ביטול פסק בוררות שניתן בבית דין רבני

המבקש טוען כי אחותו הצעירה, הרבנית יהודית לארוש, היתנתה את הסתלקות האחיות בכך ששלושת האחים יתרמו כ"א למשיבה 20% מירושתם, וכי על פי המנהג במיגזר החרדי מקבל המסתלק 10% מחלקו של כל יורש – שגם הוא נתרם ע"י אחותו למשיבה.

כך, הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות שכבר אושר בסכסוך שבינו לבין מירון (הפ"ב 12657-08-14), ובקשה לביטול פסק בוררות נוסף, שניתן ביום 13.03.2013 ע"י הבוררים יהודא סילמן, שריאל רוזנברג ויעקב פרבשטיין בבית דין צדק בני ברק מיסודו של הרב קרליץ, בסכסוך שבין המבקש לבין אחיו (הפ"ב 12722-08-14).

...

דין הבקשה להידחות גם מטעמיה.

חרף זעקת המבקש, סבורני כי בכל מקרה לא נגרם לו עוול.

התוצאה התוצאה היא שדין בקשת הביטול להידחות פעם נוספת.

לפני בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות שניתן בידי בית הדין "ארץ חמדה" (להלן: בית הדין) ביום 18.10.20 (להלן: פסק הדין) והושלם בפסק דין משלים שניתן ביום 3.11.20 (להלן: הפסק המשלים).

במסגרת ההסכם חתמו הצדדים על תניית בוררות בכל מקרה של חילוקי דיעות אצל בורר מוסכם – "בית הדין הרבני לעינייני ממונות בקדומים". כאשר החל הסיכסוך בין הצדדים והמשיב פנה לבורר המוסכם על פי הסכם הבוררות, המבקש לא הופיע בפני הבורר למרות מספר הזדמנויות שניתנו לו. כאשר המשיב הבחין שהמבקש לא מופיע בפני הבורר, ביקש המשיב סעד זמני מהבורר וקיבל.

...

דיון לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית הדין ובטענות הצדדים, מצאתי כי כל טענות המבקש הינן טענות ערעוריות גרידא, שאין בהן עילה לביטול פסק בורר לפי חוק הבוררות.

לפיכך אני קובעת כי המבקש לא הראה כל עילה על פי חוק הבוררות לביטול פסק הדין.

אני מאשרת את פסק הדין ואת הפסק המשלים של בית הדין לערעורים, ודוחה את הבקשה לביטולם.

בקשה לביטול פסקי בוררות שניתנו בבית דין צדק "חניכי הישיבות" בימים 10.11.2020 ו- 03.12.2020 (מותב הבוררים יצחק סגל, יהודה רוזנטל ומשה ברנהולץ) לפיו על מבקש הביטול לשלם למבקש האישור סך כולל של 705,000$ עד ליום 14.01.2021; בקשה להעברת הבוררים מתפקידם; וכן בקשה לאישור פסק הבוררות מיום 03.12.2020.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלת תקינותה של הוראה מעין זו בכל מקרה, בשים לב למגבלותיה של "הגמישות הדיונית" של הליך הבוררות והוראות החוק המסדירות עניין זה (רע"א 3744/17 ג'בארין נ' אגבריה, פסקה 11, ניתן ב-19.09.2017) – הרי בעניינינו סרולביץ' מנוע מלהלין על כך, זאת, משבישיבת הבוררות השנייה שהתקיימה ביום 06.03.2018 נכללו במותב שישב לדין "הרבנים רוזנטל, ברנהולץ, אדלר (הרב סגל בחו"ל)", ובא כוחו של סרולביץ' - עו"ד איזק, שהתייצב לבדו, הודיע כי הוא "מסרב לחתום על שטר בוררות נוסף (כיוון שיש דיין אחר), אבל יש סעיף 2 בשטר הבוררות שאפשר להמשיך דיון אם א' הדיינים לא נמצא (הרב סגל) ויש מ"מ אחר, ולא חתם עכשיו אבל חתום מלפני כן". בהנתן האמור לעיל המאשר קיומה של ההוראה ואת הבנתו של עו"ד איזק לפיה "אפשר להמשיך" את הדיון על בסיס שטר הבוררות הקיים, שלאחריו המשיכה הישיבה להתנהל כסדרה – לא תישמע מפי סרולביץ' כיום הטענה כי פסק הבוררות ניתן ע"י בורר שלא מונה כדין, או כי שומה היה על מותב הבוררים לשמוע את מלוא ההליך מתחילתו.

...

פחות מחודש אחר כך, ביום 03.12.2020, הוציא בית הדין, באותו הרכב הבוררים (הרב יצחק סגל יהודה רוזנטל ואברהם משה ברנהולץ) פסק בוררות שני, שבו החלק הנושא את הכותרת "העובדות" זהה לקודמו, אולם בחלק הנושא את הכותרת "פסק דין ביניים" שונה סכום החיוב ונקבע כי "בית הדין החליט כי הנתבע ישלם לתובע סך 650,000 $ ועוד 55,000 $... תשלומים אלה יש לשלם עד ר"ח שבט תשפ"א... בפסק דין ביניים שניתן לצדדים ביום שלישי כ"ג חשון תשפ"א, נפלה 'טעות סופר' בסכומים שחייב הנתבע לשלם לתובע, ובפסק דין זה תוקנה הטעות" (להלן- הפסק השני).

הכלל הוא כי "ברגע שהבורר חתם על הפסק הוא הפך להיות functus officio ותפקידו כבורר הסתיים" [סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 758 (2005)], או אז "אין הבורר רשאי עוד להוסיף על הפסק או לגרוע ממנו דבר גם אם הגיע למסקנה ששגה בפסק" (רע"א 8092/02 אלוני נ' תקווה), ו"אם יוסיף הבורר ויחליט בענייני הבוררות לאחר מתן הפסק - עשייתו עשייה שבהיעדר סמכות היא" (רע"א 6886/03 הדרן 2000 נ' מכבי נתניה).

בנסיבות אלו, הן נוכח אי ההתאמה להוראת סעיף 22 לחוק, הן נוכח הקושי העקרוני להבחין בין "טעות סופר" לבין תיקון מהותי בתוצאת חלק מההליך שנסב על תביעת ינקוביץ להשבת "דמי התיווך" ו"הסכום הנוסף", אין מנוס מן התוצאה לפיה בתיקון שנעשה בפסק הבוררות השני מיום 03.12.2020 חרגו הבוררים מסמכותם, ודינו אפוא בטלות.

מבלי להטיל חלילה דופי בבוררים הנכבדים, ומתוך החשש שאין די בחזקת מקצועיותם ויושרם כדי להיות פתוחים לשכנוע ושינוי, סבורני כי יש להורות כי החלק השני של הבוררות יתקיים באותו בית הדין, אך בפני מותב אחר, ולו רק מחמת "שמראית פני הצדק אינה מאפשרת המשך הדיון לפני הבורר" (רע"א 7816/11 זילברשלג נ' מימון, פסקה ט, ניתן ב-04.12.2011; כן ראו: הפ"ב 54002-11-13 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' ניב; רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה).

עוד הפניתה המשיבה להוראות פרק יד של תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג שכותרתו "סתירת הדין ודיון מחדש" והדגישה סעיף קכט(1) לתקנות האמורות שבו נקבע כי "בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעיניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם", וטענה כי היא פנתה לבית הדין בבקשה "לחזור ולדון בתיק" ואף צרפה העתק מכתב בא כוחה מיום 19/01/2017 שנשלח לבית הדין, ועל כן לשיטתה הדיון בהליך הבוררות בפני הבד"צ טרם הסתיים ואין כל פסק דין חלוט אותו ניתן לאשר (סעיף 16 לתגובה).

אישור הפסק המשיב רשאי להיתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובילבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא היתנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין" (ההדגשות שלי, א"ס) ב-רע"א 2488/14 ניר יוסטר, עו"ד נ' גיא סגלוביץ, עו"ד (31.12.2014), הבהיר כב' השופט י' דנציגר כי על החפץ בבטול פסק בוררות להגיש בקשה נפרדת ועצמאית לביטול פסק הבוררות ולא ניתן לעשות כן במסגרת היתנגדות לבקשה לאישורו (כפי שעשתה המשיבה במקרה שלנו): "(א) המבקש העלה טענות שונות כנגד פסק הבוררות, לרבות טענות לביטול פסק הבוררות מכוח העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. טענות אלה הועלו על ידי המבקש במסגרת "תגובה" לבקשת המשיב לאישור פסק הבוררות.

שלישית, נדמה שהמשיבה עצמה מנועה מלהעלות טענותיה האמורות עת היא עצמה פנתה לבד"צ וביקשה לזמן דיון נוסף כדי לבחון את פסק הבוררות, כאשר במכתב מזכיר בית הדין מיום 28/12/2016 (נספח ג' לתגובת המבקש) הובהר למשיבה כי הבד"צ החליט "שפסה"ד מתאריך י"ב תמוז תשע"ו בתוקפו, ויש לקיימו מיידית". אוסיף בעיניין זה כי בקשת המשיבה מיום 23/11/2022 לעיכוב ההליכים "עד לסיום הבוררות" אף היא מפריכה את טענתה בתשובתה כי עם מתן הפסק הראשון הסתיים כביכול הסכם הבוררות.

...

אין בידי לקבל טענת המשיבה כי עם מתן הפסק הראשון הסתיים הסכם הבוררות שבין הצדדים.

סופו של יום, אני דוחה טענות המשיבה משאלה לא הועלו במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות ובהמשך לכך אני מאשר פסק הבוררות מיום 18/07/2016 (י"ב תמוז תשע"ו), וקובע כי דינו יהיה כדין פסק דין של בית המשפט כפי הקבוע בסעיף 23(א) לחוק הבוררות.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

בקליפת אגוז יצוין, כי המבקש הועסק ע"י המשיבה כאיש חינוך בפנימייה המנוהלת על ידה בכפר חב"ד. המשיבה פיטרה את המבקש בשנת 2017 והוא הגיש כנגדה תביעה שהתנהלה בבית הדין רבני חב"ד בארה"ק. הכרעות בית הדין מיום 23.1.19 נבחנו על ידי ביהמ"ש (בימ"ש זה וביהמ"ש המחוזי) ואף נדונו על ידי בית הדין האיזורי לעבודה כאשר לעניין המחלוקות שנידונו בביהמ"ש, אושר פסק הבוררות שקבע כי על המבקש לפנות את הדירה שנמסרה לידיו על ידי המשיבה ונדחתה תביעת המשיבה ביחס לגובה התשלום שנקבע בפסק הבוררות ואילו המחלוקות הכספיות בין הצדדים ביחס לדמי השכירות שהיה על המבקש לשלם למשיבה לאחר שחלף המועד בו היה עליו להשיב לידיה את הדירה מחד וטענות המבקש לחיובה של המשיבה בהשקעות שביצע ותשלומים ששילם ביחס לדירה מאידך, הוחזרו לדיון לפני ביה"ד הרבני.

ועוד ראוי להזכיר את שנאמר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605, 612: "מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר". עיקר תכליתה של בוררות היא, כידוע, בירור מהיר ויעיל של השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, וזו הסיבה שהמחוקק לא ראה להתיר ערעור על פסקו והבהיר כי יש לאפשר היתערבות מצומצמת לעילות הביטול שנקבעו בדין בפסקי בוררות.

...

המשיבה טענה מאידך, כי יש לדחות את הבקשה מכל וכל וכי המבקש עושה בהליך כרצונו כאשר הוא בוחר שלא לפעול בהתאם להנחיות ביה"ד ולאחר מכן טוען כנגד קיפוח זכויותיו.

בענייננו, שוכנעתי כי הזדמנות כאמור ניתנה גם ניתנה.

באופן דומה לו הייתה מוגשת בקשה להוספת ראיות לאחר מתן פס"ד תוך בקשה להורות על ביטולו, הייתה בקשה זו נדחית לאור מועד הגשתה מחד והאפשרות להגישה טרם מתן פסה"ד (לאור הכלל ביחס למועד האפשרי להשגת והצגת הראיה).

סיכומם של דברים- לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש לא הצביע על קיומה של עילה המצדיקה את ביטולו של פסק הבוררות ולפיכך אני דוחה את הבקשה ובהתאם להוראות ס' 28 לחוק הבוררות- מורה על אישור פסק הבוררות.