ביטול עסקת מכר על ידי כונס נכסים בהוצאה לפועל

תמרה חתמה על הסכם תוספת לעיבוד הנחלה עם חברת זמירי עוד לפני רישום זכויותיה ובכך הפרה את הוראות רמ"י. בצו הפורמאלי למכר הנחלה, אשר הוצא על ידי רשמת ההוצאה לפועל בחודש יולי 2012, הוכפף המכר להסכם העיבוד עם זמירי (נספח 8).

התובעים מבקשים לבטל עסקת מכר אשר בוצעה בהליך של כנוס נכסים בהוצאה לפועל, במסגרת בקשה למימוש מישכון, הליך שהסתיים לפני שנים ברשום תמרה כבעלת הזכויות בנחלה.

...

טענות התובעים התובעים טוענים כי רישום הזכויות בנחלה על שם תמרה נעשה על ידי רמ"י בניגוד לדין ולנהלי רמ"י וזאת מכמה טעמים שיפורטו בתמצית להלן.

הכלל הקבוע בתקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הוא כי אין לפצל עילת תביעה אחת למספר תביעות וכי יש למצות את כל הסעדים בהליך אחד לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו. על כן, דין בקשה זו להידחות.

בתצהיר מטעם התובעים ובסיכומיהם, העלו התובעים טענות המהוות הרחבת חזית המריבה, לה מתנגדים הנתבעים, ומטעם זה דינן להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנוסף נטען, כי מדובר בתביעה לביטול שתי החלטות שיפוטיות חלוטות של ראש ההוצאה לפועל משנת 2005, שנתן תוקף לעיסקאות המכר במסגרת כנוס הנכסים, ובית משפט זה נעדר סמכות להורות על בטלותן של אותן החלטות.

ראשית, בהתאם להוראות סעיף 34א' לחוק המכר, נכס הנמכר על ידי לישכת ההוצאה לפועל, עובר לבעלות הקונה כשהוא נקי מכל שיעבוד, עיקול או זכות אחרת בנכס, למעט חריגים המצוינים בחוק.

...

על פניו יהיה צורך בהוספת נתבעים נוספים, וכיוצ"ב. המסקנה עד עתה היא אפוא, כי לא מתקיים התנאי כי אישור הבקשה יפעל לכאורה לטובתה של החברה, לא במובן הצר של כדאיות ניהול התביעה, ולא במובן הרחב לצורך קיום פעילות החברה.

לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה הנגזרת – נדחית, וכפועל יוצא מכך גם התביעה.

המבקשת תשלם לחברה ולמשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪ לכל אחד מהם.

ביחס לחוות דעתו של השמאי מושקוביץ אשר הוגשה בתיק ההוצאה לפועל עובר לאישור המכר, קבעה הרשמת כי מצויין בה במפורש כי ההערכה בוצעה על פי בדיקה חיצונית בלבד ללא אפשרות התנעת הרכב "ומשכך הרי שלא ניתן היה להסתמך על חוות הדעת שנערכה על ידי השמאי מטעמו של כונס הנכסים ונועדה בעיקר לשמש עזר בידי הרשם שאינו מומחה לעיסקאות כלכליות, ולפרוס לפניו הערכה בדבר משמעויותיה, כדאיותה והשלכותיה של העסקה ואין לראות בה תחליף לבדיקת הנכס או לשרת את המציע בהגשת הצעתו". בסיום החלטתה ציינה הרשמת: "אציין עוד כי פרק הזמן במהלכו נמצא הרכב בחזקתו ושימושו של הרוכש, עלול ליגרור טענות בדבר המועד בו נגרמו לרכב הנזקים הנטענים ועניינים אלו חורגים מגדר הסמכות שהוענקה לרשם ההוצאה לפועל. כבר נפסק כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לידון בבקשת הרוכש או כונס הנכסים לביטול המכר מחמת הפרת חוזה, וכך גם אינו רשאי להכריע במחלוקות כספיות בין הרוכש ובין כונס הנכסים ויש להעלות העניין בפני בית המשפט המוסמך". כאמור, הבקשה לביטול המכר נדחתה על ידי הרשמת והתובע לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה.

...

דין טענות אלה להידחות בשל הרחבת חזית אסורה.

גם הטענה כי יש לראות בכונס הנכסים משום "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש ובחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, דינה להידחות.

