ביטול פסק דין בהעדר הגנה לאחר מסירת אזהרה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 28.8.20 בהעדר הגנה.

הבקשה המופרכת הוגשה רק לאחר קבלת מסירת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

תקנה 476 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), כפי שהיתה בתוקף במועד הרלבנטי, החלה בבתי הדין לעבודה מכוח הוראת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), קובעת כי: "המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהשארתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת". אישור מסירה חתום על ידי הנתבע הוגש לתיק (במצורף לבקשה למתן פסק דין מיום 19.7.20).

זאת ועוד, תקנה 50 קובעת כי בעל דין שלא התייצב לדיון וניתן פסק דין בהיעדרו, רשאי לבקש בקשה לביטולו לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצא לו פסק הדין.

...

נדחית טענת ב"כ הנתבע לפיה אין חובת הגשת תצהיר לאימות העובדות בבית הדין לעבודה.

יחד עם זאת, מאחר שמדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, מבלי שהטענות נבחנו לגופן ומבלי שהנתבע קיבל את יומו בבית הדין, נטייתם של בתי הדין היא להיעתר לבקשות מסוג זה, אף אם פסק הדין ניתן כתוצאה ממחדלו הרשלני של צד. וכפי שנפסק: "הדין וההלכה הם כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות: "אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית-המשפט חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (בש"א356/89, בע' 29; בעקבות ע"א 32/83, בע' 438)"

הרקע לבקשת רשות העירעור והחלטת בימ"ש קמא: לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם), שניתנה ביום 26.05.20 בתא"מ 36380-05-16, לפיה בוטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגד המשיבה לאחר שחלפו מספר שנים מיום נתינתו.

כן טענה כי לא קיבלה את כתב התביעה, כאשר נרשם שזה נימסר ל"זהא נבואני" והמשיבה אינה מכירה אדם בשם זה. המשיבה טענה כי פסק הדין עצמו לא נימסר לה ויש סתירה בין התצהיר שצורף לאישור המסירה לבין אישור המסירה.

גם לעניין מסירת אזהרת ההוצאה לפועל טענה כי זו לא נימסרה לה. המשיבה טענה כי גם לשיטת המבקש יש היתיישנות היות וההלוואה לה הוא טוען ניתנה ב-2008 והתביעה הוגשה בשנת 2016.

...

על כן, הורה בימ"ש קמא על ביטול פסק הדין לאחר שהמשיבה תשלם למבקש הוצאות.

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012))" [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

כאמור, אינני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר הינה ראויה וסבירה בנסיבות העניין ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור על החלטה זו. הבקשה נדחית.

המשיבה בתגובתה טענה כי אין מקום לבטל את פסק הדין, מפאת היתנהלות המבקשים, העובדה שקבלו הן את כתב התביעה ואף ננקטו כנגדם הליכי הוצל"פ, לאחר שנמסרה להם האזהרה.

במסגרת הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה, צרפה המשיבה אסמכתות טובות, הכוללות אישורי מסירה ודו"ח פקוח, המוכיחות לכאורה את ביצוע מסירת התביעה למבקש מס' 1, עבורו ועבור המבקשת מס' 2 והמשיבה חזרה וצרפה אותן גם לתגובה לבקשה לביטול פסק הדין.

גם לאחר שניתנה למבקשים היזדמנות להשיב לתגובת המשיבה לבקשה לביטול – הם בחרו שלא לעשות כן. לאור האמור, אני קובע כי כתב התביעה נימסר למבקשים ביום 22.10.2018 כפי שנטען על ידי המשיבה, ועל כן פסק הדין שניתן לאחר שחלף פרק הזמן שעמד לרשות המבקשים להגיש כתב הגנה, ניתן כדין.

...

דיון ותוצאה לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בכל הנוגע לעובדה שהבקשה לביטול לא הוגדרה על ידי ב"כ המבקשים במערכת ככזו, אלא כ"הצהרה על יפוי כח", איני סבור שיש בכך כדי להביא למסקנה, כפי טענת המשיבה, שלא דובר בבקשה לביטול פסק דין.

גם לאחר שניתנה למבקשים הזדמנות להשיב לתגובת המשיבה לבקשה לביטול – הם בחרו שלא לעשות כן. לאור האמור, אני קובע כי כתב התביעה נמסר למבקשים ביום 22.10.2018 כפי שנטען על ידי המשיבה, ועל כן פסק הדין שניתן לאחר שחלף פרק הזמן שעמד לרשות המבקשים להגיש כתב הגנה, ניתן כדין.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

בעיניין ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נגד משה פרידמן, פ"ד יח(3) 20 (עמוד 27) נקבעו הדברים הבאים: "המנעות מנקיטת צעדים או פעולות, כאשר הדבר היה מחוייב המציאות. מתוך ידיעת מצב הדברים, עשויה להתפרש כאודאה שבשתיקה או כקבלת הדין המונעת מהצד הנוגע בדבר לטעון כעבור זמן את ההיפך מזה". דברים אלה יפים גם למקרה זה. המבקש הסתיר ולא גילה שהוא שילם למשיבה כספים לאחר שתיק ההוצאה לפועל ניפתח והאזהרה נימסרה לו. המבקש גם לא גילה שהוא קיבל, לבקשתו, בחודש מרץ 2018 ארכה להגשת היתנגדות עד ליום 10.4.2018 (ראו: נספח א' לתגובה).

בעיניין רע"א 712/07 ציון פורטל נ' חברת בלפור מימון והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 17.6.2007)) נדונה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להאריך בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה אשר הוגשה בחלוף 5 שנים, לאחר שנקבע כי משהמבקש ידע על הגשת התביעה נגדו ועל מתן פסק דין בהעדר הגנה סמוך למועדיהם ועל אף זאת נימנע משך למעלה מחמש שנים מלבקש את ביטול פסק הדין.

...

יישום מכלול שיקולים אלה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מביא אותי למסקנה שלא קם טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ושיש לדחות את הבקשה.

נקודת המוצא בטענות ההגנה הלכאוריות שמעלה המבקש היא שיש לראות בו כ"ערב יחיד" המוגדר בסעיף 19 לחוק הערבות "מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד" - כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; כתב הערבות שהמבקש אינו כופר בחתימתו עליו, שומט את היסוד מנקודת מוצא זו ומטענות המבקש ומלמד כי המבקש אישר במסגרתו שהוא בעל עניין בחברה החייבת ושאין בכוחו לטעון להיותו "ערב יחיד". בסעיף 16 לכתב הערבות "אנו מאשרים כי הננו בעלי עניין בנערבת כמשמעותו של מונח זה בחוק הערבות, ואנו יכולים לערוב לחיובי הנערבת ללא הגבלה בסכום". אשר לטענת המבקש שהיה על המשיבה להגיש את הבקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לבד מקיומה של מניעות מצד המבקש להעלאת הטענה לאחר שלאורך השנים לא כפר בחוב ובערבותו לתשלומו, שילם כספים ולא הגיש התנגדות הגם שהיה מודע לפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, כבר נפסק שמדובר בחוק צרכני שנועד להגן על לווים פרטיים "קטנים" ושאינו חל על הלוואות בין תאגידים ועל יחיד שערב להלוואה שנתן תאגיד, דוגמת המבקש (ראו; בש"א 154821/05 אטינגר נ' בר דוד (פורסם בנבו, 25.7.2005); ע"א (מחוזי-חי') 46120-07-19 מלכה נ' השחר ייבוא 770 בע"מ (פורסם בנבו, 31.3.2020)).

המבקש לא העלה בהתנגדות טענות הגנה שיש בהן לסתור חזקה זו. מכל האמור הבקשה להארכת מועד נדחית.

בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 12.12.2021 שניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נימסרו לו בתאריך כדין.

כמו כן, טענה המשיבה כי היתנהלותו של המבקש מלמדת על היתנהגות עקבית של זילזול מוחלט בסדרי הדין, שכן עוד ביום 29.08.2021 נימסר כתב התביעה לנתבע, ורק עם מסירת האזהרה בתיק, ולאחר שהחייב הבין כי לא ניתן עוד להיתחמק מהחוב, הגיש המבקש את בקשתו דנן.

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 12.12.2021 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת בסך של 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.