ישיבות טיעונים לעונש נדחו מעת לעת על מנת לאפשר לנאשם לפעול להסדרת הרישיון, לאחר שנטען כי הסדיר חובותיו להוצאה לפועל, ועליו לעבור מבחן עיוני על מנת שיוכל להוציא רישיון נהיגה תקף; ובהמשך נטען, כי הנאשם עבר מבחן עיוני ונותר מבחן מעשי; וב"כ הנאשם דאז אף הודיע כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון; אך הנאשם לא התייצב לדיונים (9.9.19, 23.10.19) ובא כוחו טען, כי הקשר עמו נותק והוא לא משתף פעולה, והוצא צו הבאה, והוגשו בקשות לשיחרור מייצוג.
דיון
על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין".
באשר לעילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות
הפסיקה הנוהגת מלמדת כי על מנת לקבל בקשה לביטול פסק דין משום "סיבה מוצדקת" על המבקש לעבור משוכה גבוהה מאוד.
...
אמנם עונש הפסילה שהוטל על המבקש אינו קל. ואולם, נוכח חומרת העבירות; תקופת הפקיעה הממושכת (מעל 11 שנים); החזרתיות ונסיבות ביצוע העבירות ביחד עם עבירות מהירות נלוות (ב-2 התיקים שצורפו); מדיניות הענישה; ונוכח העבר התעבורתי המכביד (81 הרשעות קודמות); וריבוי העבירות בתקופת הפקיעה (19 הרשעות), - אני סבורה, כי באיזון הכולל בין כלל רכיבי הענישה, שעה שלא הוטל רכיב של מאסר, אין ברכיב הפסילה בפועל שהוטל משום חריגה ממתחם העונש ההולם.
בבית המשפט העליון נקבע, כי:
"בהתייחס למידת העונש שהוטל על המבקש, סבורני, כי עונש זה אינו מצדיק התערבות, משאין בו כל סטייה חריגה ממדיניות הענישה המקובלת. לעניין רכיב המאסר בפועל, שתי הערכאות הקודמות ראו עין בעין את חומרת העבירה שביצע המבקש, וקבעו, כי בנסיבות העניין, אין מנוס מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, זאת, בעיקר לשם הרתעת המבקש, אשר לחובתו עבר תעבורתי לא מבוטל, ונהיגה חוזרת ונשנית, במשך שנים רבות, ללא רישיון, אשר תוקפו פג בשנת 2001. בנסיבות המקרה שלפניי, אין מדובר, לטעמי, בעונש החורג באופן קיצוני מרף הענישה הראוי בעבירות דומות, ולפיכך לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שהושת על המבקש, במסגרת בקשת רשות ערעור זו".
ובענייננו, כאמור, מדובר בתקופת פקיעה ממושכת של יותר מ- 11 שנים; ומכתבי האישום בעובדותיהם הודה הנאשם עולה כי הנאשם לא נמנע מלחזור ולנהוג ברכב ב2 האירועים הנפרדים נשוא ענייננו, ואף הוסיף וביצע עבירות נלוות ונהג במהירות מופרזת בשני אירועים נפרדים אלה; ומדובר בנאשם אשר לחובתו 81 הרשעות תעבורה, מתוכן 19 הרשעות קודמות בתקופת פקיעת הרישיון, לרבות הרשעה מאוחרת להרשעה בענייננו; וכן גזר הדין אינו כולל רכיב של מאסר – לא בפועל ולא מותנה –; ולכן אני סבורה, כי באיזון הכולל בין כלל רכיבי הענישה, שעה שגזר הדין לא כלל רכיב של מאסר, העונש שהושת על המבקש סביר ואינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת באופן שהותרתו תגרום למבקש עיוות דין.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול גזר דין שניתן בהיעדר נדחית.
