ביטול פיטורים עובד משרד החינוך ע"י ועדה פריטטית

אין חולק כי ההסדר שהוצע בועדה הפריטטית לא אושר על ידי ד"ר פרץ, ועל כן הוזמנה התובעת לשימוע בפני ד"ר פרץ ליום 21.10.03 דא עקא, שבעקבות השימוע לא חזרה בה הנתבעת מהכוונה לפטר את התובעת, ומנגד, אף לא נמצא פיתרון אחר אשר יהא בו כדי להבטיח לתובעת ותק פנסיוני מינימלי.

לטענתה, היתנהגות זו של התובעת עולה כדי חוסר תום לב שכן הובהר לה לאורך כל השנה שהיא איננה עובדת של משרד החינוך, מה גם שאין יסוד לטענת התובעת לפיה לא הודע לה על סיום העסקתה במשרד החינוך (ראה: מכתבי משרד החינוך בהם הובהר במפורש שפיטורי התובעת לא מבוטלים והעסקתה מסתיימת).

...

לאחר שנתנו דעתנו למהות הפגמים שנפלו בעניין פיטוריה של התובעת מהאולפן ולמהות הפגמים שנפלו בעניין פיטוריה מבית ספר אמירים, לנזק המצטבר שנגרם לתובעת בשל אותם פגמים מצטברים, למשך עבודתה של התובעת באולפן ובבית הספר אמירים ולהיקף משרתה והשתכרותה של התובעת בשתי התקופות - הגענו לכלל מסקנה כי הסעד הראוי בגין פיטוריה של התובעת מהאולפן, הוא פיצוי בגובה של 18 משכורות ואילו הסעד הראוי בגין פיטוריה של התובעת מבית הספר אמירים, הוא פיצוי בגובה של 15 משכורות.

אי לכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 63,505 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין מעבודתה באולפן, ובנוסף לכך לשלם לתובעת פיצוי בסך של 39,345 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין מעבודתה בבית הספר אמירים.

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שעתירתה של התובעת למתן סעד אכיפת יחסי עבודה – נדחית.

בתאריך 27.10.2009 נשלחה לתובעת הודעה על ביטול פיטוריה המינהליים, ועל התחייבות משרד החינוך להמשיך להעסיקה בהקף של 13 ש"ש. נציג ההסתדרות המורים שלח לאחראית כח אדם במשרד החינוך מכתב בתאריך 18.1.2010, ובו היתייחס לכך שהתובעת הוחזרה לעבודה בהקף משרה של 13 ש"ש, לאחר ביטול פיטוריה המינהליים.

באשר לגננות נוספות שהוותק שלהן נמוך משל התובעת, ואשר שמן הוזכר על-ידי התובעת, צירפה הנתבעת אישורים על כך שהגננות הגב' ניבין שייח' והגב' אימאן עזאם, הועסקו בשנת הלימודים תש"ע, בחוזה מיוחד להעסקת עובד הוראה במשרד החינוך, וזאת לאחר שהגב' ניבין שייח' פוטרה במכתב פיטורים בחודש 5/2009, ואף שולמו לה פצויי פיטורים, כאמור במכתב מ-16.11.2009.

משרד החינוך לא הגיש בקשה לפיטורי הגב' הזימה סלווא, שהיתה בהיריון, לממונה על חוק עבודת נשים, הגם שהוותק שלה היה נמוך, משמעותית, מהוותק של התובעת, ובאשר לגב' ג'ילאם סוועד, אשר אף היא בעלת וותק נמוך מזה של התובעת, ההחלטה שלא לפטרה היתה בשל מצבה לאחר ההפלה, ובהמלצת הוועדה הפריטטית (עמ' 11, ש' 15-16 לפרוטוקול).

...

בסופו של דבר הוחלט על פיטורי התובעת (עיין נספחי ד'1 - ה'1 לתצהיר כרמלה זילברברג).

לא מצאנו ממש בטענות התובעת באשר ל"אינוס וכפיה", בכל הקשור בחתימתה על הסכמה להפחתת היקף משרתה, הגם שברור, שהתובעת היתה מעדיפה להמשיך ולהיות מועסקת במשרה מלאה.

