ביטול עסקת מתנה בין בני זוג

התובעת עתרה לביטול עיסקאות המתנה "הפנימיות" וכן ביטול העיסקאות " החיצוניות" עם נתבע 5, ובטול הרישום על שמו.

הנתבעים טענו כאמור, כי בכל מקרה וגם ע"פ העובדות הנטענות בתביעה, התביעה אינה מגלה עילה שכן ההסדר שנקבע בחוק המקרקעין לעניין זכות קדימה מצומצם מאוד ומוגבל רק למקרים המפורטים בסעיפים 101-99 לחוק המקרקעין שמקרה זה אינו נימנה עליהם: מאחר שמדובר באחיות, אין מדובר בזכות קדימה בין בני זוג (סע' 101) ואף לא קיימת זכות קדימה בין יורשים, אשר חלה בהתאם לסעיף 100 לחוק המקרקעין רק ביחס למשק חקלאי.

למעשה לא נפרסה בתביעה כל תשתית עובדתית (הנדרשת ע"פ ההלכה עת מועלית טענה חמורה מסוג זה),המטילה ספק או דופי בעסקת המתנה בין האם לנתבעת 1.

...

בעניין דגן העסקה המדוברת עם המשיב נכרתה חודש בלבד לאחר רישום הצו, ועדיין מצא בית המשפט העליון לקבוע כי העיזבון חולק וסעיף 113 לא חל. קל וחומר במקרה דנא, כאשר הרישום הושלם בשנת 2003, והעסקאות המדוברות, למצער עם נתבע 5, נערכו שנים לא מעטות לאחר מכן (כאשר הראשונה שבהן בשנת 2019).

לסיכום משצו הירושה שניתן לפני עשרים שנה יושם וזכויות היורשות חולקו ונרשמו על פיו במרשם המקרקעין בשנת 2003 והתובעת לא פנתה במהלך כל השנים לערכאה המוסמכת בעניין חלוקת עיזבון האב המנוח, אין עוד רלוונטיות לסעיף 113 לחוק הירושה והוא אינו חל בעניינינו.

לאור כל האמור ובהיעדר עילת תביעה, אני מורה על מחיקת התביעה.

בימים אלה ממש סיכם בית המשפט העליון ברע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (15.12.21) [פורסם בנבו] את ההלכה הנוגעת לידועים בציבור כדלהלן: "במשפט הישראלי, "ידועים בציבור" הוא כינוי כולל לבני זוג שהיחסים ביניהם מדמים יחסים שבין בני זוג נשואים, ואולם הם אינם נחשבים לנשואים מן הבחינה המשפטית (שחר ליפשיץ הידועים-בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה 17 (2005); פנחס שיפמן "זוגיות יחד ולחוד – אוטונומיה בתוך אינטימיות" משפט ועסקים כד 341, 344 (צפוי להתפרסם ב-2021)).

יש ממש בטענת הנתבע ובנותיו בכתב ההגנה כי "כל עוד לא הוכיחה התובעת כי קמו לה זכויות ברכושו של הנתבע מכוח חזקת השתוף, לא יכולה התובעת לעתור לביטול מתנות אותן העניק הנתבע לבנותיו" ראו: מבוא לכתבי ההגנה בתביעה לביטול עסקת מתנה.

...

תמ"ש 19093-08-20 התביעה לביטול עסקת מתנה – נדחית.

תלה"מ 54130-11-20 - תביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע – מתקבלת באופן חלקי.

לאור התוצאה, כאשר אני מביא בחשבון את מספר ההליכים, משך ההליכים והתוצאה וכן הובא בחשבון הליך תלה"מ 56287-12-20, במסגרתו לא הוטלו הוצאות משפט תוך קביעה כי "בשלב זה איני מוצא מקום לחייב בהוצאות משפט, בקשה זו תבוא בחשבון בהמשך ההליך", אני מחייב את הנתבעת בסך כולל של 60,000 ₪ מתוכו סך של 40,000 ₪ לטובת פלוני וסך של 20,000 ₪ לטובת התובעות בתביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע.

תשובה ברורה לשאלה זו מתקבלת בגירסה הראשונה שמסרה האם בתביעה לביטול עסקת המתנה, שם ניתן ללמוד על כי המדובר בהתחייבות שנטל הנתבע כלפי האם ולטובת התובעת ולא על תנאי שזו הציבה לנתבע בתמורה להענקת המתנה, וכאמור בסעיף 12 לתביעה לביטול הסכם המתנה, כדלקמן: 'עוד באותה שיחה, ביקש הנתבע מהתובעת להעביר אליו את הדירה שירשה מהוריה והתחייב בפני כי 'החצי של הדירה ששייך לחדוה שמור לה בבנק'.

