ביטול פסק בוררות: עילה לביטול פסק עקב העדר הסכם בוררות

דין פסק הבוררות להתבטל מכוח סעיף 24(6) לחוק הבוררות, מחמת העדר הנמקה - בנגוד להסכמי הבוררות, פסק הבוררות נעדר נימוק.

מדובר בטענות המכוונות כנגד ממצאים עובדתיים וקביעות בדבר מהימנות העדים והעדויות, אשר אין בהן כדי לבסס עילה לביטול פסק הבוררות בשל העידר הנמקה.

...

יגאל הוסיף וטען כי ראובן איים עליו באמצעים שונים ובכלל זה באמצעות מסרים מעבריינים מורשעים וכי לאחר לבטים, ובתיווכו של אטיאה שהפעיל עליו לחץ רב, "נכנע" וחתם על הסכם המעביר את הסכסוך שבינו לבין ראובן, לבוררות.

סיכום מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות, למעט בכל הנוגע לסיפת סעיף 114 בפסק הבוררות.

הקביעה כי "כל סכום, כנאמר לעיל, שיוחזר ע"י יגאל לקופת הפרוייקט, הרי בסופו של דבר, עליו להיות מוחזר לראובן במחציתו" - מבוטלת בשל חריגה מסמכות.

לפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות, למעט האמור בסעיף 114 סיפא כאמור לעיל, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לטענת המשיב, הבורר דן בעיניינו בהעדר סמכות, ולכן קמה עילת ביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(3) לחוק.

הטענות כי הבורר טעה בקביעותיו אינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות, ויפים לעניין זה הדברים הבאים שנקבעו ברע"א 7205/01 כפר ****, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית נ' מיטרני (4.2.2002) וכדלהלן: "בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, אפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי אפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור." אף לגופם של דברים, אינני סבור כי הבורר טעה בקביעותיו.

בקשת המשיב לביטול פסק הבוררות אשר לעילת הביטול מכח סעיף 24(1) לחוק, הנסמכת על כך שהמשיב אישית לא היה צד להסכם הבוררות, אכן בחינת ההסכם מראה כי החברה היא החתומה על ההסכם.

...

הבורר תיאר את מסכת התנהלותו של המשיב אשר היה בה די כדי להגיע לכלל מסקנה כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות במקרה זה. כך קבע הבורר בסעיפים 126-123 לפסק הבוררות (ההדגשות במקור): "השתכנעתי, מעל לכל ספק, כי הנתבע 2 הינו אכן המוציא והמביא, הבלעדי, העושה שימוש בכסותה המשפטית של הנתבעת 1 לצורך פועלו ופעולותיו (המשמשות את זה באופן אישי) – המשתכללות ומביאות כדי מסקנה כי זה פעל בחוסר תם לב מהותי בעסקה דנן. מבראשית ועד כלה.

אין מנוס מהמסקנה, כי המשיב מנסה להשתמש בכסות המשפטית של החברה כדי לחמוק מחיובו האישי על בסיס התנהלותו הבעייתית בלשון המעטה.

קביעת הבורר כי יש לחייב המשיב באופן אישי מבוססת ואין כל עילה להתערב בה. משכך, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות מיום 25.5.22 ומאשרו.

המבקשים הוסיפו כי מאחר שטענתם לביטול פסק הבוררות היא כי לא היה הסכם בוררות בר תוקף (עילת הביטול על-פי סעיף 24(1) בחוק), ממילא, על-פי סעיף 27(ד) בחוק, לא חלה מיגבלת ארבעים וחמישה הימים להגשת בקשת ביטול (הקבועה בסעיף 27(א) בחוק).

כך במיוחד הודגש, בכל הנוגע לעילות ביטול שהעלו המבקשים, מעבר לעילת הביטול בדבר העדר הסכם בוררות תקף (על-פי סעיף 24(1)).

...

טענות הצדדים בבית המשפט קמא תמצית טענותיהם של המבקשים (אבו חומוס) בבקשת הארכה שנדונה בבית המשפט קמא הייתה כי יש לקבל את בקשתם, מהנימוק שבין הצדדים לא היה הסכם בוררות בר תוקף ואף לא התקיים הליך בוררות בפועל.

דיון והכרעה עיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה, בהחלטת בית המשפט קמא ובהליכים שהתנהלו לפניו, והגעתי לכלל מסקנה כי בהתאם להוראות תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובת המשיבים.

בנסיבות הנדונות אף הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לדחות את בקשת רשות הערעור תוך הסתמכות על החלטת בית המשפט קמא ונימוקיה וזאת על-פי תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי ומשנמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה, כי הם תומכים במסקנתה המשפטית וכי לא נמצאה בה טעות שבחוק.

לפיכך וכאמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

מנגד, סעיף 24 לחוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לבטל את פסק הבוררות, לתקנו, להשלימו או להחזירו לבורר בהתקיים אחת מהעילות המפורטות בסעיף, ובהן: "(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;

בעיניין זה הערתי לעו"ד נוי, במסגרת הדיון שהתקיים, שאין בחוק הבוררות עילה לביטול הפסק בשל הטעויות העובדתיות, אך בצד זאת הערתי למר וונטהוך ובאת כוחו, שכאשר נחזית טעות עובדתית בולטת, אזי טמון חוסר תום של הצד המבקש את אישור פסק הבוררות, אף שהוא מסכים, כי נפלה בו טעות.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ד, 22 ספטמבר 2023, בהיעדר הצדדים.

...

כך שעד היום לא ניתנה על ידי הבוררת החלטה משלימה בעניין זה. בהינתן העובדה כי הצדדים פנו לבוררת, אשר לה קנויה הסמכות לבחון את הפסק שניתן על-ידה, ונוכח עתירתו החילופים של עו"ד נוי להשבת ההליך לבוררת, ובצד זאת ההסכמה לכך שניתנה על-ידי מר וונטהוך בדיון (ראו האמור בסעיף 23 לעיל), אני קובע כי ההליך יוחזר לבוררת, על מנת שתבחן את טענות הצדדים, ותבהיר את פסק דינה, ובמידת הצורך תבצע בו תיקון של טעויות, כאמור בסעיף 22 לחוק.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור פסק הבוררות, ואף דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

אני מקבל את עתירתו החילופיץ של עו"ד נוי, לה הסכים מר וונטהוך, להשבת ההליך לבוררת על מנת שתבחן את טענות הצדדים, בדבר הצורך להבהיר או לתקן את פסק הבוררות.

יתרה מכך, לטענת המערער, המסמך עליו חתם אינו הסכם בוררות; כותרתו "ייפוי כוח בלתי חוזר לבצוע בוררות", רק הוא חתום עליו וכותרתו מעידה על תכנו, היינו מדובר בייפוי כוח בלבד ובהיעדר הסכם בוררות פגם זה מהוה עילה לביטול פסק הבורר מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק" או "חוק הבוררות").

...

איננו מקבלים את טענות המערער.

ראשית, מלשון המסמך עולה בבירור כי מדובר במסמך שנועד לכונן הליך בוררות לפני מר מזעקי: "הנני להצהיר בזאת, כי אני מקבל עלי כל החלטה של מזעקי עמנואל, בנושא בוררות זו ולא יהיו לי כל טענות בדבר החלטות אשר יתקבלו בכל הנושאים דלעיל". היינו, מדובר במסמך שברור מתכנו כי מהווה הוא הסכמה להליך בוררות בפני מר מזעקי ואין בעובדה שכותרתו היא "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות" בכדי לגרוע מתכנו ונפקותו.

" התייחסות לטענותיו הנוספות של המערער מצאנו טעם בדברי המשיב, לפיהם, לאור התנהלות המערער, שבחר במודע שלא לקחת חלק בהליך הבוררות, הוא מושתק כיום מהעלאת טענות הנוגעות הן לעצם הסכמתו להליך והן לאופן ניהולו של הליך הבוררות.

לאחר שמיעת עדותם, קבע, כי התיקון היה זניח ולא שיקף שינוי מהותי, ומשכך, לא מצאנו להתערב בקביעה עובדתית זו. יתרה מזו, בדיון בפנינו טען בא כוחו של המערער כי כלל פרוטוקולי הבוררות הועברו לידי המערער כשנתיים לאחר עריכתם, היינו, בשנת 2014.

לטעמנו, לאור כל המתואר לעיל, ובעיקר, נוכח העובדה, כי הן הבורר והן הגב' חסקי הבהירו כי התיקון שבוצע משקף את הדברים שנאמרו בפני הבורר, ברי כי לא נגרם למערער עיוות דין כתוצאה מהתיקון האמור ואף בכך יש בכדי לדחות את טענתו.

יתרה מכך, בשונה מעמדת המערער, הכירה הפסיקה בכך שבהליך בוררות רשאים הצדדים להסכים כי מי שהחל כמגשר יוכל אף להפוך לבורר (ראו רעא 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א.רובין אדריכלים בע"מ (פורסם 3.9.09)): "לכך יש להוסיף, כי הצדדים מלכתחילה הסכימו, במסגרת הסכם הגישור, כי אם הליך הגישור לא יצלח, אותו אדם שכיהן כמגשר יתפקד כבורר בהליך. משכך, ברור שההתנהלות בהליך הגישור תהיה ידועה לו וכל מסמכי הגישור יהיו חשופים בפניו. כלומר, הסכמת הצדדים מראש העידה על כך שאין מניעה מבחינתם שהבורר יהיה מודע לכל מה שקרה במסגרת הליך הגישור, במידה וזה האחרון לא יצלח. אמנם, בענייננו, מי שכיהן כמגשר בחר בעצמו שלא להמשיך לכהן כבורר, אולם סבורני כי הרציונאל ממשיך לחול גם על הבורר החליף." משלא מצאנו לקבל את כלל טענות המערער – דין הערעור להידחות.