כמו כן, לא הוכח לבית הדין, כי ניתן היה לשבץ את התובעת בדיוק באותן שעות ובאותן גנים בהן שובצו עובדות הוראה בלתי קבועות, וכי אין המדובר בשעות החופפות לשעות הקבועות שקיבלה התובעת במסגרת היקף משרה של 13 ש"ש, או בגנים במרחק שלא יאפשר לתובעת להגיע אליהם בין שעת הסיום של שעות אותן עבדה בפועל לבין השעה בה היתה אמורה להתחיל לעבוד בגן אחר, מה גם, שאותן גננות אחרות לא צורפו כמשיבות, ואין המדובר בבקשה שהוגשה במועד בו ניתן היה ליתן החלטה המשנה את השיבוץ לשנת הלימודים תשע"א. התובעת אף לא הוכיחה, כמה שעות זמניות במדויק ניתן היה להוסיף לה. אשר על כן, גם התביעה הכספית - שעניינה ההפרש בין השכר שקיבלה התובעת בפועל עבור 13 ש"ש, לבין השכר שהיתה משתכרת, לו היתה עובדת בהיקף של משרה מלאה - דינה להידחות.

נציגות משרד החינוך עמדו על כך שהתובע "יושב" על שעות מעבר לתקן ולכן הוא זה שאמור להיות מפוטר מבין המורים לערבית בביה"ס. ביום 27/5/03, ששה ימים לאחר ישיבת השימוע וישיבת הוועדה הפריטטית, כתבה מי שהיתה אז מנכ"לית משרד החינוך, גב' רונית תירוש-מכתב פיטורים לתובע.

משרד החינוך סבר שמאחר שפיטורי התובע מתאימים לקריטריונים-אין אפשרות לבטל את ההחלטה.

מספר ימים לאחר מכן, ביום 26/12/04, שלח מנהל מחוז הצפון של משרד החינוך, מכתב אל התובע שבו הוא הבהיר כי עמדתו בענין פיטורי התובע, אכן נסמכה על מכתביה של נורית מיום 10/4/03 ומיום 30/6/03 (מכתבים אלה כונו על ידי מנהל המחוז בשם "חֲווֹת דעת").

...

מכל מקום, משממילא איני מקבל את ההנחה שיש לפסוק לתובע סכום שיביא אותו למצב שבו כאילו הוא כלל לא פוטר, איני רואה את הפסד הזכאות לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו כרכיב שנכון לפצות עליו בנפרד מהפיצוי הכללי.

לסיכום 56.

התביעה מתקבלת באופן זה שמוצהר כי פיטורי התובע היו שלא כדין וכי יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין אותם פיטורים.

לדברי התובעת, נפגעה זכותה לזכות הטיעון בגין הזימון לשימוע; בגין הזימון לועדה הפריטטית מיום 15.4.18; בגין אי הצגת מסמכים במהלך הועדות הפריטטיות ובמהלך השימוע; אי מסירת דוחות פקוח +העידר שיחות משוב + אי מתן תגובה לתרשומות ולדוח הפיקוח הסופי, פיטורין שלא כדין.

בעיניין דומה בנוגע למסמכים ודו"חות שלא נימסרו לתובעת, קבע בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה ס"ע (איזורי חי') 17826-05-09 ד"ר רות בן זאב - מדינת ישראל - משרד החינוך (09.08.2009)‏‏ כי "גם אם נפלו פגמים בדרך היתנהלות המשיב טרם ההחלטה, המבקשת היתה מודעת, לכאורה, לטענות שהועלו כלפיה, ולכן אין בכך, בהכרח, כדי להביא לביטול ההחלטה. המשיב הוא גוף צבורי ועליו לפעול בהתאם לכללי המשפט המינהלי ולנהוג בתום לב ביחסי העבודה. החובה להקפיד על הגינות ועל סדרי מינהל בהליך פיטורים הנה חלק מהחובה לבצע חוזה עבודה בתום לב. מטרתו העיקרית של שימוע הוא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן כצעקתה. מעבר לכך הליך השימוע נועד להביא לקבלת החלטה נכונה ומושכלת ע"י בעל הסמכות להחליט, לאחר בחינת כל המידע והשיקולים הנוגעים לעניין. עם זאת, פגם בהליך השימוע כשלעצמו אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה המינהלית" (ההדגשות אינן במקור – י.ש).

...

בענייננו, ובהתחשב במספר השנים בהם עבדה התובעת במערכת החינוך (18 שנה), והזמן שהקדישה למערכת, (כשבחלק ניכר מהתקופה – אף עבדה לשביעות רצון הממונים עליה), ובהתחשב בעובדה כי התובעת פוטרה תקופה קצרה לפני שהייתה יכולה לפרוש ולקבל פנסיה תקציבית, ולאור מסקנתנו כי הנכון היה לשקול ובאופן רציני מציאת פתרונות גמישים להמשך העסקתה עד למועד הפרישה, וכי לא נבחנו אפשרויות נוספות להמשך העסקתה, חלף פיטוריה, ולאור הפגמים שצויינו לעיל , מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בנסיבות העניין אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 180.000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה להחזרת התובעת לעבודה ו/או לביטול פיטוריה – נדחית.

יחד עם זאת מצאנו כי הנכון הוא לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש בסך של 180,000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד .