ביטול פסק דין בטענת מרמה בבית משפט לתביעות קטנות

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 32385-06-19 שניידר נ' יוסף ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אושרית הובר היימן תובעת איריס שניידר נתבעים 1. מעיין יוסף 2. אישי דיגיטלי (דביר דיגה) פסק דין

בהקשר זה, נטענו טענות מירמה, רמייה, הונאה וחוסר תם לב מצד הנתבעים כלפי התובעת.

אמנם, פנייתם זו של הנתבעים לתובעת נעשתה לאחר הגשת התביעה ולא לאחריה, אולם בהחלטתי מיום 16.05.20, במסגרתה הוריתי על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבעים, ניתן גם צו לחיוב בהוצאות התובעת בסך של 650 ₪, תשלום אשר הועבר לידיה, ולטעמי יש בכך בכדי לשקף את הוצאות ניהול ההליך.

...

אין חולק, כי בגין השירותים שהעניק הנתבע 2, הוסכם כי התובעת תשלם תמורה בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ לחודש.

לעניין עלות מכתבי הדרישה שנשלחו ע"י בעלה של התובעת שהינו עו"ד במקצועו, לנתבעים - לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכתבים, אני דוחה את דרישה לחייב את הנתבעים בעלות זו, בשים לב לעובדה שאין כל קשר בין החוב הנדרש במסגרתם (3,250 ₪ ו – 3,835 ₪) לבין חוב המקור.

דא עקא, שבמקרה דנן החלטתי שלא ליתן צו לחיוב בהוצאות ואלו נימוקיי: ראשית, התביעה נדחתה ברובה (למעשה הנתבעים חויבו בתשלום סכום השווה פחות מ10% מסכום התביעה).

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך כולל של 1,027.5 ₪, וזאת בתוך 30 ימים ממסירת פסק דין זה לידיהם, שאחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 13891-11-19 פז ואח' נ' לוינסון פיתרונות אנרגיה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט ישראל פת התובע יובל פז הנתבעים 1. לוינסון פיתרונות אנרגיה בע"מ 2. מינופים דואר משפטי בע"מ 3. תאמר אל עוברה 4. אור שפירו סער, עו"ד 5. סער גרשוני חברת עורכי דין, באמצעות עו"ד סער גרשוני פסק דין

יפים לענייננו דברי כבוד השופטת אביגיל כהן כפי שהובאו ברע"א (ת"א) 23121-07-18 זאב כצנלסון נ' גטר גרופ בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.189): "כיוון שלטעמי טענת המבקש ולפיה לא קיבל מעולם את כתב התביעה על ידי פקיד המסירה לא נסתרה, אזי עניינינו בבטול פסק דין מחובת הצדק. אינני מטילה דופי בפקיד המסירה, אשר לא נחקר כלל, אך משלא נסתר תצהיר המבקש, היה צריך לבטל פסק הדין מחובת הצדק. בית משפט אמנם מוסמך להכריע בבקשה לביטול פסק דין גם ללא דיון והצדדים לא ביקשו שיתקיים דיון, אך בפני בית משפט שתי גרסאות סותרות לחלוטין בנוגע לאישור המסירה....

הינה כי כן, התובע לא הצליח להוכיח אף לא אחד מרכיבי עוולת התרמית, ולא הציג אף לא ראשית ראייה באשר לקיומה של עוולה זו. התובע עצמו אף מודה בכך, כפי שעולה מדבריו במהלך הדיון: "לשאלת בית המשפט, אם לוינסון שותף למירמה ולזיוף כי לא בדק, אני משיב כי הוא המפקד של התביעה הזו ולכן הוא צריך לקחת אחריות. אני כרגע לא יודע ואין לי הוכחה לכך שלוינסון אישר לגרשוני ללכת לבצע את הפשע הזה. אין לי הוכחה. מה לעשות?" (ש' 29-31, עמ' 4 לפר').

...

טענות התובע: לטענת התובע, הוא התוודע להליכים נגדו רק בעת הטלת עיקולים על חשבונותיו וקבלת צו תשלום מהוצל"פ. עוד הוא טוען, כי הנתבעים כולם עשו יד אחת כנגדו, ושמא יש לומר -רקחו קנוניה נגדו, במטרה לנטרל את פעילתו העסקית, תוך כדי זיוף מסמכי ההמצאה של כתבי בי הדין לידיו, וכך השיגו במרמה פסק דין בהיעדר הגנה כנגד התובע, פסק דין שכאמור לעיל בוטל בסופו של דבר.

בנסיבות העניין אין מנוס מלהגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח במאזן ההסתברויות של המשפט האזרחי, כי הנתבעים זייפו מסמכים והשיגו אישורי מסירה לתובע תוך מרמה והונאה; מה גם, שבתביעה בעילת תרמית דורשת ההלכה הפסוקה מקדמת דנא נטל הוכחה מוגבר (עניין אשד; ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן ואח', תק-על 95  (2), 1323, בעמ' 1327), נטל שבו לא עמד התובע.

אסיים בציטוט מפסק דינו של כבוד השופט מנהיים בפסק דין בת"ק (ראשל"צ) 487/09, זריהן שלמה נ' סלקום ישראל בע"מ: "דין התביעה להידחות. לא למותר להוסיף שגם אילו הייתי מקבל את התביעה לא הייתי מצליח להסביר לעצמי מדוע אדם שחויב ב-1,200 ₪ ביתר תובע למעלה מכפליים מכך. הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני נתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל". בשל כל האמור, אני דוחה את תביעתו של התובע נגד כלל הנתבעים.

באשר לסוגיית הוצאות המשפט, הרי שבנסיבות העניין ובשים לב לסכום הנתבע ובהינתן שכלל הנתבעים נדרשו להגיש כתבי הגנה וחלקם נדרש להגיע ממרחק לדיון לפניי, ולפנים משורת הדין אני מורה לתובע לשאת בהוצאות כל אחד מחמשת הנתבעים בסך של 500 ₪.

"במקרה שבו ניתן פסק דין סופי, אשר מהוה מעשה בית דין בין בעלי הדין, רשאי בית המשפט לפתוח את הדיון מחדש אם מתברר לו שפסק הדין הושג במירמה. בסמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בנסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל מעשה בית דין, שעיקרם סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל היתדיינות נוספת בעיניין שהוכרע". "כאשר מדובר בתרמית פנימית, דהיינו תרמית שגרמה לפגם בהליך השפוטי עצמו כתוצאה ממעשה בלתי חוקי בעת ניהול המשפט. הסוגיה מעוררת מתח בין עיקרון סופיות הדיון לרצון להגיע לחקר האמת ולהימנעות מלתת לאדם להנות מפירות עוולתו". ובע' 634 נאמר כך: "הכוונה היא למירמה כלפי בית המשפט ולא כלפי הצד שכנגד, שכן בעוד שטענת בעל דין אשר רומה תהא מושתקת, לא כן בית המשפט אם הוא רומה, שהרי אין מעשה בית דין אלא בין בעלי הדין עצמם". "הדרך הדיונית שבה יש לתקוף פסק דין שהושג במירמה, דהיינו הדרך לביטול של פסק הדין כזה, היא בהליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי תובענה לביטולו". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור הכי לא עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתי או משפטית לעילת הביטול, לסעדים המבוקשים על ידו ואף ההליך בו נקט אינו ההליך הנכון, זאת על אף שניכר שהתובע מקבל יעוץ משפטי ואף שניכר שבקשתו מנוסחת בשפה משפטית.

אני סבורה כי לא מתמלאים התנאים המחמירים לביסוס טענה של מירמה והטענה נדחית.

בטרם מתן פסק הדין הגיש התובע לבית המשפט לתביעות קטנות הודעה לפיה, הנתבעת יוצגה בדיון על ידי משפטן בנגוד להוראות סעיף 63 לחוק.

...

לאחר שביהמ"ש שמע את הצדדים ובחן את הפוליסה הוא הגיע למסקנה כי דין התביעה להדחות לגופה.

המתמחה המשיך לעבוד בתקופת הביניים במשרד עו"ד, ערך כתבי טענות תחת פיקוחו של עו"ד וכו', ובדיון עצמו חקר את התובע בחקירה שכנגד ואף סיכם ונקבע כי נהג במהלך הדיון כדרך עורכי הדין לכל דבר ועניין ובתמורה, שקל ביהמ"ש מה תרופתו של התובע אשר זכויותיו הופרו והגיע למסקנה שלא נגרם כל עיוות דין.