ממסכת הראיות שהובאה בפני לא הצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע הפר התחייבותו כלפיה וגרסת הנתבע, על פיה הכספים לא הועברו בפועל לידי התובעת לבקשתה ועל רקע הסיכסוך הממושך בינה לבין בן-זוגה ורצונה להעלים ממנו את נכסיה, מתיישבת יותר עם החומר הראייתי אשר הונח בפני.

...

אשר על כן לאור כל המפורט בהרחבה לעיל תביעת התובעת למתן פסק-דין הצהרתי – נדחית.

אוביטר עם זאת, בהינתן כי הנתבע לא כפר בהתחייבות שנטל על עצמו, ומבלי לפגוע בטענת ההתיישנות שהעלה ביחס אליה ובהנחה כי ייקבע שמועד יצירת החיוב מצד הנתבע חל במועד ביצוע עסקת המתנה, מצאתי להציע לצדדים הצעה שתסיים מחלוקות עתידיות ביניהם ביחס לדירה, כדלקמן: הצדדים יודיעו בתוך 15 יום עמדתם כי יינתן פסק-דין משלים במסגרתו ייקבע כי הנתבע ישלם לתובעת מחצית שוויה של הדירה כפי ערכה נכון למועד החתימה על הסכם המתנה, כשלסכום זה יוצמדו הריביות שהיו קיימות במשק דאז ושיכולות היו להתקבל מקום בו היו מופקדים הכספים בתכנית חיסכון בנקאית.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע תזכורת בתובענה לבדיקת קבלת עמדת הצדדים בעוד 20 יום.

התובעת חיפשה ובחרה את הדירה; היא זו אשר מימנה את רכישתה; שכרה את שירותי מתווך שימצא עבורה את הדירה; היא זו אשר מימנה את תשלום שכ"ט עו"ד הדין וייפתה את כוחה לייצג את הנתבע בשמה ועבורה בעסקת הרכישה והיא זו אשר מימנה ושלטה בכל הקשור ברכישת הדירה, אחזקתה והשכרתה, בעוד הנתבע עצמו אינו יודע לקרוא ואף לדבר בעברית.

עם זאת, כבר בחודש ינואר 2019 הוא הודיע לתובעת ולמר ו' על ביטול יפוי הכוח.

ויובהר, משהוגדרה מערכת היחסים בין בני הזוג כ"ידועים בציבור", הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן זוגו הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי.

...

סוף דבר ממכלול הראיות שהוצגו בפניי, לרבות העדויות והמסמכים וכן הכספים ששולמו לצורך רכישת הדירה; העובדה שהתובעת נהגה בדירה מנהג בעלים מאז רכישתה, בין היתר באמצעות אחיה, מר ו' והצהרת הנתבע עצמו, אני קובעת כי הזכויות בדירה נרשמו ע"ש הנתבע בנאמנות לטובת התובעת וזאת הגם שהנאמנות לא נרשמה בפועל, שכן התרשמתי כי זו השתכללה בעל פה בין הצדדים.

לפיכך, דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, אני קובעת כי התובעת היא הבעלים הבלעדי של הדירה המצויה ברחוב.

על כן, עתרה התובעת לקבוע שהדירה הנה נכס בר איזון ולחילופין נכס משותף לבני הזוג ועל כן עתרה להורות על ביטול עסקת המתנה ועל רישום מחצית הזכויות בדירה על שמה.

עוד צוין בפסיקה כי "בין בני זוג נוצרים יחסים קנייניים דינאמיים במהלך חיי הנישואין, והחוק אינו מפריע ליחסים אלה להתפתח", וכי על אף שסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון מוציא ממאסת הנכסים המשותפת נכסים שהיו בבעלות אחד מבני הזוג טרם הנישואין, הרי ש"במקרים רבים ניתן ללמוד מהיתנהגות הצדדים על הכנסתם של נכסים אלה למסגרת המאסה של הנכסים המשותפים של בני הזוג בעת הנישואין" (ראו דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 1915/91 יעקובי הנ"ל בעמ' 561).

...

התביעה לדמי שימוש שהגישו הנתבעים כנגד התובעת בתמ"ש 4506-05-21 נדחית על כל חלקיה.

ככל ששולמו ע"י התובעת תשלומים כלשהם לידי הנתבעים או מי מהם בגין חיוב זה, אני קובע כי תשלומים אלה יושבו לתובעת ע"י הנתבעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לכך שתביעת התובעת התקבלה בחלקה הארי, ותביעת הנתבעים נדחתה במלואה, אני קובע כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בגין שני ההליכים שבפני בסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוק.