ביטול פסק בורר נגד חברה בפירוק עקב חוסר סמכות

העברת בורר מתפקידו סעיף 11(1) לחוק הבוררות קובע כי "בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה... (1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים". ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפרוק) נ' עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.10) הדגיש בית המשפט העליון כי המבחן להעברת בורר מתפקידו דומה למבחן המופעל במסגרת בקשה לפסלות שופט.

פרופ' אוטולנגי מדגישה בספרה כי טענות כנגד הבוררות בכלל, וכנגד מינוי בורר שלא כדין בפרט, יש להעלות בהזדמנות הראשונה – אחרת הן לא תישמענה: "הכלל הוא, כאמור, שאין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההיתדיינות, או נגד הפסק, בהזדמנות הראשונה. יש הרואים בהעלאת הטענה משום חוסר תום לב ופעולה שלא בדרך המקובלת, וזה הסיבה לשימת המחסום בפני העלאת הטענה בשלב מאוחר יותר" (אוטולנגי, עמודים 1149-1148).

במידה וצד לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הבורר וגם לא מחה על המשך הדיון בפניו – יהא אותו צד מנוע מלהעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול הפסק (רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין נ' כידון, פ"ד נ(5) 466, 476).

...

על כן, ניתן בזאת אישור לפסק הבוררות מיום 22.11.18 במסגרת הפ"ב 54221-11-18 ונדחית בקשת הרמן לביטול הפסק מיום 21.11.18 במסגרת הפ"ב 14883-12-18.

יחד עם זאת, פסקי הבוררות בהם דנתי כאמור - הפסק מיום 20.8.18, ההבהרה מיום 27.8.18 וכן הפסק מיום 22.11.18, אשר אושרו, באים במקום פסק דין ביניים זה מיום 3.9.15 ומכאן שלא ניתן לאשרו ובקשת שפירו לאישורו- נדחית.

סוף דבר אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשות לביטול פסקי הבוררות נדחות (הפ"ב 51268-10-18, הפ"ב 50123-11-18, הפ"ב 14883-12-18) ופסקי הבוררות (הפסק מיום 10.7.18, הפסק מיום 20.8.18, הפסק מיום 27.8.18 והפסק מיום 22.11.18) מאושרים בזאת.

והרי "הסכים בעל דין להרחבה - ודאי שלא יוכל להיתכחש להסכמתו. ההסכמה יכולה להיות גם מכללא, באי העלאת הטענה בדבר חריגה מסמכות במועד. במילים אחרות עילת ביטול עומדת לצידו ,אך טענת מניעות נגדו. לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הבוררים וגם לא מחה על המשך הדיון לפניהם - יהא מנוע מלעלות טענה זו בשלב של בקשה לביטול הפסק." (ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, בעמ' 438).

מצב דברים זה תואם את האמור ברע"א 296/08 ארט-בי חברת בערבות מוגבלת (בפרוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (2010), (פסקה 132): "...צד שלא ידע על קיומה של עילת פסילה, אבל יכול היה לבררה באמצעות בדיקה סבירה ופשוטה, ככלל יהיה מנוע מלהעלות טענה זו לאחר שהבוררות החלה וניתנה הסכמתו למינוי הבורר, והדברים אף מקבלים משנה תוקף כאשר טענת הפסלות מועלת לאחר שהתקבלו החלטות מהותיות על ידי הבורר. מכאן, שלגישתי לא רק במקרים בהם ידע צד לבוררות על עילת הפסלות ולא העלה אותה בהזדמנות הראשונה יש, ככלל, כדי לשלול את האפשרות להעלות טענת פסלות, אלא גם במצבים בהם אותו צד יכול היה לדעת או צריך היה לדעת על עילת הפסלות באמצעות שקידה סבירה, לא ניתן יהיה לאפשר לו להעלות טענה זו, כמובן שהכל על פי נסיבות המקרה..." אם אמנם סבר המבקש כי כספים אלו נלקחים על ידי הבורר לכיסו שלו, או שסבר כי הם נלקחים על ידו שלא לפי דין, וכי מעשים אלו פוגעים באמונו בבורר ובתום לבו, מדוע לא העלה טענה זו בזמן אמת? אודות כך הזהיר בית המשפט ברע"א 1146/11 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (פסקה לב' עמ' 17 לפסק הדין): "הלכה ידועה היא, "כי טענת חוסר-אמון יש לטעון בלא שהוי, אחרת עשוי המתדיין להיראות כמוותר על הטענה" (רע"א 358/87 פאול נ' יצקן [פורסם בנבו] - המשנה לנשיא בן-פורת; ר"ע 34/87 רבינוביץ נ' רבינוביץ, פ"ד מא(2) 398).