והמרחק רב. סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

בפני בקשת המבקש לפסילתי מלשבת בדין בתובענה אותה הגיש כנגד הנתבעים, תובענה למתן סעדים הצהרתיים, במסגרתה עתר בין היתר לסעד של ביטול עסקת מכר נכס מקרקעין הידוע כגוש 6929 חלקה 156, מושא תביעתו, שהיה בבעלותו ואשר נמכר במסגרת הליכי הוצל"פ, על ידי המשיב 2 – בתפקידו ככונס נכסים בתיק הוצל"פ מס' 01-77122-08-4 (תל אביב), למשיבים 4 ו-5 (להלן: "הנכס").

העובדות בתמצית המבקש הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי שעיקרו ביטול הסכם המכר שנעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, בעקבות תביעת הזוכה למימוש נכס מקרקעין מכוח בטוחה, בה החזיק, מסוג משכנתא על נכס המקרקעין.

...

על אף זאת הותרתי החלטתי בעינה והמשיבים בתשובתם לבית המשפט טענו לדחיית הבקשה לא לפני שעמדו על התנהלות המבקש, בהליכים משפטיים רבים בהם הוא נוקט בעניין הנכס מושא תביעתו לרבות בקשתו לפסול את כבוד רשמת הוצאה לפועל אשר ישבה לדין בעניינו, עת לא שבע נחת מהחלטתה.

על החלטה זו של כב' השופט יקואל הגיש המבקש בר"ע לבית המשפט העליון (בר"ע 1179/22), אשר בהחלטתו מיום 3.3.22, דחה את הבקשה אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים, כשהוא קובע כי החלטת בית המשפט קמא בדבר העדר קיומן של נסיבות חדשות מקובלת עליו ועוד ציין כי: "אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.12.21. ממילא, טענותיו של המבקש לגופם של דברים אינם אלא חזרה על טענותיו שכבר הועלו על ידו בעבר, והוכרעו על ידי הערכאות השונות במספר הזדמנויות שונות, ומשכך, אין מקום להידרש אליהן פעם נוספת..." מאז ההחלטות הנ"ל הושלמה עסקת המכר והנכס נרשם על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין.

לאחר שעיינתי ארוכות בתגובות המשיבים והתבהרה התמונה המלאה בפני, ראיתי לנכון ליתן החלטה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, שבמהותה דוחה את בקשת המבקש לסעד הזמני.

בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות הבקשה .

במסגרת הסדר הפשרה הראשון נקבעה בין היתר הוראה, בסעיף 9.3 להסכם הקובעת כי הליכי מכירת הנכס במסגרת תיק הוצל"פ ימשכו כסדרם וכי התובע לא יוכל להיתנגד או להפריע להליך המכירה "לרבות לא בדרך של הגשת בקשה לפדיון המשכנתא (למעט פדיון בסכום המכר שיאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, ללא הפחתות כלשהן)." בחודש נובמבר 2015 הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכם הפשרה הראשון בטענה כי הנתבע 1 הכשיל אותו מלקיים ההסכם.

עוד טען, כי יש ליתן פרשנות מקילה לתשלום אגרת בית משפט והדבר מתחדד, לטעמו, בנסיבות העניין בהן מבוקש סעד הצהרתי לביטול עסקת מכר אשר נכפתה עליו על ידי "רשות שיפוטית בהליך כנוס נכסים באמצעות בעל תפקיד, כונס נכסים..." כאשר, לטענתו, ביטול עסקת המכר לא תעשיר אותו בשווי הנכס מאחר והנכס יוחזר לניהול כונס הנכסים לשם קבלת הוראות חדשות לגביו.

...

עוד נקבע, בין היתר, כי התובע ישלם לנתבע 500,000 ₪ בתוך 7 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט וסך נוסף של 9,500,000 ₪ בתוך 90 ימים ממועד זה. ככל שלא יעמוד התובע בתנאים שנקבעו, יעמוד סכום החוב הפסוק הקבוע סעיף 9.1 להסכם הראשון על סך של 16,250,000 ₪ וסעיף 9.2 להסכם הפשרה יבוטל ולא יחול עוד.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על התובע לשלם אגרת בית משפט בתובענה זו בהיותה תביעה כספית על פי שווי הסכם הפשרה הראשון בסך של 16,250,000 ₪, לפי ערכו ביום 22.6.2016.