ביטול פוליסות ביטוח בשל הפרת חוזה

לכן, מקום שבו נשללה זכותו של המבוטח בשל אי שתוף פעולה עם מבטחתו או בשל אי כסוי בטוחי עקב ביטולה של פוליסת הביטוח, גם לתובעת לא קמה זכות כלפי המבטחת.

עם זאת, לא ניתן להיתעלם מהלכתו של בית המשפט העליון שניתנה לפני כשלושה חודשים, שנה לאחר פסק הדין האמור בעיניין שי פרץ, שם כב' השופט עמית, הפעם בדעת רוב, היתייחס לאותו סעיף כדי להצדיק מתן תגמולים למבוטח שמסר מידע כוזב לחברה המבטחת ביחס לגילו, תוך שהוא מתייחס לפסק הדין בעיניין שי פרץ וחרף זאת קיבל הישתתפות בתגמולי ביטוח של חברה מבטחת כלפי המבוטח שלה, וכך הוא קובע לאמור:   "כפי שנזדמן לי לומר זה לא מכבר בפרשה אחרת, "סעיף זה מקנה לבית משפט 'סמכות שביושר' להגמיש הוראות בפוליסת ביטוח שאחרת עלולות היו להיות נוקשות וחמורות מדי... ולהתעלם מהפרת חוזה שלא הסבה למבטח נזק, תוך בחינה בדיעבד של השתלשלות העניינים" (רע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 26 (18.6.2018).

חוק חוזה הביטוח אינו קובע באיזו דרך יש לשלוח פוליסה או ביטול פוליסה ולא מחייב משלוח בדואר רשום (ועדיין – מדובר בחזקה הנתנת לסתירה מקום בו למשל פלוני מוכיח שלא קיבל את דבר הדואר).

...

בית המשפט העליון מצא מקום להעיר - "נדמה כי עובדה זו מחזקת מאוד את המסקנה, כי אין לסמוך על מכתבי חברת הביטוח שנשלחים בדואר רגיל בצורה "סיטונאית", באמצעות מחשבים שמפיקים אוטומטית מכתבים, אשר מועברים במדיה מגנטית לבית דפוס, מה גם שאפילו לא הוכח לפני כי המכתבים נשלחו בדרך זו. לא די לצורך כך בצירוף עותקי המכתבים, ללא צירוף פלטי מחשב, המעידים על העברת המכתבים בצורה מקוונת לבית הדפוס וצירוף אסמכתא כלשהי מבית הדפוס אשר תעיד על משלוח המכתבים בדואר" (שם).

על כן, ולנוכח האמור, הנתבע ישלם לתובעת סך של 5795 ₪ עבור הנזק הישיר.

סך הכל ישלם הנתבע לתובעת סך של 6445 ₪ תוך 45 יום מהיום.

טענות המבקשים כלפי חברות הביטוח (חברת הראל וחברת כלל) מיתמקדות בטענה, כי כתוצאה מהליך המכירה הפסול, כביכול, אין תוקף לפוליסות הביטוח שהוצאו, חברות הביטוח אינן מכירות בתוקפן של פוליסות הביטוח ועל כן כל חוזי הביטוח בטלים ומבוטלים ויש להשיב את פרמיות הביטוח ששולמו לידי המבקשים ולקבוצה אותה הם מבקשים לייצג.

פוליסת ביטוח הנה חוזה לכל דבר וענין, וחלים על הפוליסה הוראות חוק החוזים (חלק כלל) תשל"ג-1973 וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970.

...

ד י ו ן אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי זה המקרה החריג אשר מצדיק סילוק התובענה על הסף.

משכך, ומשנמצא כי הבקשה והתובענה מקורם בחוסר תום לב קיצוני וממניעים פסולים דין התובענה להידחות על הסף.

יוצא אפוא, כי משהונפקו פוליסות הביטוח, והחוזה עומד בתוקפו וחברות הביטוח מצהירות כי החוזים בעינם, מחזיק כל צד כדין במה שקיבל על פי החוזה.

בסעיף 4 להסכם נכתב: "לאחר מכן, כל העמלה שייכת לשלינגר (התובע – ו.ש.) וחיים (הנתבע – ו.ש.) מתחייב לא לעשות כל פעולה במישרין או בעקיפין להוצאת הפוליסות מידי שלינגר במשך כל תקופת הביטוח עד לסיום המשכנתא". לטענת התובע, הפר הנתבע הוראת סעיף 4 להסכם והוציא פוליסה אחת ממנו של המבוטח – דוד גבאי (להלן: "המבוטח").

המבוטח לא בטל את פוליסת הביטוח משום שלא היה לו צורך בפוליסת מבנה או משום שסבר כי פוליסת הבטוח הנוכחית פחות טובה מזו שהוצעה לו על ידי סוכן אחר שאינו הנתבע.

...

נראה כי היה מקום להגיע לפשרה והוצעו מספר פתרונות אך לצערי לא צלח הדבר בידי ולכן אין מנוס ממתן הכרעה על פי הדין.

אינני מקבלת את טענתו לפיה המבוטח יעדיף לבטל את פוליסת הבטוח רק משום שעבר מסוכן אחד לאחר שהרי כל שהיה עליו לעשות הוא לסרב לחתום על בקשה למינוי סוכן אחר ככל שלא רצה בתובע כסוכנו.

" ובהמשך: "סעיף 39 לחוק החוזים מטיל את חובת תום הלב והביצוע בדרך המקובלת בכל הנוגע לקיומו של חיוב ולשימוש בזכות. נראה לי כי לביטויים "חיוב" ו"זכות" יש ליתן פירוש מרחיב, באופן שהם יכללו בחובם לא רק זכות, שכנגדה יש חובה, וחובה, שכנגדה יש זכות, אלא גם זכויות מהסוג של יכולת או כוח, וכן חירות וחסינות".

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 750 ₪.

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו היתבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוואנטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח." העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 היתנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

...

מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה.

ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן: "158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 67 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות.

הקבוצה המיוצגת ביחס לטענת החזר ריאלי של הפרמיה – "כל מבוטח ו/או מוטב ו/או בעלים בפוליסות אשר ביטל חוזה ביטוח, או אשר פוליסת הביטוח שלו היתבטלה עקב קרות מקרה הביטוח, במהלך התקופה הרלוואנטית, ואשר נגבו ממנו דמי ביטוח בגין החודש/ים שלאחר חודש הביטול או קרות מקרה הביטוח, והוחזרו לו בערכם הנומינלי ללא הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק חוזה הביטוח." העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור: הטעייה – הן בשלב הטרום חוזי והן בשלב החוזי; הפרת הסכם; חוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 היתנהלות המנוגדת לסעיפים 55 ו-104 בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981.

...

מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה.

ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן: "158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן: הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של התרומה ובסה"כ – 151,683 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות.