ביטול פסק דין בהיעדר הגנה ותצהיר נסיבות

לבקשת המשיבה לפסק דין בהיעדר הגנה צורף תצהיר מוסר.

זאת ביתר שאת עת בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יש לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין, או שמא ראוי להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה.

...

בנסיבות אלה אני קובעת כי אכן יש ספק באשר להמצאת כתב התביעה למבקש 1, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, ממילא דין הבקשה להתקבל גם שלא מחובת הצדק.

בנסיבות אלה אני קובעת כי כתב התביעה הומצא כדין למבקשת 2 ואין להורות על ביטול פסק הדין בעניינה מחמת הצדק.

לעת הזאת אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות צו הפינוי.

יחד עם זאת, באשר להכרעה לתביעת החוב גופה ובשים לב לכך שהיא מתבססת על פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ועל כך שהערבות ו/או ההיתחייבות איננה נשוא מיסמך בכתב בחתימת היחידה, אלא בהתחייבות שבעל פה מצידה, מוסכם כי הצדדים יפעלו כדלקמן: היחידה והנושה יגישו בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין שניתן בת.א 63234-12-20, תוך 10 ימים מהיום.

כלום יעלה על הדעת כי רק משום שהנושה טירחה לפנות לאחר הדיון ולא לפניו, לשליח מטעמה לשם קבלת תצהירו ו/או לקבלת הסירטון המתעד את המסירה, כדי שהדבר יהווה "ראיה חדשה" שנולדה לאחר מתן פסק הדין, ושיש בה כדי להצדיק ביטולו?? התשובה לשאלה זו הנה שלילית באופן מובהק.

מכלל האמור, יש לקבוע כי לא מדובר בראיה חדשה ו/או בשינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לדעת אודותיו קודם לדיון שהתקיים, ואשר יש בו כדי להצדיק את ביטול ההסכמות נשוא פסק הדין.

...

טענות הנאמנת: יש לדחות את בקשת הנושה, הן מטעמי פרוצדורה והן לגופה.

בסופו של דבר, התמקד הדיון בכך שגם אם היחידה קיבלה לידיה את כתב התביעה ולא הגישה כתב הגנה, עדיין עסקינן בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, מבלי שהתביעה נידונה לגופה.

אשר על כן, ומכלל הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל ולאחר שלא שוכנעתי כי מתקיימים טעמים חריגים ו/או כבדי משקל המצדיקים את ביטול פסק הדין מיום 19/9/22, אני רואה לנכון להורות על דחיית הבקשה.

בפרשת מרעי, ביטל בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט השלום שניתן בהיעדר הגנה (ביהמ"ש העליון נעתר לבקשת רשות העירעור שהוגשה ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה נדחתה הבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה) תוך שנקבע כי היתנהגותו של המערער (אי הגשת תצהירים במועד על אף הארכות שניתנו לו) אינה עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי הערכאה הדיונית לא התריעה בפני המערער שאם לא יוגשו התצהירים מטעמו- תופעל נגדו סקנציה של מחיקת כתב הגנה.

בנסיבות אלו, כאשר המבקש- באמצעות ב"כ- מודע להחלטות, ואף על פי כן אינו פועל בהתאם לאמור בהן, וכאשר ביהמ"ש התריע כי יורה על מחיקת כתב ההגנה ככל שהתצהירים לא יוגשו במועד , מצאתי כי היתנהלות המבקש בהליך קמא עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפטי וזלזול בבית המשפט, ולפיכך אין מקום לביטול פסק הדין שניתן.

...

שוב עתר המבקש לביטול ההחלטה ושוב נעתר ביהמ"ש לכך והורה על הגשת העמדה בתוך 14 יום, לרבות ארכה בהחלטה נוספת עד ליום 6.2.22.

לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות וכי המבקש לא הציג גרסה עניינית באשר לסיכויי הגנתו.

כמפורט בהרחבה לעיל, אני סבורה כי התנהלות המבקש בענייננו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת, בין היתר, נוכח מספר הבקשות למתן ארכה להגשת מסמכים, האיחור של המבקש בהגשת המסמכים בתיק קמא, העובדה כי המבקש לא מקיים אחר החלטות בית המשפט וביהמ"ש התריע על כך מספר פעמים ואף המבקש חוייב בהוצאות, המבקש לא התייצב לדיונים בהליך קמא, ולדיון אחד אף ב"כ המבקש (דאז) לא התייצבה.

בנסיבות אלו, כאמור, דין הבקשה להדחות.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

כאמור, מן הפן המשפטי איני סבורה כי מדובר בטענה שלא נטענה בהזדמנות הראשונה בשים לב לכך שטרם נכנסנו בשערי בית המשפט – דבר המתיישב עם הפסיקה גם בהיבט זה של היזדמנות ראשונה, ובכל מקרה אל לה לתובעת להיתפס לקוצו של יוד האם מדובר במסמך ראשון או שני וגם הנטייה היא שלא לסלק על הסף מקום בו ניתן להגיש תצהיר משלים או לבקש תיקון תצהיר (היה ולא נטען במסגרת התצהיר אולם ראו כאמור תצהיר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה שקודם לתצהיר לבקשת הרשות להיתגונן ומשכך כן ניתן לראות זאת גם כמענה להזדמנות הראשונה וגם כתצהיר משלים ולא חלופי משברי אם היו סתירות בין התצהירים התובעת הייתה מעלה זאת לאלתר) – בשים לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים.

אקדים ואומר כי בשלב זה איני יכולה לקבוע כי העלאת טענות אלו משמעותה להשהות פסק דין, כל שכן טענות בנוגע לגודל או סיווג או נכס ריק לא נטענו בחלל ריק אלא כחלק ממסכת של טענות ויכול ולאחר בירור עובדתי ראשוני בנוגע לנסיבות ניתן יהיה לייתר את הדיון בהן כחלק מקבלת הטענות המקדמיות של הרשות והדיון יתמקד אך בשאלת "אינני מחזיק". מכל מקום, טענת העידר סמכות אינה ביחס לשאלת מיהו מחזיק כאמור, שחוק הערר מאפשר לנתבע להיתגונן.

...

העולה מהמקובץ כי יש ליתן רשות להתגונן לנתבעים.

עם זאת, בכל הנוגע לשנים שבין 2013-2016 עת התביעה הוגשה בשנת 2018 אני סבורה כי יש להורות על הפקדה ולשם כך תציג המשיבה את החוב על הקרן שבו (משלא בוצעה כאמור המצאה כדין של התביעה) על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע את ההפקדה ויכול כי יהיה בדבר גם נקודת פתיחה לסיום ההליך בדרך של פשרה לרבות לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נוכח שנת פתיחת התיק.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ביום 3.5.23 הגיש בתיק קמא המבקש, באמצעות בא כוחו, "בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה", וצרף תצהיר חתום על ידי המבקש, במסגרתו פירט כדלקמן: הוא נכה של משרד הבטחון וסובל מבעיות נפשיות ניכרות, ואף נוטל תרופות רבות בגינן; ככל הנראה קיבל את כתב התביעה קמא אולם לא פתח המעטפה מאחר שסבר כי מדובר בחומר הקשור לתיק אחר שמנהל בבית משפט.

בנסיבות אלו היה נכון כי בית המשפט קמא יבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וייתן למבקש היזדמנות להיתגונן מפני התובענה קמא, ידון בתביעה לגופה ולא יחסום את שערי בית המשפט בפניו.

...

בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.

אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.

לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.

זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).

במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.

לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.