג שבו יש להתערב ולבטל את פסק הדין שניתן בהתאם לסעיף 79 א' לחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל כך שפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות יבוטל.

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע ביום 7.3.23, על יסוד כתב התביעה, בהיעדר התייצבות לדיון (להלן: הבקשה).

כמתואר לעיל בהרחבה, היתנהלותו הדיונית של הנתבע הובילה לעיכוב משמעותי בניהול ההליך תוך גרימת הוצאות רבות לתובע, לרבות בגין התייצבות לשני דיונים (אחד בבית המשפט לתביעות קטנות ואחד בבית דין זה) אליהם לא התייצב הנתבע, הגשת בקשות ותגובות שונות ופתיחה בהליכי גבייה לצורך מימוש פסק הדין וכל זאת כאשר הנתבע לא הציג טעם של ממש לאי קיום החלטות בית הדין במועד חרף העובדה שכולן הומצאו לו כדין, לאותה הכתובת.

אשר להתניית ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות - תקנה 50(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת כי הסמכות הנתונה לבית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מאפשרת את ביטולו "בתנאים שיראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים". סמכות זו פורשה כרחבה ביותר ומאפשרת במקרים המתאימים אף להתנות את המשך הדיון בתשלום הוצאות משפט.

דברים אלה יפים לענייננו, בו מדובר בבקשה שנייה לביטול פסק דין המוגשת על ידי הנתבע מנימוקים דומים המבקשים לשלול הימצאות שבוצעו אליו חרף העובדה שהוצגו אישורי מסירה חתומים על ידו של ההחלטות הרלבנטיות, מבלי שהוא תומך את טענותיו בתצהיר ומבלי שניתן ולו תחילתו של הסבר לכך שחלק מהחלטות בית הדין מגיעות אל הנתבע וחלקן לכאורה לא מגיעות, חרף העובדה שהן נשלחות לאותה הכתובת וכאמור חתימתו מתנוססת על אישורי המסירה.

...

בנסיבות אלה ותוך שנלקח בחשבון גם סכום התביעה הכולל והעובדה שהנתבע אינו מיוצג, אני קובעת כי הנתבע ישתתף בהוצאות התובע בסך 1,250 ₪.

סוף דבר – פסק הדין מיום 7.3.23 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,250 ₪.

הנתבע ישלם לתובע את ההוצאות שנפסקו עד יום 24.8.23.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ברת"ק 17538-06-23 (השופטת ה' סילש), מיום 22.8.2023, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 16.8.2023, שבגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק דין; בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, בת"ק 77142-01-23 (הרשם הבכיר מ' וחדי).

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה פורת שב על טענתו, כי מעת המצאת כתב התביעה כדין, ועד מועד הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות – הוא מועד מתן פסק הדין – לא חלפו 30 הימים המוקנים לו בדין להגשת כתב הגנה; לפיכך, מבקש פורת מבית משפט זה לקבוע כי פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ניתן בחוסר סמכות, ולהורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, ללא צורך בתשובה; זאת, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.