ביטול פסק דין בהעדר התייצבות לדיון הוכחות עקב טעות סופר

ביום 25.1.17, משחלף המועד שקצב בית משפט קמא להגשת הראיות, והמבקשים לא הגישו ראיות מטעמם, נעתר בית משפט קמא לבקשת קרנית שלא לאפשר למבקשים להגיש ראיות מטעמם וקבע כי: "היות וב"כ הצדדים השלישיים צפה בהחלטה ביום הינתנה ובהיעדר תגובה, כמבוקש." ביום 27.2.17 היתקיים דיון הוכחות אליו לא התייצבו המבקשים או בא כוחם.

מתוך הרישומים של מערכת נט המשפט עלה כי עו"ד אבו גרארה צפה בפסק הדין החלקי בשאלת החבות שניתן ביום 1.4.19 וכן בהחלטה המורה על תיקון פסק הדין החלקי מיום 8.4.19 בשל טעות סופר שנמצאה בו. לאחר שהוכרעה שאלת החבות, הגישו הצדדים תחשיבי נזק וניתנה הצעת בית משפט קמא לפשרה.

על בית המשפט הנכבד לראות בכלל הנסיבות, הראיות שהוצגו, עניין השהוי שאינו ניכר לאור מו"מ, ייצוג בא כוחם שהתרשל, הצהרותיו של המבקש 1 לעניין הבעלות לאורך כל ההליך, תמיכת בית משפט קמא במונחים מוכר וקונה בפס"ד החלקי, אי התייצבות ב"כ המבקשים ו/ או המבקשים עצמם לאורך כלל הדיונים, הסדר הפשרה שנחתם ללא הוכחת המשיבה כלל, אי מסירת כתבי בי- דין, אי זימון מבקש 2 להליך, כל זאת כפסק דין פגום שעליו להתבטל מחמת הצדק.

...

אין בידי לקבל טענתם זו של המבקשים.

בנוסף, אף לגופו של עניין, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי לא ניתן להם יומם בבית המשפט ולו הייתה ניתנת להם ההזדמנות, היה בידם להוכיח כי דין התביעה נגדם להידחות.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי המנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להדחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

החלטת בית משפט קמא מיום 16.2.2021, בפתח דיון ההוכחות – כי אין למחוק את התביעה הגם שהתובעים (המשיבים) לא התייצבו לדיון הוכחות - שגויה ודינה להתבטל.

טענת המערערת בנוגע למחיקת תביעת המשיבים 8-7, הנה טענה תיאורטית המהוה הפרה של החובה המוגברת החלה עליה לנהוג בתום לב – בשל טעות סופר, צוין בכתב התביעה (סעיף 6) כי המשיבים 8-7 היו על טיסת המערערת מיום 16.6.2018 (במקום 12.6.2018).

למעלה מן הצורך אעיר, כי גם בשים לב להוראות תקנה 157(3) לתקנות הישנות שעסקה באי התייצבות, נפסק כי אי התייצבות לדיון, אינה מהוה, כשלעצמה, עיילה לדחיית תובענה אלא בנסיבות חריגות ביותר.

...

ביום 10.9.2019 הודיעו המשיבים בכתב, כי הימנעותם מהגשת תצהירי עדות ראשית הייתה מדעת "ומתוך שיקולים לניהול ההליך". מאחר והמערערת טענה (בדיון ביום 11.9.2019) כי בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות וכן טענה (במסגרת השלמת טיעון בכתב) כי, בהיעדר פרשת תביעה, התשתית הדיונית הראייתית הנדרשת כתנאי מוקדם להבאת ראיותיה לא התגבשה, היה על בית משפט קמא לסלק את התביעה בהיעדר פרשת תביעה ולפיכך, דין החלטתו מיום 14.1.2020 להתבטל, תוך קבלת טענות המערערת ומאליו ביטולו גם של פסק הדין.

אני סבור, כי המקרה דנן אינו המקרה בו יש ליישם מטרה זו, בהינתן שכאמור, טרם הנקיטה בהליך המשפטי, הציעה המערערת פיצוי למשיבים שלשיטתה "הולם את הנסיבות" (כאמור בסעיף 17 לכתב ההגנה), מאחר והיא סברה שמדובר במחלוקת כנה ואמיתית לגבי תחולת הפטור על נסיבות המקרה ולא הוכח כי מדובר במקרה הקלאסי בו המערערת נדרשת להרתעה, מאחר והתעלמה לחלוטין מדרישת המשיבים והפרה ביודעין את הוראות חוק שירותי תעופה, תוך התנערות גורפת מהוראותיו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בכל הנוגע לפיצוי לדוגמא.

קביעות בית משפט קמא בפסק הדין ביחס לפיצויים לדוגמא – בטלות ותביעת התובעים ביחס לאותו פיצוי - נדחית.

ערעורים שהוגשו נדחו בהעדר הפקדת ערבון ובהעדר התייצבות של המבקשת ואחיה לדיון בעירעור (סעיף ב' לבקשת הסילוק; נספח 5).

פורטו בפסק הדין שורה של מחדלים דיוניים ועשיית דין עצמית של המבקשת ואחיה באותו הליך, ובכלל זה אי הגשת תצהירים במועד; הגשת בקשות דחיה לא מוצדקות באמתלה רפואית מבלי שהוגשו הבהרות שהתבקשו על-ידי בית המשפט; אי הופעה לישיבת הוכחות ללא אישור כפי שדרשה המפקחת ועוד (סעיפים 22-6 לפסק הדין; נספח 6 לבקשת הסילוק).

