ביטול פסק דין בשם צדק

כלל הוא, כי ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד כאשר הדבר "מתחייב מן הצדק" (למשל, מחמת אי המצאה של התובענה לצד שמבקש את הביטול) או מכוח שיקול דעת הנתון לבית המשפט (ראו: רע"א 640/19 איבראהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 2876/22 בעז נ' מזרחי, פסקה 6 (30.5.2022)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

אפנה לתצהיר נציג התובעת שצורף לתגובה לבקשה לביטול פסק הדין שם צוין כי הנתבע איננו מתגורר במושכר אלא ביבנה (בבית אמו), וכי הדירה שפונתה ביום 20.4.21 היתה נטושה מזה שנתיים, כאשר אין צריכת חשמל ומים בדירה.

הינה-כי-כן, אף אם בצדק ראה בית-משפט קמא במסירת המפתח אקט בעל פוטנציאל להעברת אמצעי השליטה על הדירה, כפי שהדברים בוטאו גם בע"א 592/76 זילנפרוינד נ' גרין (פ"ד לא(1) 813, 815 מול ד'), עדיין יש לבחון את נסיבות המסירה ומכלול היריעה, על-מנת לתהות אחר מילוי שאר תנאי יסודות ההחזקה.

...

מכאן אפוא, כי הטענות שהועלו רק בדיון בבית המשפט, וללא כל תימוכין ראייתיים, בדבר רישומו של הנתבע כ"נלווה" (הגם שלא הובהר פשר מעמד זה) ואף הטענה כי נרשם כמחזיק, באות בסתירה מובהקת לנטען בכתב התביעה והן נדחות (כאמור גם בשל העדר תמיכתן בראיות).

יוצא אפוא כי מלבד העלאת טענות בעלמא בעל פה לפיהן המדובר בדירת המשפחה (כירושה למעשה של המנוח), אין כל סממנים להחזקת הנתבע בדירה, וכזו שאינה מאפשרת לתובעת לתפוס חזקה במקרקעיה.

את השגיאות שבהתנהלות הנתבע, אשר שוכנעתי כי אינן נגועות בחוסר תום לב ונובעות מחוסר הבנה של מצב הדברים, יש בהחלט לייחס לגילו הצעיר ולנסיבות החיים אליהן נקלע בגיל כה צעיר, ובכללם ההכרח ליטול על עצמו את עול הטיפול במשפחתו, תחילה אחיו המנוח טרם פטירתו ולאחר מכן אמו, הכל בצל הטרגדיה של מות האח, כמתואר בתצהירו.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

טיעוני הצדדים היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, מהטעם שלא קיבל את ההודעה הראשונה על הדו"ח וכי לא מתקיימת "חזקת המסירה". עוד מעלה המבקש טענות משפטיות שונות- אי עמידה של המישטרה בחובת היידוע, "הגנה מן הצדק" ועוד.

שם דובר על מי שהורשע בהיעדרו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת ובקשתו לביטול פסק הדין נדחתה.

...

לטענת המשיבה, טענותיו המשפטיות של המבקש אינן רלונטיות להליך שבנדון וכך גם עיסוקו או עברו, שכן, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

במקרה דנא, שוכנעתי כי, אמנם, עלה בידי המשיבה להציג אישור מסירה, לפיו דבר הדואר נשלח ממשטרת ישראל אל המבקש, בהתאם לכתובת שנמסרה על-ידו, כאשר דבר דואר זה לא נדרש על-ידי המבקש.

אדגיש, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, בנוגע לתקינות אישור המסירה שהציגה המשיבה".

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

טיעוני הצדדים היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, מהטעם שלא קיבל את ההודעה הראשונה על הדו"ח וכי לא מתקיימת "חזקת המסירה". עוד מעלה המבקש טענות משפטיות שונות- אי עמידה של המישטרה בחובת היידוע, "הגנה מן הצדק" ועוד.

שם דובר על מי שהורשע בהיעדרו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת ובקשתו לביטול פסק הדין נדחתה.

...

לטענת המשיבה, טענותיו המשפטיות של המבקש אינן רלונטיות להליך שבנדון וכך גם עיסוקו או עברו, שכן, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיה זו. דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.

במקרה דנא, שוכנעתי כי, אמנם, עלה בידי המשיבה להציג אישור מסירה, לפיו דבר הדואר נשלח ממשטרת ישראל אל המבקש, בהתאם לכתובת שנמסרה על-ידו, כאשר דבר דואר זה לא נדרש על-ידי המבקש.

אדגיש, בהקשר זה, כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, בנוגע לתקינות אישור המסירה שהציגה המשיבה".

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין; אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהיעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לידון בעיניינו של הנתבע.

...

לאור כל האמור אני סבור כי על אף מחדליה של המבקשת, על מנת שלא למנוע ממנה את הזכות החוקתית של הגישה לערכאות, ובפרט לאור סכום התביעה, יש מקום לבטל את פסק הדין כנגד המבקשת, בכפוף להפקדת ערובה משמעותית שתבטיח את זכויות התובעים.

התוצאה היא כדלקמן: המבקשת תשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול הבקשה לביטול פסק הדין, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת, בתוך 30 יום.

בשלב זה אני מורה על עיכוב כל הליכי ההוצל"פ שנפתחו בקשר לפסק הדין בהליך זה כנגד המבקשת.