בטופס, ובכל הנוגע לביטול העסקה "לאחר מסירת התכניות" צוין כי "הלקוח מצהיר" כי ידוע לו שבהכנת התכניות הושקעו זמן, משאבים, מקצועיות ומומחיות של הנתבעת ומעצביה, כי שווי התכניות מוערך בסך של 2,500 ₪ ומע"מ כדין, וכי "הלקוח" מאשר כי מעת שנמסרו לו התכניות נימסר בידו מוצר אשר זהו שוויו, כך שאם יבטל את הזמנת המטבח הוא מתחייב לשאת בעלות הכנתו, וכי הנתבעת תהא זכאית לקזז את עלותו מכל החזר שיגיע ללקוח בשל ביטול "ההזמנה".
אציין כי נוסח הסעיף מלמד בעיניי על כך שמדובר, על פי ההסכם שנערך בין הצדדים, בהסכמה לבצוע שתי עיסקאות הכרוכות זו בזו, האחת – הזמנה של מטבח, והשניה, עריכת תכניות מטבח, ותשומת הלב מופנית בהקשר זה להוראות הקובעות כי תנאים אלו יחול במצב של ביטול "ההזמנה" (קרי הזמנת המטבח) לאחר "מסירת התכניות" (קרי השלמת עסקת עריכת תכניות המטבח).
...
עוד אוסיף כי הואיל ואין חולק כי התובעת 1 חתמה על הזמנת העבודה, הרי שאין לשמוע מפי התובעים את הטענה לפיה לא קראו את ההסכם עליו חתמו ולא ידעו כי קיימת הסכמה כאמור, והגם שאני סבורה כי על הנתבעת ליידע, ברגיל, את לקוחותיה לאמור בעניין זה בהסכם שבין הצדדים בעל פה, אין בכך כדי לפטור את התובעים מחובותיהם על פי ההסכם שנחתם.
בהקשר זה אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה הכנת תוכניות איננה מתמצה במראה חיצוני כללי של המטבח גרידא אלא יש לתכנון שנערך ע"י המעצבת ערך מוסף נוכח מומחיותה ויכולתה לרדת לפרטי הפרטים, לרבות לעניין הרכיבים הפנימיים, הגדלים הנדרשים לכל אחד מהרכיבים הללו, ההיבטים הפרקטיים- מקצועיים של אופן הצבת הרכיבים זה לצד זה במטבח, ניסיון החיים בתחום, ויכולת הניצול המקסימאלי של השטח לצורכי הלקוח.
אשר על כן, אני מורה לנתבעת להשיב לתובעים סך של 500 ₪ שנגבו במקרה זה ביתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 4.2.18, ועד יום התשלום בפועל.
התובעים ביקשו לחייב בנוסף בעלויות הפסד יום עבודה אך לא המציאו אסמכתאות להפסד כאמור, ועל כן אין מקום לחייב בגין רכיב זה.
בנסיבות העניין, ובשים לב לתוצאה, אני קובעת כל צד יישא בהוצאותיו.