...

אין לאפשר ניהול "משפטים על תנאי" (השוו רע"א 4472/10Proneuron Biotechnologies, Inc .

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל אני נעתר לבקשה לאישור פסק הבורר ודוחה את הבקשה לביטול הפסק שניתן על-ידי הבורר ביום 11.1.18.

על כן, הבקשה לאישור פסק הבורר במסגרת הפ"ב 62141-07-18 מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבורר במסגרת הפ"ב 40876-08-18 נדחית.

עוד טוען הקניון כי יש לדחות את טענת המנהל המיוחד באשר לחוסר תום לב מצד הקניון, שכן החברה ניהלה הליכי בוררות במשך 10 שנים בהן עמדה על זכויותיה ותביעותיה, כאשר בסופו של ההליך ניתן פסק בוררות המאשר את תביעותיה, אלא שהחברה ונציגיה הם שפעלו בחוסר תום לב שעה שעד קבלת פסק הבורות היטיבה החברה להצניע את עובדת היותה בפרוק אלא רק לאחר שניתן פסק הבוררות כדי להשפיע על תוקף הפסק.

מוסיף הקניון לטעון כי המנהל המיוחד לא הציג כל ראיה למירמה, עוות דיון או קנוניה אלא הסתפק בטענות ממוחזרות שנטענו על ידי החברה בניסיון להביא לביטולו של פסק הבורר, טענות אשר נדחו על ידי הערכאות השונות, משכך טענו לדחיית הטענה לסמכות "להציץ" מאחורי הפרגוד היינו פסק הבוררות ושאין למנהל המיוחד הסמכות לכך.

כשיטת הכונ"ר, בקשת המנהל המיוחד מעוררת שאלה משפטית, בכל הנוגע לפיצול פסק הבוררות כך שהחלק המתייחס לזכות החברה יקוים ע"י הקניון ואילו החלק המתייחס לזכות הקניון כלפי החברה יתברר ע"י החברה ובית משפט של פירוק אולם כשיטתו, כל עוד לא בוטל פסק הבוררות, הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק הבוררות תקפים כמיקשה אחת כך שבעל התפקיד אינו יכול לבחור אלו זכויות לאמץ ואלו להסתייג ולהכפיפם לתנאים נוספים חצוניים.

החברה לא טענה לפיצול בהליכי הבוררות, ולא טענה כל טענה בענין זה עד למתן פסק הבוררות, ואך ברור הוא כי המשך בוררות שהחלה עובר להליכי הפרוק, בהמשך לתביעה ותביעה שכנגד שהועברו לבוררות, כי הליכים אלו נוגעים הן לתביעה והן לתביעה שכנגד ולכן הנני דוחה הטענה כביכול לא הותר לקניון להמשיך בתביעה כנגד החברה כחלק מהבוררות.

...

החברה לא טענה לפיצול בהליכי הבוררות, ולא טענה כל טענה בענין זה עד למתן פסק הבוררות, ואך ברור הוא כי המשך בוררות שהחלה עובר להליכי הפירוק, בהמשך לתביעה ותביעה שכנגד שהועברו לבוררות, כי הליכים אלו נוגעים הן לתביעה והן לתביעה שכנגד ולכן הנני דוחה הטענה כביכול לא הותר לקניון להמשיך בתביעה כנגד החברה כחלק מהבוררות.

דין הטענה להידחות.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת המנהל המיוחד.