ביום 20.3.2022 ניתן פסק דין בתובענה לפיו: "בהעדר תשובה מטעם התובעת, חרף ההזדמנויות שניתנו לה, ובהמשך להחלטתי מיום 7.3.2022, אני מניחה כי התובעת זנחה את תביעתה, ומורה על מחיקתה מחוסר מעש...". כמו כן, חויבה המבקשת בהוצאות בסך של 5,000 ₪.

עוד לפי התעוד במערכת "נט המשפט", לפי אישורי המסירה, ביום 21.3.2022 נשלח אל המבקשת פסק הדין (החלטה בפתקית מיום 21.3.2022 בדבר תיקון טעות סופר בפסק הדין שכללה על גבי אותו עמוד גם את פסק הדין שניתן יום קודם לכן בפתקית).

באשר לשיקולים שעניינם ביטול פסק דין לפי שיקול דעת בית המשפט יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים שאף הם מובילים, לטעמי, למסקנה שיש קושי רב להעתר לבקשת הביטול אם היה צורך לידון בה לגופה: ראשית, קשה להלום מצב שבו מי שמגיש תביעה לבית המשפט מסרב לקבל דברי דואר שנשלחים אליו.

...

בנסיבות המתוארות לעיל שבהן המבקשת סירבה לקבל דברי דואר ונמנעה מקיום החלטות בית המשפט, ובהתחשב בכלל השיקולים שפורטו, אני סבור שמחיקת התביעה הייתה אמצעי מידתי ההולם את התנהלותה של המבקשת.

כפי שניתן להתרשם מן המקובץ לעיל, התנהלותה של המבקשת ומחדליה גרמו לכך שבית המשפט נאלץ להשקיע משאבי זמן משמעותיים בטיפול בהם.

סוף דבר בקשת התובעת לביטול פסק הדין נדחית.

בהחלטה מיום 11.09.14 לאחר דיון במעמד המבקש והמשיב, בוטל פסק הדין שניתן נגד המשיב בהיעדר לבקשת המשיב, תוך קביעת דיון המשך לשמיעת הוכחות, אלא שבין לבין וכאמור כבר הספיק המבקש לגבות את סכום פסק הדין בהליכי הוצל"פ. בהחלטת בית משפט קמא מיום 11.9.14, בעיניין זה קבע כב' השופט הולצמן: "...לא מצאתי לנכון בשלב זה להורות למשיב להשיב את הכספים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח על יסוד פסק הדין שניתן כנגד המבקש בתיק זה, ואשר בנתיים ניסגר לאחר שבוצעו פעולות גבייה, וזאת בנסיבות הענין, ובשים לב לכך שהוצג בפני שטר חוב אשר במהלך הדיון התברר, בסופו של דבר, כי המבקש אכן חתם עליו ומסר אותו לבתו לצורך הבטחת החיובים בגין הסכם השכירות, כך לטענת בתו, וסוגיה זו תדון במסגרת החלטה שתתקבל לאחר שמיעת הראיות.

בתאריך 16.02.15 התייצבו שני הצדדים לדיון ההוכחות בתביעה הקטנה, אלא שטרם שהוחל בשמיעת הראיות, הצהיר המבקש "בשלב זה אינני תובע מהנתבע דבר היות ומלא הסכום שולם לי דרך לישכת ההוצל"פ בהתאם לפסק הדין שניתן בהעדר". המבקש הוסיף, "נכון שפסק הדין בוטל אני אקח ייעוץ משפטי לגבי הכספים שגביתי" (פר' מיום 16.2.15, בעמ' 10 שו' 6-8).

הבקשה הועברה לתגובת המבקש ומשלא הוגשה תגובה, נענה בית המשפט לבקשת המשיב ובהחלטה מיום 28.5.15 הורה לחייב את המבקש להשיב למשיב את הכספים שגבה ממנו (טעות סופר שנפלה בהחלטה זו תוקנה לבקשת המשיב מיום 18.8.20 בהחלטה מיום 19.8.20).

...

בקשה זו הועברה לתגובת המבקש ובהיעדר תגובה מטעמו, הורה בית משפט קמא (כב' השו' אדלשטיין): "...אני מורה על ביטול החלטתי מתאריך 1.2.21 בה עיכבתי את ביצוע פסק הדין שניתן על ידי מתאריך 16.2.2015 כפי שבא לידי ביטוי בפסיקתה מתאריך 1.11.2020. פסק הדין (שיבוצע באמצעות הפסיקתה) יעמוד על כנו" (החלטה מיום 14.3.22).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור המפורט לעיל, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

על כן הנני דוחה את הבקשה.

הסך של 18,500$ נרשם בשל טעות סופר, כאשר צריך היה להרשם סך של 20,500$.

ישיבת הוכחות נקבעה ליום 3 באוקטובר 2022, אלא שלישיבה זו לא התייצבה אלסה, לאחר שעובר לדיון הוגשה בקשה מטעם באת כוחה להתפטר מייצוג ואף לדחות את ישיבת ההוכחות-הבקשה נדחתה.

נוכח האמור, ניתן בדיון שהתקיים ביום 3 באוקטובר 2022 פסק דין חלקי כנגד נתבעת 1, אלסה- בהעדר התייצבות ולאחר שבאת כוחה הבהירה, כי אלסה הייתה ערה למועד הדיון.

אם בכל אלה אין די, הרי שעדותה של אלסה בישיבת ההוכחות יצרה אף היא קושי לא מבוטל נוסף למרלן.

...

מעת שכך לכאורה לא היה צורך בהנמקה, ואולם מעת שאני סבור, כי יש לדחות את תביעת התובעת לחיוב הערבה בתשלומי ריבית בסך של 20,245$ אנמק את הדברים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחייב את מרלן לשלם לתובעת את הסך של 18,500$ כפי שוויו בשקלים ביום הגשת התביעה (23 באוקטובר 2018).