ביטול פסילת שלטי תעמולה

בקלפי מס' 55 היתנהלה תעמולה בתוך הקלפי כאשר אחד "המנהלים" נתן פתק הצבעה של רשימה מסוימת לאדם שהחזיק מעטפה.

כך למשל לעניין הטענה בדבר העדר שלוט בקלפי מס' 27, שבדיקת הפרוטוקול העלתה כי לא הודבקה מודעה בפרגוד הקלפי לגבי קולות פסולים, אולם בכניסה לקלפי הופיעה המודעה הנדרשת.

לעניין הנטל הראייתי נקבע ברע"א 3055/05 רון פרומר נ' ג'קי סבג [פורסם בנבו (28.1.2005)]: "סופיות הבחירות, יציבות השילטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת "רצון הבוחרים" בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה. לפיכך, טוהר הבחירות אף הוא ערך בעל חשיבות עליונה.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שהונח בפניי ושקלתי את טענות הצדדים, ולאחר ששמעתי גם את דברי מנהל הבחירות מר יפרח, ונוכח טענות ב"כ המשיבים בדבר הנזק הכספי הרב הנגרם למשיב 3 וסיעתו, שנגרם בשל הגשת הערעור, מצאתי ליתן פסק דין חלקי זה ואת הנימוקים במועד מאוחר יותר.

"השגה על תוצאות בחירות אינה שייכת, במהותה, לדין הפרטי. זו איננה תביעה בין שני צדדים. יעמוד במלוא קומתו הצד השלישי – הציבור. ליתר דיוק, הפרט הבוחר. בהצבעתו, אמר את דברו. בתחום זה, דרך המלך היא שקול הבוחר – קובע. יש ואין מנוס מהתערבות, במקרים חריגים המקיימים את התנאים המצטברים לביטול בחירות, ויש שגם אם לא הוכחו אמות המידה הקפדניות שמהוות תנאי לביטול בחירות, נכון להפעיל כלים ומסלולים משפטיים אחרים לביעור התופעה. בכל מקרה, תמיד יש לזכור כי הליך הבחירות נועד להגשים את רצון הבוחרים, ולהבטיח כי השלטון הנבחר ישקף רצון זה. הליך הבחירות – בין לראשות הממשלה, בין לכנסת ובין לרשות מקומית – אינו עניין בשוליים. בהתאם, השיקולים המתווים את המסגרת הם רבי מעלה. מדובר, למעשה, בביטוי המובהק לחופש הביטוי במשטר הדמוקרטי. חובה להכיר ולכבד את האוטונומיה של הבוחר ומעמדו. מצידו השני של המטבע, אין ערך להגשמת רצון הבוחרים במשטר הדמוקרטי אם תוצאות הבחירות הושפעו מליקוי היורד לשורש העניין. השגה על תוצאות בחירות אינה שייכת, במהותה, לדין הפרטי. זו איננה תביעה בין שני צדדים. יעמוד במלוא קומתו הצד השלישי – הציבור. ליתר דיוק, הפרט הבוחר. בהצבעתו, אמר את דברו. בתחום זה, דרך המלך היא שקול הבוחר – קובע. יש ואין מנוס מהתערבות, במקרים חריגים המקיימים את התנאים המצטברים לביטול בחירות, ויש שגם אם לא הוכחו אמות המידה הקפדניות שמהוות תנאי לביטול בחירות, נכון להפעיל כלים ומסלולים משפטיים אחרים לביעור התופעה. בכל מקרה, תמיד יש לזכור כי הליך הבחירות נועד להגשים את רצון הבוחרים, ולהבטיח כי השלטון הנבחר ישקף רצון זה. הליך הבחירות – בין לראשות הממשלה, בין לכנסת ובין לרשות מקומית – אינו עניין בשוליים. בהתאם, השיקולים המתווים את המסגרת הם רבי מעלה. מדובר, למעשה, בביטוי המובהק לחופש הביטוי במשטר הדמוקרטי. חובה להכיר ולכבד את האוטונומיה של הבוחר ומעמדו. מצידו השני של המטבע, אין ערך להגשמת רצון הבוחרים במשטר הדמוקרטי אם תוצאות הבחירות הושפעו מליקוי היורד לשורש העניין.

