ביטול עסקת מכירת רכב עורך דין

המחלוקות המצריכות הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם בדיון שהתקיים בפניי, אלו הן השאלות המצריכות הכרעה: האם הנתבע הסתיר מהתובע מידע מהותי כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש"), לגבי מצבו של הרכב, באופן המקנה לו זכות לבטל את העסקה.

החוק מחייב את הנתבע כעוסק במכירת רכב משומש למסור לתובע טרם הקנייה טופס גילוי המפרט את כל הפרטים המהותיים הרלוואנטיים לעסקה לרבות מספר הבעלים הקודמים של הרכב ופגיעות שנגרמו לו. מן הכלל אל הפרט - הנתבע הסתיר מהתובע מידע מהותי טענתו המרכזית של התובע היא כי הנתבע הסתיר ממנו מידע בנוגע לרכב, וזאת הן בנוגע למצבו המכאני, והן בנוגע לעובדה כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה ולא בבעלות פרטית.

לאחר שמיעת הצדדים, לא התרשמתי כי לתובע נגרמה עגמת נפש החורגת מהפצוי המוסכם אשר נקבע ממילא בהסכמי הרכישה, ולכן אינני סבור כי התובע זכאי לפצוי נוסף בגין רכיב זה. שכר טירחת עו"ד המוסד של בית משפט לתביעות קטנות נועד לאפשר הליך משפטי מהיר ויעיל ללא צורך במעורבות של עורכי דין.

...

לאור האמור אני סבור כי הסעד הראוי הוא פיצוי בשווי הנזק אשר נגרם לתובע, קרי ההפרש שבין שווי הרכב כשכל הבעלויות הקודמות הינן פרטיות לעומת שווי הרכב כשאחד הבעלים הקודמים הינו חברה.

עם זאת, הצדדים קבעו בסעיף 7 בהסכמי הרכישה פיצוי מוסכם בסך 5,000 ש"ח במקרה של הפרת ההסכם, ואני סבור כי זהו הפיצוי שראוי לפסוק גם במקרה דנן.

לטעמי אין מקום לחייב צד להליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות בגין ההוצאות המשפטיות שהיו לצד שזכה בתיק עובר להגשת התביעה, שכן הדבר חותר תחת ההיגיון המכונן של הליך זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 5,000 ש"ח, ובנוסף הוצאות בסך 500 ש"ח בגין התייצבותו לדיון והחזר אגרה בסך 346 ש"ח, ובסך הכל 5,846 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לנתבע, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ביחס לחוות דעתו של השמאי מושקוביץ אשר הוגשה בתיק ההוצאה לפועל עובר לאישור המכר, קבעה הרשמת כי מצויין בה במפורש כי ההערכה בוצעה על פי בדיקה חיצונית בלבד ללא אפשרות התנעת הרכב "ומשכך הרי שלא ניתן היה להסתמך על חוות הדעת שנערכה על ידי השמאי מטעמו של כונס הנכסים ונועדה בעיקר לשמש עזר בידי הרשם שאינו מומחה לעיסקאות כלכליות, ולפרוס לפניו הערכה בדבר משמעויותיה, כדאיותה והשלכותיה של העסקה ואין לראות בה תחליף לבדיקת הנכס או לשרת את המציע בהגשת הצעתו". בסיום החלטתה ציינה הרשמת: "אציין עוד כי פרק הזמן במהלכו נמצא הרכב בחזקתו ושימושו של הרוכש, עלול ליגרור טענות בדבר המועד בו נגרמו לרכב הנזקים הנטענים ועניינים אלו חורגים מגדר הסמכות שהוענקה לרשם ההוצאה לפועל. כבר נפסק כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לידון בבקשת הרוכש או כונס הנכסים לביטול המכר מחמת הפרת חוזה, וכך גם אינו רשאי להכריע במחלוקות כספיות בין הרוכש ובין כונס הנכסים ויש להעלות העניין בפני בית המשפט המוסמך". כאמור, הבקשה לביטול המכר נדחתה על ידי הרשמת והתובע לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה.

השמאי מושקוביץ הסביר בחקירתו כי בשונה משומת רכב שעבר תאונה המבוצעת לאחר בדיקת הרכב במוסך שבו זמינים לשמאי כל האמצעים לבצע בדיקה יסודית ומקיפה, בהערכת שווי לצורכי כנוס נכסים, הוא בודק את הרכב במיגרש אחסנת רכבים מבלי שעומדים לרשותו האמצעים העומדים לרשותו במוסך לבצע בדיקה מעמיקה, והוא מבצע בדיקה חיצונית בלבד "לשאלת בית המשפט מדוע אין אפשרות להתנעת הרכב אני משיב שאין לי מיכשור מתאים. אני לא מכון בדיקה. זה משהו גורף ככה אני עושה שנים על כל עורכי הדין, אני לא רוצה להתחייב על שום פעולה, בגלל זה המכירה AS IS. אם אני רושם מנוע אז זה מנוע אבל אני לא יכול להיות אחראי על המנוע.... אני לא מנסה להניע את הרכב זו האמת. לפעמים חסר דלק ולפעמים חסר מצבר, כל מיני דברים מכנים, או הגיר לא תקין" (ע' 23 ש' 8-14).

...

דין טענות אלה להידחות בשל הרחבת חזית אסורה.

גם הטענה כי יש לראות בכונס הנכסים משום "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש ובחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, דינה להידחות.

והמרחק רב. סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

על כן, ביום 17.9.2018, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע, נגד המשיבות, שבה ביקש כי עסקת המכר תבוטל, שיוחזרו לו הכספים ששילם, וישולמו לו פיצויים בגין עוגמת נפש ועבור עלות שכירת רכב חלופי.

נוסף על כך, חויב המבקש בתשלום שכר טירחת עורך דין לטובת המשיבות, בסך של 28,000 ₪, וכן בתשלום מלוא הוצאותיהן עבור חוות דעת המומחים, "הכל לפי קבלות שיוצגו וכן בהתאם לסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט". ביום 31.3.2022, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור על פסק הדין; העירעור – היתקבל בחלקו.

...

דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבות.

תחילה יוזכר, כי מדובר בשאלות שנדונו פעמים רבות על-ידי בית משפט זה, תוך שלא נעשה ניסיון של ממש להצביע על היבט יחודי, בעל חשיבות כללית, שהמקרה דנן מעורר בנוגע אליהן; כבר מטעם זה – דין הטענות לדחיה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; משלא נתבקשה תשובה – לא יֵעשה צו להוצאות.

לפניי תביעת התובע להורות על ביטול עסקת רכישת רכב שרכש מהנתבעים והשבת התמורה ששילם, וכן לפצוי בגין נזקים שונים.

אין חולק כי התובע, עורך דין במקצועו, רכש מהנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), שהיא חברה העוסקת בסחר ברכבם משומשים, רכב יד שנייה מסוג פיג'ו, על פי זכרון דברים מיום 13.9.2020 (נספח 12 למוצגי התובע).

מעבר לכך, כפי שטען התובע, על עיסקאות של מכירת רכב משומש חלות גם הוראות דין שונות, אשר אף הן מחייבות גילוי הפרטים המהותיים בעיסקה, לרבות הוראות סעיפים 12 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים), סעיפים 6 ו-11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968 (להלן: חוק המכר), וכן הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן); לסקירה נרחבת של דינים אלו ודינים נוספים הרלוואנטיים לעניין חובת הגילוי במקרים של מכירת רכב משומש ראו תק (ת"א) 12071-01-16 אנדרי ינאי נ' אוטו דיל - מכירות רכב 1997 בע"מ (8.9.2016).

...

במצב דברים זה, חרף קביעתי כי הנתבעים לא גילו לתובע את המידע בדבר הליקוי במכסה המנוע, הרי שבהינתן שמדובר בליקוי מינורי יחסית, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין כמפורט על קצה המזלג לעיל, אני סבורה כי אין הדבר מקים לתובע עילה לביטול העסקה ומשלא הוכח שיעורו של הנזק או עלות תיקונו, הרי שלא ניתן לפסוק לזכותו גם כל סעד אחר.

במצב דברים זה, אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם כלפיו ואת חובותיהם על פי הדין, באופן המקים לתובע זכות לביטול העסקה והשבה הדדית או לכל סעד אחר.

לאור האמור אני סבורה כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

לטענת התובעת, תובענה זו עניינה ביטול חוזה עקב הטעה שהטעה הנתבע את התובעת בעיסקה למכירת רכב, בכך שלא גילה לתובעת מידע מהותי בקשר לרכב אשר היה עליו לגלות על פי דין.

יש לציין כי התובעת ובן זוגה דוד רוזנטל - עורך דין במקצועו, מטעים את בית המשפט.

...

הנתבע טוען, כי יש לדחות את התביעה.

אכן, אני סבור שיש ממש גם בדרישתה של התובעת לפיצוי עקב עוגמת נפש.

התוצאה היא שעל הנתבע לפצות את התובעת בסך של 6,250 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.