ביטול פירוק רטרואקטיבי של חברה

ההלוואה שנתנה מדיה לחברה, ניתנה לאחר שחורי לא הצליח לקבל מימון בנקאי, אז פנה חורי בשם החברה לנחום שהנו בעל שליטה במדיה, וגם בנו, על מנת לקבל מימון ביניים מחברת מדיה ובכך לעמוד בדרישות מס הכנסה לביטול הליכי הפרוק.

אציין כי דוקא חורי עצמו, סיפר על בנו נחום בחקירתו, עמ' 27 ש' 32: "אתה יודע כמה שווה החברה של הבן? 50 מישפחות עובדות שם, אל תראה אותו ילד קטן. הוא מליונר...". חורי העיד בחקירתו הנגדית, (עמ' 28 ש' 7), לשאלה מדוע נחום היה צריך לסייע לחברה, הוא הסביר כי זה היה בשבילו, "...בגלל כבוד של אבא שלו. אני אגיד שוב. אצלנו אם ניכנס הבית, כולם עומדים". ההתרשמות הנה שנחום פשוט סמך על אביו ש"יהיה בסדר", ולכן פעל ביחד עם אביו, ותמך בחורי במהלכים שביצע, כאשר בדיעבד, ישנה התממות, וזו התרשמותי, התממות לפיה נחום או חברת מדיה הנם "קורבנות" בפרשה ובמחלוקת שבין סופר לחורי.

מדובר בהלוואה הסותרת צו איסור דיספוזיציה שניתן בתיק הפרוק ביום 4.6.18, כך שמכלול הדברים מביאים לקביעתי ולפיה לכל הפחות, אין מדובר בהלוואה שניתנה במהלך העסקים הרגיל של החברה ואף מצאתי קשיים באותנטיות של העסקה הנטענת בידי מדיה אם כי לצורך החלטה זו, אין צורך בקביעת מסמרות בטענות סופר כי מדובר בעיסקה למראית עין.

...

לאור קבלת טענת סופר להשתק שיפוטי, כנגד טענות סופר ומדיה, ולאור הנסיבות שהובאו בפני הן בזמן אמת, כמו גם בתיק זה, אני קובע כי התשלום לרשות המסים, בוצע בידי חורי.

לאור הקביעה כי מדיה הלוותה כספים לחורי באופן אישי, כדי שהוא יוכל לעשות בהם שמוש מול רשות המסים, מדיה אינה נושה בחברה, ולכן בקשתה נדחית.

דומני כי הקביעה ולפיה נדחו טענות מדיה כי הינה נושה ישירה בחברה, די בה. למען הסר ספק, כמו גם למעלה מהצורך, אני קובע כי הפעולות שביצע חורי בשם החברה, מול חברת מדיה אינן תקפות באשר דרשו חתימה של סופר.

חברת רמי קרמיקה נקלעה לקשיים כלכליים, כאשר הוגשה נגדה בקשה לפרוקה, במסגרת פר״ק 14־07־34046, וביום 04.02.15 ניתן צו פירוק.

בדיעבד, התברר לנתבעת, כי חברת רמי קרמיקה הפרה את ההסכם שהיה ביניהן, והפקידה את השיקים לניכיון אצל התובע.

הנתבעת טוענת, כי היא ביטלה את ששת השיקים, שכן לא קיבלה תמורתם סחורה כלל, מכאן שהופרה עסקת היסוד בגינה נימסרו השיקים לחברת רמי קרמיקה, ולפיכך מתקיימים התנאים לקיומו של כשלון תמורה מלא, בגינו הייתה זכאית לבטל את השיקים.

לא זו אף זו, הבעלים ומנהל חברת רמי קרמיקה מר רחמים הצהיר בסעיף 8 לתצהירו, ואף אישר זאת בעדותו לפני בית המשפט, כי הבנק ידע, כי החברה מצויה בקשיים לאחר שבשנת 2013 חזרו בחשבון החברה שיקים בסך מיצטבר של מעל 3,000,000 ₪, בשל קריסת שני לקוחות של החברה שאף הם היו לקוחות סניפי הבנק (ראו: פרוטוקול מיום 17.2.2021 עמוד 27 שורות 12-16).

...

לפיכך, התובע היה מודע לחריגה ממסגרת האשראי, מודע למצב הכספי ולקשיים הכלכליים של חברת רמי קרמיקה וקיבל את השיקים תוך עצימת עיניים וידיעה שהנפרע לא יעמוד בהתחייבויותיו, ויש בכך ללמד על חוסר תום לב. אשר על-כן ולאור כל האמור לעיל, לא הוכח לפני בית-המשפט, כי בעת נטילת השיקים פעל הבנק בתום לב, ועל כן איננו במעמד של אוחז כשורה.

