בתגובה לתשובה הרחיבו הנאמנים את חזית הטיעון, וטענו לראשונה כי הערבות שבמחלוקת היא חסרת תוקף, נוכח סעיף 109 להסכם היסוד בין הצדדים, הקובע כי הערבות תיפקע בתוך 90 יום ממועד סיום תקופת ההסכם.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנאמנים להידחות, וכפועל יוצא מכך, יש לבטל את צו המניעה שאסר על המשיבה לממש את הערבות הבנקאית.
ראשית, עצם העובדה שהחברה היא שהציעה למשיבה, במכתב בא כוחה מיום 2.12.2019, להאריך את תוקפה של הערבות הבנקאית למשך שנה נוספת, שומטת במידה רבה את הבסיס מתחת לטענה לפיה דינה של הערבות היה ליפקוע עוד ביום 27.6.2019, שהרי מי שהאריך במו ידיו את תוקפה של הערבות, מנוע מלטעון כי הערבות היתה אמורה ליפקוע עוד קודם לכן.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנאמנים להדחות, וכפועל יוצא מכך, יש לבטל את צו המניעה שאסר על המשיבה לממש את הערבות הבנקאית.
ראה גם ע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה (פורסם בנבו, 18.06.2007), שם נקבע כי:
"נניח שמדובר בחברה שביקשה מן הבנק בו מתנהלים עסקיה להוציא ערבות לטובת ספק שלה. הערבות באה להבטיח תשלום תמורה עבור סחורה. החברה נקלעה לקשיים ופנתה לבית המשפט בבקשה ליתן צו הקפאת הליכים. בית המשפט נעתר לבקשה ומינה נאמן. לאחר שניתן הצו האמור, מבקש הספק לממש את הערבות הבנקאית. בעל התפקיד פונה לבית המשפט ומבקש צו שימנע את מימושה של הערבות. האם בית המשפט ייעתר לו? התשובה היא שלילית. זאת, שכן הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של החברה ... ". (דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, בפסקה 9)).
בשולי הדברים יש לציין כי ככל שהנאמנים יגיעו לכלל מסקנה מבוססת שסכומה של הערבות עולה על גובה הנזק שנגרם בפועל למשיבה בעטייה של החברה, הם יהיו רשאים להגיש תביעה כספית מתאימה נגד המשיבה, בגין ההפרש בין סכום הערבות שמומשה לבין גובה הנזק שנגרם בפועל למשיבה.
אשר על כן, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.