ישנן מחלוקות אחרות התלויות ועומדת, בהן שתי תביעות נגזרות שפסק הדין בהם ינתן במקביל להחלטה זו. כשנה לפני שהחלו הליכי הכנוס בתיק זה, היתה תלויה ועומדת נגד החברה, בקשת פירוק שנמחקה, לאחר ששולם חלק מחוב החברה כלפי רשות המסים, בסך 2,500,000 ₪.

(אציין כי קודם לשלוש מהתביעות הנגזרות, שנותבו לטיפולי, הוגשו 3 תביעות נגזרות לבית משפט השלום באשקלון, תביעות שנמחקו בשל חוסר סמכות עניינית: תנ"ג 36294-01-20, תנ"ג 36281-01-20, תנ"ג 36270-01-20).

בין חורי לסופר מתנהלים הליכי בוררות, וזאת לאחר שחורי הגיש תביעה לאכיפת הסכם בוררות שבינו לסופר, במסגרת הפ"ב 56998-08-19, תובענה שניתן בה פסק דין ביום 14.5.20, כמבוקש בידי חורי.

ההלוואה שנתנה מדיה לחברה, ניתנה לאחר שחורי לא הצליח לקבל מימון בנקאי, אז פנה חורי בשם החברה לנחום שהנו בעל שליטה במדיה, וגם בנו, על מנת לקבל מימון ביניים מחברת מדיה ובכך לעמוד בדרישות מס הכנסה לביטול הליכי הפרוק.

סופר הפנה לתביעתו, היינו ת"א 21735-08-19 במסגרתה ביקש סעדים הצהרתיים ולפיהן פעולות חורי, בקשר עם החברה נעשו בחוסר סמכות כאשר פורטו פעולות שהנן א. היתקשרות החברה בהסכם ההלוואה עם מדיה מיום 1.7.18.

...

לאור קבלת טענת סופר להשתק שיפוטי, כנגד טענות סופר ומדיה, ולאור הנסיבות שהובאו בפני הן בזמן אמת, כמו גם בתיק זה, אני קובע כי התשלום לרשות המסים, בוצע בידי חורי.

לאור הקביעה כי מדיה הלוותה כספים לחורי באופן אישי, כדי שהוא יוכל לעשות בהם שמוש מול רשות המסים, מדיה אינה נושה בחברה, ולכן בקשתה נדחית.

דומני כי הקביעה ולפיה נדחו טענות מדיה כי הינה נושה ישירה בחברה, די בה. למען הסר ספק, כמו גם למעלה מהצורך, אני קובע כי הפעולות שביצע חורי בשם החברה, מול חברת מדיה אינן תקפות באשר דרשו חתימה של סופר.

עוד טענו כי הבורר הורה בחוסר סמכות על צירוף צדדים נוספים שלא היו צד להסכם הבוררות וכן פסק בנגוד להחלטות מחייבות של הבוררת הקודמת אשר הבהירה במפורש כי כל החלטותיה מחייבות.

בנוסף, טען כי לא נקבע בפסק הבוררות כי הוא זכאי בדרך של פירוק בעין של החברה לשליש משוויה.

סמכותו של בית המשפט סעיף 29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כדלקמן: "(א) משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.

לדבריהם, האפשרות היחידה לשלם את סכום הערובה המבוקש היא מכירת החברות או פעילותן לצד שלישי ולא ניתן יהיה לתקן את הנזק שייגרם מבצוע פעולה זו כעת, ככל שיתברר בהמשך כי יש לבטל את פסק הבוררות (ראו סעיף 38 לתגובה).

...

לסיכום בהתחשב בכך שהמבקש זכאי על פי פסק הבוררות לקבלת תשלום שמועד ביצועו חלף ביום 23.9.2023; נוכח שווי החברות כנטען העולה פי כמה על הסכום הפסוק; נוכח התחייבות המשיבים שלא למכור את המשיבות 1 ו-2 והחברה פינק ביוטי והעברת ההכנסות משתי התוכנות אל המשיבות 1 ו-2 ובהתחשב בקושי של המשיבים לעמוד בסכום ההפקדה המבוקש, אני מוצא בשלב זה לקבוע כי המשיבים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 250,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד המחירים לצרכן.

החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותקבע את התיק לתזכורת פנימית ליום 18.3.2024 ניתנה היום, ה' אדר א' תשפ"ד, 14 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.