סוף דבר אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בדיעבד התברר להם שבזמן שהחוזה נחתם החברה כבר היתה שרויה בקשיים כלכליים.

מישפחת בן חמו טענה בדומה למשפחת ממן, להפרה חוזית מצד החברה המצויה בפרוק.

לדברי עו"ד סטמרי בשם הנאמנים, הדירות של חברת פרימיום לא קיבלו עדיפות : "כל מה שנעשה בדירות של פרימיום נעשה בכספה שלה וזה לא נילקח מכספי הפרויקט" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 25 – 26).

האם מוטלת על הרוכשים החובה להשלים את יתרת התמורה, נוכח טענותיהם לנזקים ועיכוב במסירת הדירות שלא על פי החוזה? כיצד יש לבחון את טענות הרוכשים בדבר נזקים ועיכוב ? האם יש להשית חובה לתשלום נוסף מעבר לתמורה החוזית, כדי לאפשר את השלמת הפרויקט ואם כן על מי מוטלת חובה זו, האם רק על הרוכשים שהם רוכשים חצוניים או גם על פרימיום? האם יש מקום לסנקציית פינוי כנגד רוכשים שפלשו לדירות ולא השלימו את מלוא התמורה? פיתרונות אפשריים ביחס לרוכשים שאינם יכולים או רוצים להשלים את התמורה – ביטול חוזי המכר ו/או מכר זכויותיהם לצדדי ג'.

...

לסיכום פרק זה אני קובעת, כי על הדיירים שלא השלימו את התמורה החוזית להשלימה.

ככל והדבר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, לא יוכל בית המשפט להורות על כך. סיכום: מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן: על הרוכשים שלא שילמו את מלוא התמורה החוזית להוסיף ולשלמה.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לכל אחד מן הצדדים.

ביום 3.5.18, עשרה ימים לאחר הגשת התביעה ובטרם מוצו ההליכים במסגרת התביעה שהוגשה, המליץ התובע לנתבעת להגיש בקשת פירוק נגד צברים ובגינה ביקש שכ"ט נוסף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, שאף הוא שולם לו. כשבועיים לאחר הגשת בקשת הפרוק מיום 10.6.18 ומבלי שהתקיים ולו דיון אחד, שילמה צברים לנתבעת את מלוא החוב, והליך הפרוק בוטל.

התובע אמנם פנה בדיעבד, לאחר שסכומי שכה"ט המוסכם שולמו לו מראש, ובקש לקבל שכ"ט נוסף בגין ביטול ההליכים כנגד צברים, ואף כי הנתבעת סברה שאין זכאות לשכר נוסף נאותה לשלם לו סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כמחווה של רצון טוב.

לא הועיל אף הסכם פשרה שהושג עם צברים ואשר קיבל תוקף של פסק דין, אותו לא קיימה צברים, עד כי נדרשה הגשת בקשה לפירוק החברה.

...

אין יסוד לטענת התובע בדבר סיכום, לכאורה, עם סמנכ"ל הכספים בנתבעת, מר ירון ישראל, לפיו הנתבעת תשלם לו בגין השירות המשפטי סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, ראיות התובע בעצמו אינן תומכות בכך והן מלמדות על דרישות שונות ומשתנות לסכומי שכ"ט שונים וללא כל הסכמה לתשלום שכ"ט נוסף מעבר לזה שהוסכם ואף שולם מראש.

סוף דבר: דין התביעה להתקבל וכך אני מורה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 43,875 ₪, הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 9.9.19, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות המשפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,000 ₪.

משכורות אלו, ששולמו לאחר הסכם הפרוק, מצאו את ביטוין בספרי החברה בחיוב חשבון המשיב, עובדה המצביעה על כך שהתשלום נעשה שלא כמשכורת.

הביטול בדיעבד של זכאות המשיב כאמור, שנעשה באמצעות פעולה חשבונאית בספרי החברה, אינו כדין.

...

משום כך דין טענה זו להידחות.

דין הערעור להתקבל בחלקו, המתייחס להחזרים מקרן הביטוח, ויש לכלול ברווח של עד 275,000 ל"י, שלו זכאי המשיב, את החזרי קרן הביטוח בסך 79,560.02 ל"י, צמודים בהתאמה למועד קבלתם.

אשר למשכורות, נכויי מס הכנסה וההתייקרויות-דין הערעור להידחות.