לסיכום, מותב זה זוכר את הדיון היטב.

במקרה שלפני מצאתי כי יש מקום לבטל את פסק הדין , אולם סבורני כי מחדלה של הנתבעת הנו מחדל עצום, ולכן יש לחייבה בהוצאות גבוהות בהתאם, גם בבית המשפט לתביעות קטנות.

הסיבה היא, שאין טעם בבטול פסק הדין, אם לאחר ביטולו, ישוב וייתן בית המשפט את אותו פסק דין בדיוק, בהיעדר עילת הגנה.

לנתבעת 3 מחדלים מהותיים: אי הגעה לדיון, אי הגשת בקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין ואי פירוט מספק בכתב ההגנה, אולם יש מקום לתת לה את יומה בבית המשפט היות ויש לשמוע את טענותיה של הנתבעת למירמה של התובע ויש לבחון את הקשר הרפואי בין מצבו הקודם של התובע לבין הניתוח אותו עבר .

...

במקרה שלפני מצאתי כי יש מקום לבטל את פסק הדין , אולם סבורני כי מחדלה של הנתבעת הינו מחדל עצום, ולכן יש לחייבה בהוצאות גבוהות בהתאם, גם בבית המשפט לתביעות קטנות.

על מנת ללמוד כי לו היה מדווח התובע על מסתם פולמונרי ולא מסתם מיטראלי , היתה הנתבעת מחריגה את המחלה בגינה נותח התובע בסופו של דבר (אי ספיקה טריקוספידלית) , היה על הנתבעת לצרף חוות דעת מתאימה, המראה את הקשר בין הבעיה המקורית של התובע אל מול הניתוח אותו עבר.

כאשר נישאל הנתבע על ההליך בבית משפט לתביעות קטנות וגביית כספים על סמך פסק הדין שניתן בהיעדר השיב שפסק הדין ממילא בוטל ואין לו חשיבות, ובלשונו (שם, עמ' 61 שורות 20 ואילך) – "ש:הבנתי. תגיד לי בבקשה, סיפרת לנו שלא תבעת את כל הסכום. אבל, לבית משפט לתביעות קטנות הגשת תביעה מספר 88641110 על סך 30,100. אתה יכול לספר לבית משפט מה המרכיב של הסכומים האלה? 30,100?

התובעת משיבה לטענות אלה שהנתבעים עצמם טוענים שהחשבונית אמיתית, ומכל מקום את הגושפנקא לטענת התובעת שהמסמך זויף קיבלה רק לאחר חקירת הנתבע-3 והנתבע בשנת 2012 ומשכך דין טענת הנתבעים להדחות.

הנתבעים הסתפקו בכך, שהעלו את טענת ההתיישנות ובקשו שבית המשפט יקבע שלא הוכחה עוולת לשון הרע, וכי לא קיימת כלל עילה כנגדם מבלי לפרט, מבלי לנתח, מבלי להפנות להוראות החוק ומבלי להיתמודד עם פסיקתו של השופט אברהם יעקב לפיה מדובר בפסק דין שהיתקבל במירמה.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו ונשמעו באתי לידי מסקנה שלא נותר ספק שעלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך האזרחי, שהחשבונית לא משקפת את העסקה בין הצדדים ושני הנתבעים היו מודעים לכך ובכל זאת הנתבעת פעלה לאשר את החשבונית כעותק "נאמן למקור" על אף שהיה ברור שאין כלל מקור.

אחר כל האמור לעיל, ניתן לקבוע באמת המידה הנדרשת בהליך האזרחי שהחשבונית בה עשו הנתבעים שימוש כדי להגיש את התביעה הקטנה, לקבל פסק דין בהעדר ולגבות מן התובעת את הכספים על פי פסק הדין, לא שיקפה את העסקה שהיא מתיימרת להציג.

בנסיבות העניין ותוך איזון בין מעשיהם של שני הצדדים, סבורני שהצדק יעשה אם ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 36,000 ₪ בתוספת שכר טרחה בסכום כולל של 7,000 ₪.