ביטול עסקת טרייד אין לרכישת רכב על ידי הקונה

בעת בדיקת הרכב על ידי קונה שהתעניין ברכב, התגלה כי לרכב הוחלף מנוע בעבר, עובדה שלא גולתה לתובעת במעמד רכישת הרכב.

הנתבעת הציעה לתובעת מספר רב של הצעות בניסיון לסיים את הפרשייה, כגון – עסקת טרייד אין, אך התובעת סירבה לכל ההצעות.

אוסיף ואציין כי הנתבעת בעצמה הסכימה בזמן אמת לביטול עסקת רכישת הרכב והשבת הרכב לידיה, והויכוח בין הצדדים נסב על ערך ההשבה.

...

לאחר שעיינתי בכל המסמכים ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל ולהלן יפורטו נימוקי - אין חולק כי ברכב הוחלף מנוע, טרם רכישתו על ידי התובעת.

אני קובעת לפיכך כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמו לנתבעת על ידי התובעת, ועד למועד פסק דין זה.    יחד עם זאת הנתבעת זכאית לדמי שימוש ברכב.

מאחר ולא הובאו לי ראיות בעניין גובה דמי השימוש על ידי מי מהצדדים, אני קובעת שהתובעת חייבת לנתבעת דמי שימוש בסך של 5,000 ₪.

התובעת עותרת לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון ואני סבורה שמגיע לה פיצוי בסך של 5,000 ₪.

לסיכום התובעת תשלם לנתבעת סך של 30,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין החל ממועד ביצוע העסקה  - תאריך 16.8.15- ועד למועד פסק הדין.

ירעת המחלוקת לטענת התובע, רכש מן הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), באמצעות אנשי השרות והמכירות שלה, הנתבעים מס' 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") רכב מסוג 'פורד פוקוס' (להלן: "הרכב") בעסקת חליפין ("טרייד אין").

לטענת התובע, למרות פניותיו, העבירה הנתבעת את הרכב על שמו וכאשר עמד על החלפת הרכב, הודיעו לו הנתבעים כי יוכל לבצע עסקה חדשה, בה יירכש הרכב על ידי הנתבעת במחיר נמוך הרבה יותר מן המחיר אותו שילם עבורו ימים ספורים קודם לכן.

הסכם המכר שבין הצדדים אינו מגלה כל היתייחסות לשאלת ביטול העסקה על ידי הקונה וכיוון שקבעתי כי הרכב אינו פגום, לא קמה לתובע עילה לביטול גם לפי חוק החוזים.

...

החלטתי בעניין זה מתחזקת נוכח העובדה כי התובע טען כאילו הוצגה לו בדיקה המעידה כי הגיר הרובוטי תקין.

מכוחה של חזקה זו, אני קובעת כי קיימת לתובע זכות עקרונית לבטל את העסקה שנכרתה עם הנתבעת.

סוף דבר על בסיס טענותיו של התובע בדבר שווי העסקאות שבוצעו ובהיעדר הכחשה מצד הנתבעת, אני פוסקת כי התובע זכאי לסך של 29,000 ₪, המהווה את ההפרש שבין מחיר המכונית שמכר לנתבעת לבין שווי עסקת הרכישה של הרכב.

הווה אומר, תיקון הרכב על ידי הקונה ישירות ללא פניה לא מזכה אותו לפי תעודת האחריות.

משלא ניתן לדעת מהו מקור הבעיה שמוביל לנורה דולקת, לא ניתן לדעת אם מדובר בעיניין שבאחריותה מלכתחילה או פגם בייצור (אם כי קיים קושי לומר זאת עת מדובר ברכב משת 2012 אשר נרכש בשנת 2018 ואין תעוד לתקלות קודמות מסוג זה) או פגם שבמקורו בזמן החזקתה את הרכב לצורך מכירה – דבר המקשה על חיובה בתיקון ואל מול זאת, וכאמור, היה עליה למצוא את מקור הבעיה והיא לא מצאה את מקור הבעיה – עולה השאלה: מהו הסעד הנכון עת מקור הבעיה לא התגלה והנתבעת כן עמדה בחובתה לנסות ליפתור את הבעיה ואין לפנינו עתירה לביטול עסקה כאשר הרכב משרת את התובע והוא נוסע בו ולא הוכח שהתובע שילם מכספו עבור עלות התיקון – שזוהי עתירתו להשיב לו את הכסף ששילם לצורך טפול בתקלה? חוק המכר, תשכ"ח 1968 מאפשר אופציה שלישית של ניכוי מן המחיר המקורי את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה (סעיף 28 לחוק).

במבוא לחוזה המכר מצויין במפורש שהרכב נמכר AS IS (ההואיל הראשון בעמ' 1 לחוזה המכר) בשים לב לכך שאין מדובר ברכב חדש מהיבואן והיא מבחינתה ביצעה את הבדיקות הנדרשות באמצעות מכון בדיקה שהתובע נחשף לו, עת לא בהכרח יש בידה הסטוריית טיפולים משהרכב לא היה בחזקתה אלא נרכש מאחר והיא אינה היבואן של הרכב מושא התובענה או המוסך המורשה (תאריך עלייה על הכביש הוא מרץ 2012 מיד שנייה עם מקוריות של רכב בעלות יבואן (מדובר ברכב יד שנייה ממאגר טרייד אין).