לעניין הנטל הראייתי נקבע ברע"א 3055/05 רון פרומר נ' ג'קי סבג [פורסם בנבו (28.1.2005)]: "סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת "רצון הבוחרים" בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה. לפיכך, טוהר הבחירות אף הוא ערך בעל חשיבות עליונה.

בסופו של דבר, פרוטוקול וועדת הקלפי מסכם את מספר המעטפות שהוצאו מתוך הקלפי.

המשיב מוסיף כי בנגוד לטענות המערער, תעמולת הבחירות או פעולות השיכנוע לא היוו את הנימוק לביטול תוצאות הבחירות, כי אם המעשים הפסולים שעמדו ביסודן.

מידע זה עשוי היה לשפוך אור על הקף השפעתם של השלטים על תוצאות הבחירות ולסייע בביסוס קיומו של התנאי השני לביטול בחירות, אך ודאי שהיעדרו פוגע בביסוס זה. כפי שצוין בפיסקה 20 לעיל, כאשר הנזק הוא "רחוק מדי" – וכך הוא בסוגיית השלטים – אין גם מקום להשתמש בכלי האומדנה על מנת להעריך מהו מספר הקולות שעלול היה להיות מושפע מהליקוי.

...

סבורני, כי פער זה בין שני המסלולים אינו רצוי, ועלול ליצור אי ודאות באשר לתוצאה הסופית של הבחירות.

סבורני, כי יש מקום לבחינה מחודשת של המערך הנורמטיבי בסוגיה זו, וככל שיוחלט לשמֵר את שני מסלולי הערעור הקיימים, מן הראוי כי המחוקק יתן דעתו לתוצאות הבלתי רצויות הנובעות מההבדלים הדיוניים בשני המסלולים, כמפורט לעיל.

בשל הרגישות העצומה הנדרשת בבוא בית המשפט להתערב בתוצאתה של מערכת בחירות, חובה עליו לאחוז באמות מידה קשיחות ומובהקות הן לצורך המסקנה שמדובר בליקוי בהליך הבחירות והן לצורך המסקנה כי הליקוי עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות.

ועדת החסויות של הערייה דנה בבקשה, בין-היתר ביום 29.9.16, וציינה כי עמותת אל המעיין ביקשה לתת חסות לארוע בתמורה לפירסום לוגו (סמליל) העמותה בתחתית הפרסומים כמקובל, כפי הנטען, במתן חסויות לאירועים ערוניים אחרים; כי מדובר בארוע בעל אופי תרבותי תורני; וכי לא יהיו בו סממנים פוליטיים כלשהם – לא יופיע אזכור של מפלגה כלשהיא, לא יוצבו שלטים ולא יושמעו נאומים פוליטיים.

ביום 28.9.16 פנתה העותרת במכתב לעירייה, שבו דרשה לבטל את מימון הארוע על-ידי הערייה, בטענה כי מדובר בארוע פוליטי, וכי הוא מתוקצב באופן בלתי שקוף ושלא על-פי נהלי הערייה.

בית-המשפט (השופטת ש' רנר) קבע בפסק-דינו, כי ארוע "הקבלת פני רבו", שהִנו מנהג דתי-תרבותי, אינו ארוע פוליטי כשלעצמו; כי אין בעובדה שהוא מאורגן על-ידי עמותת אל המעיין, המזוהה פוליטית עם מפלגת ש"ס, כדי להפוך אותו לכזה; וכי אף אין פסול בכך שהדוברים היו מזוהים פוליטית עם תנועת ש"ס, או בעלי קשר כזה או אחר אליה.

העותרת מפנה לעניין זה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/2013 מחודש מאי 2013, המרכז את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעיניין זה, ובפרט להנחיה 1.1908 שעניינה "איסור על תעמולת בחירות במימון כספי גוף מבוקר – עריכת אירועים על-ידי משרדי ממשלה בתקופת בחירות" (להלן – הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בעיניין תעמולת בחירות אסורה), אשר קובעת מבחנים אימתי יש לראות ארוע כארוע פוליטי, ונקבע בה כי היא חלה אף על רשויות מקומיות.

...

הצטברות מכלול הנסיבות האמורות מובילה למסקנה, כי האירוע הנדון, כפי שתוכנן וכפי שהוצא אל הפועל, אינו אירוע עירוני מבחינה מהותית, המיועד לציבור החרדי והדתי בירושלים ואף ברחבי הארץ, או "לתושבי ירושלים הדתיים המזרחיים" (כאמור באחת מהתשובות של העירייה לשאלון), כי אם אירוע שמזוהה עם תנועת ש"ס או עמותת אל המעיין, אשר נערך למעשה על-ידי גורם אחר, ולא העירייה, וככזה – אין לתקצב אותו כאירוע עירוני.

המסקנה האמורה נלמדת, בין-השאר, מהאירוע הקודם שאורגן על-ידי אל המעיין, הדומה במהותו לאירוע שלפנינו, פרט לכך שהפנייה לעירייה ולחברת "אריאל" קדמה הפעם לאירוע, ולא נעשתה לאחריו כמו בפעם הקודמת; מזהות הדוברים, אשר רובם ככולם קשורים לתנועת ש"ס או מזוהים עִמה באופן מובהק; מהיעדר תשובות, או היעדר תשובות ענייניות ומתקבלות על-הדעת, של העירייה, בעניין שליטת הגורמים מטעמה בעריכת האירוע, בתוכנו ובביצוע, ובעיקר בעניין הדוברים והתכנים; וממכלול האינדיקציות העולות מנסיבות "מתן החסות" ועיתויה.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה מתקבלת, במובן זה שהחלטת עיריית ירושלים לממן את אירוע "הקבלת פני רבו" הנדון בעתירה, כאירוע עירוני, מבוטלת.

על אופי ניהול החקירה של החוקר סלומון בקשר עם ארוע התקיפה עוד אעמוד בהרחבה בהמשך (בשעה שאדון בפרק האחריות של הנתבעת 1), אולם כבר עתה אבהיר כי הנני שוללת כל טענה מצד התובע אודות זאת שהמדובר במזכר שקרי וכוזב (כפי שטען בין היתר בעדותו בע' 36 שו' 12 לפרו' 22/2/18 וכפי ששב וטען בסעיף 27 סיכומיו) ו/או באשר למניעים פסולים בהם היה נגוע החוקר ואשר השפיעו על פעולה או המנעות מבצוע פעולה לרבות עריכת המזכר האמור באופן שלא שיקף נאמנה את דברי התובע.

לא נעלם מעיני כי אמנם בהודעה השנייה שנגבתה ממר פרחי, זיהה האחרון את התובע שכנגד כמי שתקף את התובע בגינת הכלבים ביום 1/11/12, אולם ייאמר מיד כי לא מצאתי לייחס לעדות זו משקל של ממש ולבטח לא לראות בו עד "אובייקטיבי" כפי שבקש התובע לטעון בסיכומיו (ר' סעיף 28); באם במועד עדותו הראשון במישטרה – כשבועיים וחצי לאחר קרות הארוע – שלל מר פרחי כי יוכל לזהות את החשוד מאחר וכן טען כאמור כי אינו זוכר את פניו, תמוה בעיני הכיצד בחלוף כתשעה חודשים, זיכרונו של מר פרחי שב אליו לפתע במהלך היתקלות ספונטאנית של האחרון בשלט תעמולה בו הופיעה תמונתו של התובע שכנגד, כשהוא ידע לזהות באופן נחרץ שהמדובר בתוקף.

אי גילוי אחידות ועקביות בעיניין זה (כמו גם מצד העד המרכזי מר פרחי שכאמור היה עד ראיה ישיר לארוע), וודאי שלא הקלה עם החוקר בניהול החקירה ובודאי שהוותה בהמשך שיקול לא מבוטל מצד גורמי התביעה המשטרתית שבחנו את מימצאי החקירה ומצאו כאמור כי בסופו של יום אין מקום להעמיד לדין את התובע שכנגד.

...

שקלול מכלול האמור מביא למסקנה כי יהיה נכון להעמיד את הפיצוי הכולל על סך 50,000 ₪.

סוף – דבר: לאור כל האמור, דין תביעת התובע להידחות ביחס לכלל הנתבעים.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, ובהתאם לאמור לעיל, הנני מחייבת את התובע בתשלום פיצוי בסך 50,000 ₪ לתובע שכנגד וכן מורה כי התובע יישא בהוצאותיו וכן בשכ"ט עו"ד בסך נוסף כולל של 15,000 ₪.

יחד עם זאת, כידוע, לכלל זה חריגים, כאשר אלה ניתן לחלק באופן גס לשתי קטגוריות של מקרים: הראשונה, כאשר מתבטל או מצטמצם באופן משמעותי היתרון שיש לערכאה הדיונית על-פני ערכאת העירעור בקביעת מימצאי עובדה ומהימנות.

עוד לעניין נטל ההוכחה הנידרש על הטוען לאכיפה בררנית, לרבות הוכחת קיומו של מניע פסול ו/או שיקול זר ואופיה של הטענה ר' דבריו של בית משפט זה בעיניין עפמ"ק 24684-03-23 תמיר אלטיט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.3.2023), עפמ"ק 11933-04-21 אביב מוזס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.5.2021), עתפ"ב 45776-09-20 נפתלי קלמי נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה תל אביב יפו ואח' (פורסם בנבו, 19.10.2020), עפמ"ק 51336-03-23 עמרם זהבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.4.2023) וכן ר' עפמ"ק 63377-10-20 ערן גולן נ' עריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 19.11.2020).

עניינו של פס"ד זקין הוא בעתירה שהוגשה על ידי תושבי ביניין בעיר באר שבע לאחר שפקחי הערייה הסירו שלטים אשר הופנו נגד ראש הערייה, בטענה כי הם נתלו בנגוד לחוק העזר העירוני, זאת בעוד לא הוסרו שלטים אחרים אשר נתלו באותו ביניין שעסקו בתעמולת בחירות לטובת ראש הערייה.בהנתן העובדה שיש בחוק העזר העירוני כדי לפגוע בחופש הביטוי, נקבע בפס"ד זקין כי יש לפרש בצמצום את חוק העזר כך שלא נידרש רישיון לסוג הכרזות שנתלו על ידי התושבים באותו מקרה.

...

כך הממונה אישר במסגרת חקירתו כי לעיתים מתייעצים עימו לגבי מספר העבירות [ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 24-27] כי נהוג ששיטור עירוני יגיע למקום אירוע שבו יש דיווח על תליית מודעות [ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 17-18] בנוסף אישר הפקח במסגרת עדותו כי הפיקוח מבצע אכיפה של סעיף העבירה במקרים שבהם ניתן לזהות את הגורם אשר תלה את המודעות [ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 17-19 ות/2-ת/3 ) באשר לטענה לעניין ההחלטות שנתנו בעניינו של ראש העיר במסגרת מערכת הבחירות של שנת 2018 דין טענה זו להידחות.

בשים לב לעובדה שאין מדובר באותה עבירה, הרי שדין הטענה בדבר אכיפה בררנית להידחות.

אני דוחה אפוא את הערעור.