ביטול פסק דין בשל עיכוב הליכים

בסופו של יום ולאחר שב"כ הצדדים הודיעו על הסכמתם להמלצת בית המשפט, ניתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לפיו, חויבה התובעת – גב' אסולין לשלם לנתבעת סכום כולל בסך של 5,000 ₪ תוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין בגין צריכת המים עד לחודש 08/2018.

כב' השופט פיין אפשר לתובעת לפעול לביטול פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט נאסר מיום 20.9.18 לאחר שערך איזון ראוי בין זכויות הצדדים ועיכב את התביעה שלפניו עד להכרעה בבקשת התובעת לביטול פסק הדין.

ביום 23.12.18 הגיש עו"ד הייב בשם התובעת במסגרת ת"ת 8070-12-17 בקשה לביטול פסק הדין; דא עקא שהבקשה נדחתה על ידי כב' השופט נאסר בהתאם להחלטה מיום 3.3.19 מהנימוק שבית המשפט קם מכסאו ואין המדבור בהליך הנכון לביטול פסק דין שניתן על דרך הפשרה, ומכאן התביעה דנן לביטול פסק הדין.

...

בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי דין התביעה נגדה להידחות וזאת משביצעה הנתבעת בדיקה יסודית לרשת המים והביוב בדירת התובעת ולא נמצא פגם כלשהו או פגם בחישוב צריכת המים.

סבורני, כי הייתה חובה על עו"ד עבדו ליידע את התובעת באופן מפורש על המלצת בית- המשפט למתן פסק דין על דרך הפשרה וטענות כגון, קושי תקשורתי כזה או אחר עם התובעת והפעלת שיקול דעת בדבר סיכויי תביעתה אינן מקנות פטור מחובה זו. לא נעלמה מעיני הטענה בדבר סופיות הדיון וחשיבותו של עקרון זה; פסק הדין ניתן ביום 20.9.18 והפך לפסק דין חלוט הכפוף לעיקרון סופיות הדיון.

לאחר שהתבוננתי בראיות הצדדים, נחה דעתי, כי באיזון בין עקרון סופיות הדיון ובין דרישת התובעת לביטול פסק הדין משלא הוסבר לה אודות מתן פסק דין על דרך הפשרה ולא הסכימה לכך לצד זכותה להעלות את טענותיה בפני בית המשפט, נוטה הכף לעבר זכותה של התובעת לקבל את יומה בבית המשפט ולבטל את פסק הדין.

סוף דבר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 20/9/18.

נוכח בקשת הנתבע מיום 27.6.23 להורות על ביטול הליכי הגבייה בהם פתח התובע למימוש פסק הדין, הוקדם הדיון ליום 24.7.23 וניתנה החלטה המורה על עיכוב הליכי מימוש פסק הדין.

התובע הוסיף ופירט בתגובתו את המחדלים הדיוניים הנטענים של הנתבע, וטען כי לא מתקיימת עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק ואף סכויי ההגנה של הנתבע נמוכים שכן למעט טענות סתמיות כי התובע שקרן וגנב – לא הציג הגנה של ממש בהתייחס לטענות התובע.

...

בנסיבות אלה ותוך שנלקח בחשבון גם סכום התביעה הכולל והעובדה שהנתבע אינו מיוצג, אני קובעת כי הנתבע ישתתף בהוצאות התובע בסך 1,250 ₪.

סוף דבר – פסק הדין מיום 7.3.23 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,250 ₪.

הנתבע ישלם לתובע את ההוצאות שנפסקו עד יום 24.8.23.

פרק ט"ז לתקנות שכותרתו "ההחלטה השיפוטית" מעגן במסגרתו את תקנה 131 לתקנות אשר קובעת: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; ..." ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם, 27.2.2001) נקבע: "5. ...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הנתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העידר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).

סכום ההוצאות ישולם מתוך סכום הערבון שהופקד ע"י הנתבעת 2 בגין עיכוב ההליכים.

...

יוטעם, כי אכן הנתבעת 2 לא הגישה תצהיר מטעם בתה לתמוך בטענתה כי למרות החתימות הנחזות לא קיבלה את המסמכים בפועל ומקובלת עליי טענת התובעת בתגובתה בהקשר זה. בנוסף, הנתבעת 2 לא הגישה כל ראיה לתמיכה בטענתה כי לפני כשנה עברה להתגורר בבאר גנים.

לאור האמור, שוכנעתי כי בנסיבות דנן, לאחר בחינת כלל שיקולי בית המשפט, פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 2 יבוטל משיקולי בית משפט בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך של 1,000 ₪.

מובהר שלאור כך שסכום ההוצאות מובטח אני מורה על ביטול מידי של פסק הדין והעיקולים שהוטלו במסגרתו בתיק ההוצל"פ וכן על סגירתו.

לטענת התובע, הנתבע הגיש בקשות ורבות ולחלק רב מהן נידרש התובע להגיב, וכן, הנתבע נידרש להופיע בפני בית המשפט לדיון ולא עשה כן, ולא הראה סיבה שלא לעשות כן. עד ליום זה, פועל הנתבע באותה השיטה וגורם לסחבת תוך נקיטה בתכסיסים שתכליתם עיכוב ההליך המשפטי.

התובע טוען כי אין מדובר בבטול פסק דין בשל חובת הצדק, וזאת היות שהנתבע ידע על התיק, ניהל אותו, היה מעורה בו, והיה עליו לעקוב אחריו כפי שנתבקש.

" יצוין כי בעיניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בבטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הנה הגנת בדים.

...

בעניין ע"א  765/18 חיון נ' חיון ואח', נאמר על ידי כבוד השופט שטיין כי בדבר שקר יש להפעיל את ההלכה הבאה: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.

" יצוין כי בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". אני סבור שסיכוייו של הנתבע לזכות במשפט הם קלושים ביותר ואף ניכר כי הגנתו הינה הגנת בדים.

לסיכום, אני סבור, כי הנתבע נהג בזלזול חמור כלפי בית המשפט מקום שלא התייצב לדיון, וכן, כאשר הגיש בקשות חוזרות לדחיית הדיון בסמוך למועד הדיון.

משכך, לא מצאתי שיש בטעמים שביסוד הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ וכתב התביעה לביטול פסק הדין מחמת מירמה, ככל שהם נעוצים במועד בו התקבלו המסמכים בדואר בביתה של אימו המנוחה, שלא הובאו לידיעתו של המבקש, כדי להטיות את הכף לכיוון קבלת הבקשה (ראו גם: סעיף 18 לכתב התשובה).

...

לטענתה, דינה של תביעת המבקש להידחות, בעיקר מן הטעם שתביעתו אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לביטול פסק דין סופי וחלוט או ל-"משפט אזרחי חוזר". לשיטתה, עיכוב הליכי ההוצל"פ כמוהו כעיכוב ביצועו של פסק דין, ובענייננו מדובר כאמור בפסק דין סופי וחלוט, שהמבקש מעולם לא ערער עליו, כפי שגם לא ערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתנה ביום 3.5.09.

יצוין, כי המבקש בעצמו נסמך בהליכי הגבייה על הסדר, שלא השתכלל בסופו של דבר להסדר מחייב, לפיו הוא ישלם על חשבון חוב ההוצל"פ, דבר שיש בו הכרה בעצם החוב.

סוף דבר - הבקשה נדחית.