...

כאמור, בסופו של דבר על הנתבעת להוביל לפתרון הבעיה משהיא עצמה אינה טוענת כי התובע גרם לתקלה.

על כן, אני סבורה כי יש ליתן לתובע פיצוי על דרך של ניכוי 3% מהמחיר ששילם התובע לנתבעת על הרכב (64000 ₪) ₪ שיש בו גם לגלם את עוגמת הנפש והטרחה הכרוכה "בריצות" למוסכים ובתוספת הוצאות משפט ריאליות משבנסיבות העניין הנתבעת כן ניסתה לייתר את התובענה וכן הוציאה תשלומים עבור תיקונים – כך שסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 2100 ₪ תוך 30 יום מהיום.

עניינה של התביעה הינו ביטול עסקת טרייד אין לרכישת כלי רכב.

ס' 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, קובע "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". אומנם אין מחלוקת, שהנתבעת שלחה מכתב לב"כ התובע, שבו היא מודיעה לו על החלפה נוספת של המנוע.

המומחה ממשיך וקובע " החלפת המנוע השנייה בוצעה ברכב טרום רכישתו על ידי התובע ובלי כל קשר היא אינה סבירה (כפי שציינתי כבר מספר פעמיים) לאחר שרכש התובע את הרכב (כאשר הוחלפו בו שני מנועים) ונסע עימו כ-45,000 ק"מ המנוע שופץ – שפוץ שאינו סביר לגילו הצעיר של הרכב והמנוע החדש שהוחלף בו" (עמ' 6, שאלה ד').

...

ממכלול הנסיבות, שוכנעתי שלתובע נגרמה טירחה רבה, בצורך החוזר ונשנה שלו לשוב למוסך לצורך טיפולים, שנבעו מהפגם שנתגלה ברכב.

שוכנעתי שלתובע נגרמו עגמת נפש, טרחה, ביזבוז זמן והוצאות נוספות ובין השאר: שעות שהפסיד במוסך, שיחות טלפון עם נציגי הנתבעת, בהמתנה לחילוץ רכבו, ובנסיעה ברכבים חלופיים נטולי דיבורית באופן שמנע מהתובע לנהל את עסקיו.

סוף דבר; אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 90,397 ₪.

הרקע והטענות: ביום 31/8/21, בסניף הנתבעת ברעננה, ביצעו התובע 2 והנתבעת עסקת טרייד אין (להלן: "העסקה") לרכישת רכב מסוג יונדאי שנתון 2018 (להלן: "הרכב החדש").

בהיות העסקה בין הצדדים עסקת מכר של רכב משומש ובהיות הנתבעת סוחרת רכב, חל עליה חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע ולגילוי נאות) תשס"ח-2008 המחייב כל עוסק במכירת רכב למסור לקונה טופס גילוי שיכלול מידע באשר ל"פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי".

פסיקת בתי המשפט קבעה במספר לא מבוטל של פסקי דין כי לצד חובת הגילוי, אין לפטור את הרוכש מהאחריות לבדוק את הרכב טרם הרכישה, לערוך את כל הבדיקות הצריכות לעניין ולא לסמוך על דברי המוכר לבדן (ראו למשל ת"א 16847/07 צוות תנופה נגד לוי (פורסם במאגרים המשפטיים)).

בנסיבות האמורות לא מצאתי להדרש לשאלת הפצוי הנטען על ידי התובע, אך למעלה יצוין כי ממילא לא הוכח רכיב הנזק, התובע נסע במהלך תקופה בת שנתיים כ- 50,000 קמ"ש, עיון בטופס הבדיקה שהוגש על ידו מלמד כי ברכב תקלות ו/או פגמים שנוצרו לאחר רכישת הרכב, כמו גם לא הוגש מיסמך העידר תביעות ולא הוכח כי במהלך תקופה זו לא אירעו כל תאונות.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אל מול ראיותיהם, נחה דעתי כי בענייננו לא חלה הטעיה.

התובע לא הגיש חוות דעת שמאי לבית המשפט וחוות דעת השמאי היחידה שמונחת בפני בית המשפט היא זו שהוצגה על ידי הנתבעת, לא מצאתי כי קיימת פגיעה בשלדה, זאת ועוד, עיקר הפגיעות הינן פגיעות פח (אשר צוינו בטופס ההודעה) ובנסיבות אלו, טענת התובע 2, כי נהג ברכב שסיכן את חייו וחיי הנוסעים עמו ברכב, נדחית, בהינתן כי מידע כאמור לא נתמך בכל ראיה.

סבורני כי הנתבעת מסרה לתובע את כל המידע שהיה עליה למסור לו ומצאתי כי הפגיעות בדוח הבדיקה, בבואו של התובע למכור את הרכב, הינן בעלות משמעות שולית ונמוכה כך שלא מצאתי שיש בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הסתירה מהתובע מידע חשוב ו/או כי היו סימני אזהרה שעל הנתבעת היה לעדכן את התובע אודותם.

סוף דבר, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.