ביטול פסק בית דין צדק לענייני ממונות בשל טעות משפטית

התביעות ההדדיות הועברו להכרעת בורר - בית דין צדק לעינייני ממונות, שמופעל ע"י הרבנות הראשית בב"ש (להלן: "בית הדין הרבני" או "בית הדין").

כן קבע בית המשפט הנכבד כי הנתבע יוכל לגבות מהתובעת את יתרת התמורה המגיעה לו, רק כאשר יקבע באופן מוסמך, בין בהסכמה בין הצדדים, בין בבוררות נוספת, ובין בהליך משפטי, מה מותר לתובעת לקזז מסכום זה. בהחלטה נוספת באותו תיק, מאוחרת לפסק הדין, נקבע: "יוער, למען הסדר, שהפלוגתא שנותרה היא רק במישור כימות שווי הליקויים ולא בדבר קיומם ופירוטם..." (הדגשה של – הח"מ) (ראה החלטה מיום 22.05.16).

להלן הכרעתי - כמפורט לעיל, במכתב סיכום בדיקת הליקויים צוין כאמור לעיל: "הועלתה טענה שלא יתכן שיש כמות גדולה של אדמה למילוי.." (הניסוח של בית הדין מדבר על אדמה למילוי, כאשר הנתבע טען בחקירתו הנגדית שמדובר על אדמה "לפינוי" ולא "למילוי" וזו טעות סופר (פרו' עמ' 52 שורות 6 – 13)).

בפסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי גם נקבע: "...כמובן, אין לשלול, שבסופו של יום התוצאה תהיה דומה או זהה לזו שנפסקה בעבר (הסכום שקוזז עמד, כזכור, על כ- 25,000 ₪), כמו גם, שאפשר, שהמותב יגיע לקביעה שונה...". התוצאה בסוף הנה סך של כ- 12,000 ₪ יותר ממה שנפסק בזמנו בפסק בית הדין הרבני מיום 05.12.13 (אחד מפסקי בית הדין הרבני, אשר התובעת הגישה בקשה לבטלו לבית המשפט המחוזי (במסגרת ההליך הראשון בבית המשפט המחוזי)).

...

..לאחר שבחנתי היטב את מכלול הנסיבות מצאתי כי כל צד ישא בהוצאותיו בהליכים שלפני".

ובעניין "דין פרוטה כדין מאה" ראה גם רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (פורסם באתרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...קשה להיעתר לבקשה גם בשים לב לשוויה הכספי של התביעה. המבקש תבע בגין נזק שנגרם לשער בחצרו, אשר על-פי הנטען עומד על סך של 2,500 ש"ח. סכום זה אמנם אינו מבוטל, ויש מתוכנו שהוא רב משמעות לגביהם, אך אינו מצדיק בנסיבות ניהול הליכים בשלוש ערכאות שעלותם כשלעצמה גבוהה. חריגים לכך יהיו במקרים המעוררים שאלה עקרונית.. נפסק כבר, כי "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך"..

אשר על כן אני קובעת כי שווי הליקויים שקיומם כבר נקבע הינו בסך של סכום זה בתוספת מע"מ הינו בסך של 36,679 ₪.

הובהר כי "נקיטה בהליך שגוי אינה מחסנת אותה מפני טענת השהוי, ומכל מקום אין הסבר לכך שהעותרת לא פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים לאחר פסק הדין בהמרצת הפתיחה". כמו כן צוין כי המערערת בחרה במודע להמנע מתקיפת החלטות נוספות של ועדת המכרזים, ובכלל זאת ההחלטה מיום 22.2.2018 שלא להאריך את המועד לקיום דרישות המיכרז.

זאת, בגין נזקים ממוניים בשל ההסתפקות בהצעה נמוכה יותר; ונזקים לא ממוניים, לרבות הנזקים הנובעים מהעיכוב במימוש הפרויקט.

עוד טוענים המשיבים כי היה מקום לדחיית התובענה על הסף גם בשל קיומו של מעשה בית דין, וזאת בין היתר, בהיתחשב בכך שבפסק הדין שניתן בעתירה בעיניין ביטול הזכייה נקבע כי לאחר זכייתה במיכרז, הייתה המערערת מנועה ומושתקת מלטעון לגבי הבהרת פרשנות מיסמכי המיכרז ולגבי העדר נוסח של הסכם התשתיות.

עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו – מציע שהשתתף במיכרז, זכה בו ורק לאחר שבוטלה זכייתו דורש לקבל פצויי הסתמכות בגין פגמים שנפלו במיכרז עצמו – הרציונלים של הילכת קסם מילניום מתקיימים במלואם, ובצדק קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות על הסף את התובענה המנהלית שהגישה המערערת (ככל שהיא נוגעת לתנאי המיכרז וחוזה התשתיות), לנוכח המנעותה מהגשת עתירה מנהלית מתאימה במועד.

אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, "לו נקטה [המערערת] בהליכים המשפטיים הנאותים לתיקון הפגמים הנטענים [...] ככל שהדין היה לצידה של [המערערת], ניתן היה ליישב את הדברים ולחסוך את הנזק הנטען" (פסקה 42 לפסק הדין).

באותו עניין קבע בית המשפט לעניינים מינהליים, בנגוד לעמדת הצדדים בהליך, כי "[...] מרגע שהסעד המבוקש הוא השבת כספים, האכסניה המתאימה לבירור העניין היא תובענה מנהלית". המדינה הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, אך לאחר שהצדדים לערעור הגיעו לפשרה ההליך הסתיים ללא הכרעה בשאלת ההליך המתאים לדיון בסוגיית חילוט (ראו: עע"ם ידיד).

...

כל מסקנה אחרת הייתה מובילה לכך שהיינו מאפשרים למערערת להכניס "דרך החלון" את הטענות שפסק הדין בעניין ביטול הזכייה הוציא "דרך הדלת". עד כה דנתי בפגמים הנוגעים לניסוח המכרז ולחוזה התשתיות.

בשים לב לכך ובהינתן הכלל לפיו יש לפרש בצמצום את ההליכים הנדונים בבית המשפט לעניינים מנהליים כתובענה מנהלית, אני סבורה כי המסלול המתאים לניהול הליך שעניינו חילוט ערבות במכרז הוא עתירה מנהלית.

במקרה הייחודי שלפנינו, בהינתן הקביעות השיפוטיות החלוטות בהליכים הקודמים, תוצאה זו מקובלת עליי.

על כן, הצדדים הביאו סכסוכם לפני בית דין צדק ובית הוראה לעינייני ממונות וריבית שע"י בית הוראה הישר והטוב (ע"ר) – על ידי הבוררים כב' הרבנים: בלסברג, ארשטר ואקר (להלן: "הבוררים"; "בית הדין"; "הליך הבוררות").

תמצית פסקי הבוררות לאחר קיום שני דיונים בפני הבוררים – דיון אחד מיום 30 ביוני 2019 (אשר תועד בפרוטוקול שנפרש על פני 7 עמ'); דיון שני מיום 12 באוגוסט 2019 (אשר תועד בפרוטוקול הנפרש על פני 9 עמ'); – הוציאו הבוררים תחת ידם פסק דין מותנה, מיום כ"א בטבת התשפ"א (5 בינואר 2021), לפיו העסקה נעשתה בטעות, וכלשון בית הדין: "לאחר בדיקת ממוחה מטעם ביה"ד מתברר שבעיסקה המדוברת יש אונאה של הרבה יותר משתות, אי לכך, זכותם של הנתבעים לבטל את המקח, ועל התובע להשיב את הסכומים שכבר קיבל." זאת בכפוף לכך, קבעו הבוררים, כי ככל שהתובע (המבקש 2 דנא) ימציא את החשבוניות ואת שאר ההוכחות הנדרשות ישוב ביה"ד ויבחן שוב את טענות הצדדים (להלן: "פסק הבוררות המותנה").

ראו רע"א 5526/18 יפה נ' (יפה) דיאמנט, פסקה 16 לחו"ד של כב' השופט ד' מינץ (13.12.2018) – לאמור: "הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בעינייני בוררות תנתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עלול להגרם עוות דין חמור (ראו למשל: רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא (23.8.2018); רע"א 3962/18 לבנון נ' ניהול ודיור, פסקה 14 (21.6.2018); רע"א 4453/18 דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 10 (15.7.2018); רע"א 3313/18 אברמוביץ נ' גלית, פסקה 7 (16.5.2018))". יתרה מזו, ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית משפט קמא בבקשה לביטול או לאישור פסק בוררות נחשב כערעור בגילגול שלישי, אשר בו על אחת כמה וכמה הנטייה היא שלא לקבל בקשת רשות ערעור.

...

תמצית פסק הדין בבית משפט קמא לאחר שבית המשפט קמא סקר את ההלכה הפסוקה הוא הגיע לכלל מסקנה, כי במקרה דנא "אין הצדקה להורות על ביטול פסק הבוררות מכוח עילת הביטול בסעיף 24(4) לחוק ממספר טעמים". בנימוקיו ציין בית המשפט קמא כי לטעמו לא נגרם עיוות דין למבקשים, שכן אלו האחרונים ביודעין בחרו להביא הסכסוך להכרעת הבוררים שידונו ויפסקו על פי דין תורה; הצדדים העניקו לבוררים סמכות רחבה, וכרוחב הסמכות שהעניקו הצדדים לבוררים, כך מצומצמת יכולתם להשיג על קביעותיהם והכרעותיהם של הבוררים.

בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי למבקשים ניתנה הזדמנות נאותה, ואף מעבר לכך, לטעון טענותיהם לפני הבוררים ומצא כי "אין הצדקה להורות על ביטול פסק הבוררות מכוח עילת הביטול בסעיף 24(4) לחוק ממספר טעמים". בית משפט קמא פירט חמישה נימוקים מדוע אין לבטל את פסק הבוררות או להשיבו לבוררים לשקילה מחדש, כדלהלן בתמצית: טענות המבקשים הינם בעלות אופי ערעורי; לא נגרם עיוות דין, מכוח סעיף 26(א) לחוק הבוררות; הצדדים העניקו סמכות רחבה לבוררים וכן לא חל סעיף י"ב לתוספת הראשונה לחוק הבוררות; הליך הבוררות בין הצדדים אינו כפוף לסדרי דין וראיות לרבות היוועצות הבוררים עם מומחה.

מכל מקום, לא מצאתי שנפלה טעות בנימוקים אלה ושיש הצדקה להיעתר לבקשת רשות הערעור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית בזאת.

לבית דין מיוחד לעניני ממונות – שע"י קהל מחזיקי הדת בארץ ישראל, ה"ה הרבנים הגאונים רבי מרדכי זאב אייכלר, רבי ירמיה אהרן אדלר שליט"א, ורבי יצחק שלום כ"ץ שליט"א, או לממלא מקום של כל אחד מהם, אשר יוכל לידון בענינינו ולהוציא פסק דין , .

על הנתבע להופיע לדיון בביה"ד ביום רביעי י' שבט תש"פ (למס' 5 פברואר 20) בשעה 5.00 אחה"צ, או לחילופין לשלוח לפני תאריך הדיון העתק מ"כתב בוררות" שנחתם בפני בית דין צדק כלשהוא".

לנוכח ההתנאה המפורשת בשטר הבוררות, לפיה שטר הבוררות לא יוכל לבטל פסקי בית משפט, יש לבחון את ההליכים המשפטיים הרלוואנטיים שקדמו לפסק הבוררות, ואשר יש להם משמעות לבחינת סוגיה זו: בת.א 43521-08-14 שנדון במאוחד עם 44830-08-14 בבית המשפט המחוזי, נדונו שתי תביעות בין טבעון ובני משפחתו לבין המשיבים וצדדים נוספים.

לא כך הם הדברים ביחס למסמך התיקון המאוחר שיצא תחת ידו של בית הדין – "תיקון השמטה והבהרה". ראשית, מיסמך זה אינו עומד בהוראותיו של סעיף 22 לחוק הבוררות אשר קובע כי הבורר רשאי, על פי פניית בעל דין ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים היזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה; (2) הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסיכסוך; (3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית; (4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טירחת עורך- דין.

מדובר בתוספת ארוכה ומפורטת של עניינים אשר בהם מתיר בית הדין למבקש לידון, המפרטת בלשון מרחיבה כי זכותו של התובע לתבוע את הנתבעים "בכל תביעה שירצה לרבות תביעת זכויות בנכס הידוע כמגרש 1101 א בפארק תעשיות גוש עציון הרשום ע"ש חברת טונר פרינט". קביעה זו חורגת מהסכמת הצדדים בשטר הבוררות, אשר כללה מניה וביה את התנאי שלפיו, שטר הבוררות לא יוכל לבטל פסקי בית משפט.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שוכנעתי כי לא מדובר באחד המקרים המיוחדים שבהם מתקיימת עילה זו. מאחר שהטענה עליה התבססו המשיבים לעניין זה, בדבר היעדר זכות טיעון נאותה נדחתה, ואילו הטענה בדבר היותו פסק הבורר נוגד את פסיקת בתי המשפט- יושבה עם ביטול מסמך התיקון והובהר שפסק הבורר לא יכול לבטל פסקי בית משפט.

נוכח יריעת המחלוקת המצומצמת אשר הביאו הצדדים לפתחו של בית הדין, פניית המבקש לבתי המשפט האזרחים, עשויה להיות בעניינים שאינם מצויים בגדרה ולכן אינם מלמדים על ויתורו על הליך הבוררות, ועל כן דינה של בקשה זו - להידחות.

סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על אישור פסק הבורר מיום כה' טבת תש"פ, 22.1.20.

ביום 24.10.2019 קיבל בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שני) את התביעה והורה על ביטול הסכם הממון ועל ביטול פסק הדין שאישר אותו.

עוד קבע בית המשפט כי בטלות הסכם הממון מוצדקת גם מחמת טעות והטעיה מאחר שהמבקש ומשפחתו הטעו את המשיבה להאמין כי הסכם הממון משקף את האמור במסמך הברזילאי.

בית המשפט המחוזי קבע כי "לאור מכלול הפגמים והמחדלים הנ"ל, צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שנפלו פגמים מהותיים באישור ההסכם ויש לבטלו" (שם, סעיף 13).

הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נידרשת כדי למנוע עוות דין.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלות על ההליך דנן).

הבקשה נדחית אפוא.