בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה מטעם המשיבה להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש עד לתום ההליכים ואף לתקופה העולה על שישה חודשים מכוח סעיף 46 לפקודת התעבורה.
בית המשפט קבע, בין היתר, כי טענת המבקש לפיה בית המשפט נעדר סמכות לפסול רישיון נהיגה עד תום ההליכים בטרם הורשע הנאשם משוללת כל יסוד; כי בסמכות בית המשפט לפסול רישיון נהיגה גם מעבר לתקופה של 6 חודשים כל עוד הוא קוצב את משך הפסילה; וכי למרות טענות המבקש, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו.
על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערר שלפניי.
בעקרם של דברים נטען כי ההחלטה לפסול את רישיונו עד תום הליכים ניתנה בחוסר סמכות משני טעמים: האחד, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה נידרשת הרשעת הנאשם לשם פסילת רישיונו; השני, לפי סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה פסילת רישיון בטלה לאחר 6 חודשים אלא אם מוגשת בקשה להארכת הפסילה, ולכן לא ניתן היה לפסול את רישיונו של המבקש לתקופה של 12 חודשים.
להלן יובא נוסח סעיף 46 לפקודת התעבורה הרלוואנטי לעניינו:
פסילה עד גמר הדין
היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין מישטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לידון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48.
...
יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אבקש להעיר שתי הערות:
חוסר סמכות לפסול רישיון ללא הרשעה: אין לי אלא להצטרף לתמיהת הערכאות דלמטה באשר לטענת המבקש, שכן היא משוללת כל יסוד ודינה להידחות.
חוסר סמכות לפסול רישיון לתקופה של מעל 6 חודשים: אין בידי לקבל פרשנות המבקש לפיה פסילת רישיון עד תום ההליכים מוגבלת ל-6 חודשים.
סוף דבר, שהעניין אינו מצדיק מתן רשות לערור.
בקשת רשות הערר נדחית אפוא בזאת.
