לכן, מקום שבו נשללה זכותו של המבוטח בשל אי שתוף פעולה עם מבטחתו או בשל אי כסוי בטוחי עקב ביטולה של פוליסת הביטוח, גם לתובעת לא קמה זכות כלפי המבטחת.
עם זאת, לא ניתן להיתעלם מהלכתו של בית המשפט העליון שניתנה לפני כשלושה חודשים, שנה לאחר פסק הדין האמור בעיניין שי פרץ, שם כב' השופט עמית, הפעם בדעת רוב, היתייחס לאותו סעיף כדי להצדיק מתן תגמולים למבוטח שמסר מידע כוזב לחברה המבטחת ביחס לגילו, תוך שהוא מתייחס לפסק הדין בעיניין שי פרץ וחרף זאת קיבל הישתתפות בתגמולי ביטוח של חברה מבטחת כלפי המבוטח שלה, וכך הוא קובע לאמור:
"כפי שנזדמן לי לומר זה לא מכבר בפרשה אחרת, "סעיף זה מקנה לבית משפט 'סמכות שביושר' להגמיש הוראות בפוליסת ביטוח שאחרת עלולות היו להיות נוקשות וחמורות מדי... ולהתעלם מהפרת חוזה שלא הסבה למבטח נזק, תוך בחינה בדיעבד של השתלשלות העניינים" (רע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 26 (18.6.2018).
חוק חוזה הביטוח אינו קובע באיזו דרך יש לשלוח פוליסה או ביטול פוליסה ולא מחייב משלוח בדואר רשום (ועדיין – מדובר בחזקה הנתנת לסתירה מקום בו למשל פלוני מוכיח שלא קיבל את דבר הדואר).
...
בית המשפט העליון מצא מקום להעיר - "נדמה כי עובדה זו מחזקת מאוד את המסקנה, כי אין לסמוך על מכתבי חברת הביטוח שנשלחים בדואר רגיל בצורה "סיטונאית", באמצעות מחשבים שמפיקים אוטומטית מכתבים, אשר מועברים במדיה מגנטית לבית דפוס, מה גם שאפילו לא הוכח לפני כי המכתבים נשלחו בדרך זו. לא די לצורך כך בצירוף עותקי המכתבים, ללא צירוף פלטי מחשב, המעידים על העברת המכתבים בצורה מקוונת לבית הדפוס וצירוף אסמכתא כלשהי מבית הדפוס אשר תעיד על משלוח המכתבים בדואר" (שם).
על כן, ולנוכח האמור, הנתבע ישלם לתובעת סך של 5795 ₪ עבור הנזק הישיר.
סך הכל ישלם הנתבע לתובעת סך של 6445 ₪ תוך 45 יום מהיום.