ביטול פסק דין בשל אי מתן הזדמנות להשמיע טענות

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

בחנתי את טענותיו של המבקש: אין חשש לעיוות דין: בסעיף 6 לבקשה נכתב כך: " לא מן הצדק להרשיע את המבקש בעבירה שהנו כופר בביצועה וכן הגיש בקשה להשפט בגינה בהתאם וזאת בטרם מתן לו את ההזדמנות להשמיע את טענותיו כנגד העבירה" התצהיר שצורף לבקשה הוא תצהיר אימות, אך התצהיר לא הוסיף פרטים עובדתיים לבקשה.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " טענה כללית כי המבקש כופר בבצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקש לא הגיש בקשה להישפט למעט בקשה זו, המשיבה ציינה כי המבקש יכול היה להגיש בקשה להישפט משלא פעל כך יש לדחות את הבקשה.

אולם בניגוד לאמור בבקשה, עיון בדוח מלמד כי בתגובתו של המבקש לשוטר, לא כפר בעבירה שמיוחסת לו, אלא הודה בביצועה: מתוך דברי הנהג – בדוח: "אתה צודק אני מתנצל אבל תתחשב בבקשה צודק" מתוך הצילום במקור : לכן אני קובע כי אין כל חשש ממשי לעיוות דין.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור: המבקש לא הוכיח שהגיש את הבקשה למפנ"א לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו – והמבקש אף מודה בביצוע העבירה בפני השוטר; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לכן, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

התובעת, מצידה לא הגישה את עמדתה ועל כן, ביום 29.4.2019 ניתנה החלטה ולפיה ההליכים יימשכו כסדרם בבית דין זה וזאת לנוכח העידר תגובה מצד התובעת; העובדה שמלכתחילה, התובעת הגישה את התביעה דנן בבית דין זה בנגוד לשתי תביעות קודמות באותו ענין שהוגשו על ידה בבית הדין האיזורי לתל אביב בשל כהונתו של מר יהודאי כנציג ציבור כאן; העובדה שאב"ד לא ישבה במותב עם מר יהודאי תקופה ארוכה עוד בטרם סיום כהונתו[footnoteRef:1].

ביום 7.2.2012 השיבה החברה באמצעות באת כוחה וחזרה על עמדתה ולפיה התובעת סיימה את עבודתה בחברה ביום 31.12.2011 בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי, קודם לסיום העבודה נערכו לתובעת מספר ישיבות שימוע במהלכן הוסבר לתובעת הצורך בהתייעלות וניתנה לה היזדמנות לשטוח את טענותיה, התובעת פרשה בתנאים מועדפים על פי הוראות ההסכם הקבוצי וכי הזימון לשימוע המאוחר מיום 11.1.2012 נעשה רק לנוכח אי השלמה של התובעת עם סיום העבודה והמשך התייצבותה לעבודה.

בקשה לביטול פסק הדין נדחתה.

כפועל יוצא מכך, לא ניתנה לתובעת היזדמנות להשמיע את טענותיה ביחס לאותם שיקולים תפעוליים כגון הקושי לנהל אותה ו/או לנייד אותה ממכונה למכונה בהתאם לצרכי העבודה.

...

כך גם, התובעת לא הציגה כל מקור נורמטיבי המבסס את טענתה לדרגות נוספות ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

בהתחשב בעובדה שמצאנו פגם בהליך השימוע, בכך שלא הובאו בפני התובעת השיקולים להכללתה ברשימת הפורשים והגם שבנסיבות הענין, סברנו כי חרף הפגם האמור, אין מקום לפסיקת פיצוי כספי, איננו מחייבים את התובעת בהוצאות הנתבעות, שכן עצם הצגת השיקולים לבחירתה, הייתה עשויה לייתר את התביעה דנן.

ביום 26.07.2021 הגישה הנאמנה לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות בה ביקשה להורות על ביטול ההליך לאור מחדלי המערער, כאשר ממועד מתן צו פתיחת ההליכים לא שילם המערער כל תלשום לקופת החדל"פ וחוב פיגוריו עומד על 7,200 ₪, וכן בגין אי הגשת דוחות דו-חודשיים.

סעיף 183(א) לחוק חידלות פרעון מקנה לבית משפט של חידלות פרעון סמכות לביטול צו פיתחת ההליכים בקובעו כי: "מצא בית המשפט בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, כי מיתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חידלות הפרעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים היזדמנות להשמיע עמדתם, לבטל את הצוו לפתיחת הליכים...". סעיף 163(ג)(1) לחוק חידלות פרעון, אשר אליו מפנה סעיף 183(א) הנ"ל, מונה נסיבות המצדיקות ביטול ההליך ואלה הן: היחיד "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים"; "לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה"; "הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון". בעניינינו, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא המערער לא שילם כל תשלום לקופת הנשייה מיום מתן צו פתיחת ההליכים, ועל כן קבע בית משפט קמא כי חוסר שתוף פעולה מצד המערער ויצירת המחדלים בנגוד להורות צו פתיחת ההליכים, כמוהה כזניחת ההליך ומהוה היתנהגות בחוסר תום לב. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי תנאי להגשת בקשה לביטול פסק הדין הנו צירוף אישור המעיד על סילוק מלוא המחדלים בתוספת תשלום לקופת הנשייה בסך 1,000 ₪.

יחד עם האמור, לפנים משורת הדין ולאור מצבו הרפואי של המערער הנני קובע כי ככל והמערער ישלם את יתרת מלוא החוב בפגור (כולל סכום ההוצאות שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא) וזאת תוך 20 ימים מהיום, יהיה רשאי להגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ב, 17 מאי 2022, בהיעדר הצדדים.

...

סעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון מקנה לבית משפט של חדלות פירעון סמכות לביטול צו פיתחת ההליכים בקובעו כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים...". סעיף 163(ג)(1) לחוק חדלות פירעון, אשר אליו מפנה סעיף 183(א) הנ"ל, מונה נסיבות המצדיקות ביטול ההליך ואלה הן: היחיד "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים"; "לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה"; "הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". בענייננו, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא המערער לא שילם כל תשלום לקופת הנשייה מיום מתן צו פתיחת ההליכים, ועל כן קבע בית משפט קמא כי חוסר שיתוף פעולה מצד המערער ויצירת המחדלים בניגוד להורות צו פתיחת ההליכים, כמוהה כזניחת ההליך ומהווה התנהגות בחוסר תום לב. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי תנאי להגשת בקשה לביטול פסק הדין הינו צירוף אישור המעיד על סילוק מלוא המחדלים בתוספת תשלום לקופת הנשייה בסך 1,000 ₪.

נוכח האמור, משלא מצאתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, דין הערעור להידחות.

יחד עם האמור, לפנים משורת הדין ולאור מצבו הרפואי של המערער הנני קובע כי ככל והמערער ישלם את יתרת מלוא החוב בפיגור (כולל סכום ההוצאות שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא) וזאת תוך 20 ימים מהיום, יהיה רשאי להגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין.

כאמור, לטענת רוכשי הקצה, פסק-דין שפוגע בצד רלוואנטי, בלי שניתנה לו היזדמנות להשמיע את טענותיו בעיניין, בטל מעקרו מחמת חוסר-סמכות (לעניין זה מפנים רוכשי הקצה לפסקי הדין שניתנו בהמ' 795/69 חבני נ' פלד, פ"ד כד(1) 676, 678 (1970); ע"א 256/71 אל סמאר נ' אל-מועטי, פ''ד כו(1) 505, 509 (1972); ע"א 411/81‏ זידאן‎ ‎נ' ע'דיר, פ''ד לח(3) 449, 456 (1984)).

לפיכך, אין להשמע לטענת רוכשי הקצה, כי נשללה מהם ההזדמנות לשטוח טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, טרם הכרעתו בתביעה; ואיני סבורה, איפוא, כי בנסיבות אלו הופרו כללי הצדק הטבעי באופן המצדיק את ביטול פסק הדין.

פן אחר של אותו עיקרון עליו עמדתי לעיל, מגולם בכלל לפיו אם וכאשר ניתן פסק דין כנגד אדם בלא שהיה צד להליך המשפטי במסגרתו ניתן הפסק (בין משום שלא זומן כדין, קל חומר אם לא נתבע כלל), דין הפסק להתבטל, וזאת אפילו פסק הדין צודק ובלא שמבקש הביטול נידרש לשכנע כי בצקלונו טענות טובות לגופו של עניין.

כלל זה מוכר בפסיקה עוד משנותיה הראשונות של המדינה ולימים עמדה עליו גם השופטת א' חיות ב-רע"א 5448/14 חב' אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' כונס נכסים על יתרות חייבים של חברת אינובד פיתרונות בע"מ, פסקה 7 לפסק הדין (5.10.2014) (ההדגשה הוספה – י' כ')): "פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל העדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעקרו הטעון ביטול מחובת הצדק 'שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה'." וראו גם את החלטתו של השופט י' עמית ב-רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 להחלטה (8.10.2015) (הדגשה הוספה – י' כ')): "מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין 'מתוך חובת הצדק' לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא היתייחסות לשיקולים נוספים." עוד ראו בספרו של יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 736 (מהדורה שביעית, 1995) (ההדגשה הוספה – י' כ'): "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, [כי] ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם ההחלטה נכונה, לגופו של ענין, אם לאו." וכן בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 916–917 (מהדורה שלוש עשרה, 2013): "כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר לפסק הדין. ביטול כזה נעשה 'מתוך חובת הצדק'... פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק אלא בדרך משפטית תקינה." וראו גם בספרו של שלמה לוין תורת הפרוצידורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 247 (מהדורה שניה, 2008), המתאר את האמור כמבטא את "דעת הרוב". בישום הכלל האמור לענייננו, סבור אני כי לא ניתן להשאיר על כנו את הסעד שפסק בית המשפט קמא נגד רוכשי הקצה, משאלו כלל לא היו צד להליך.

...

בכל הנוגע למחלוקת הנטושה בין חבריי ביחס לערעורם של מערערים 7-2 (להלן: רוכשי הקצה), דעתי כדעת חברתי השופטת י' וילנר כי גם דינו להידחות.

אלא שהם לא עשו כן (לדעה לפיה הימנעות של גורם מלבקש להצטרף להליך בנסיבות מעין אלו מביאה כשלעצמה למסקנה כי הוא מושתק מלכפור בתוצאת פסק הדין, ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 245 (מהדורה שניה, 2008); ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 110 (1984); ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 304 (2003)).

סיכומו של דבר, מסכים אני עם התוצאה אליה הגיעה חברתי כי גם דין ערעורם של רוכשי הקצה להידחות.

השאלה העומדת בפני בית המשפט בתיק דנן היא האם פסק דין בהליך של תביעות קטנות הדוחה תביעה מחמת אי מילוי החלטות בית המשפט, מהוה מעשה בית דין המונע מהתובעת להגיש תביעה נוספת בגין אותה עילה? רקע וטענות הצדדים: בפני בקשה מטעם הנתבע לדחיית התביעה כנגדו על הסף מחמת קיומו של פסק דין חלוט.

(ISSUE ESTOPPEL" א' גורן בספרו סוגיות "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט), עמ' 112 קובע: "תורת ה- Res judicata של המשפט המקובל מושתת על שני כללים עקרם: א. 'השתק עילה'- מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזדקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. ב. 'השתק פלוגתה'- אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. החלטה שיפוטית בפלוגתה שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה היזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את בעלי הדין בכל היתדיינות אחרת." הכלל אודות מעשה בית דין מורכב משני עקרם, השתק עילה והשתק פלוגתא.

ביחס לתנאי הרביעי, גם תנאי זה מיתקיים מאחר שפסק הדין האחרון ניתן ביום 20.02.2022 ונדחתה הבקשה לביטולו, כך שפסק הדין הפך לסופי וחלוט וחלף המועד להגשת רשות ערעור בגינו.

דהיינו, משהעלה הנתבע בקשה לדחיית התביעה מכוח מעשה בית דין בעקבות פסק הדין אשר ניתן בתיק הקודם ולאחר שנקבע כי מתקיימים חמשת התנאים ובכך עומדת לזכותו טענת השתק עילה, אזי יש לדחות את התביעה (ראו: רת"ק (מחוזי ב"ש) 11434-08-11 אפריים שומינוב נ' טלדור איי טי בע"מ (פורסם בנבו, 29.08.2011) ; ע"א 32/89 חיים גולן נ' אורי עלוני, מו(3) 665 (1992)).

יתרה מכך, בית משפט זה פסק בעבר כי פסק דין בהיעדר התייצבות ואף בהיעדר הגנה יכול ליצור השתק פלוגתא.

...

הטעם לכך הוא מובן, שכן "כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים" (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין ([פורסם בנבו], 8.3.2009), כן ראו נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי, 325-324 (1991)).

סיכום: בענייננו מתקיימים הכללים לצורך החלתו של הכלל השתק עילה, לכן מכוח הסמכות המוקנית לבית המשפט לפי תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מקבלת את בקשת הנתבע ומורה על דחיית התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין.

בנסיבות העניין, התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 750 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.