ביטול עסקה לרכישת ציוד לבית קפה

ביום 6.9.16 שלחה התובעת מכתב ביטול עסקה והודיעה על ביטול השיק וביום 2.9.16 רכשה כסאות ושולחנות חליפיים שסופקו לה ביום 11.9.16.

עם זאת, שעה שהתובעת הוכיחה כי נפלו פגמים במוצר, עלה בידה להוכיח אי התאמה לשימוש של הכסאות שנרכשו לבית קפה ולכן קמה לה הזכות לביטול העסקה.

רכישת ציוד חלופי בתביעה נטען כי התובעת נאלצה בזמן קצר לרכוש ריהוט חלופי, ונתבע סך של 18,000 ₪ בראש נזק זה. להוכחת שיעור הנזק צורפה חשבונית מיום 29.9.16 , למרות הטענה כי הציוד החלופי הוזמן ביום 2.9.16 וסופק ביום 11.9.16.

...

בהחלטה מיום 22.2.17 ביחס לחילוט עירבון לאחר פקיעת עיקול זמני, במסגרת הפ"ב (מח' ת"א) 1289-12-14 ברוש נ' ברונשוויג סוכנות לביטוח בע"מ, נקבע: "אני סבורה, כי פעולה של הטלת עיקול במסגרת סכסוך עסקי, אינה גוררת בעקבותיה בהכרח פגיעה בשם טוב. אמנם, ישנה פסיקה המכירה בזכות לפיצוי עקב פגיעה במוניטין, ואף הטלת עיקול עשויה להתפרש כפגיעה כאמור. אולם, לדידי יש להוכיח ביתר דקדקנות טענה לפגיעה מעין זו. אם לא כן, בכל מקרה של הטלת עיקול, תעמוד טענה זו לנעקל, באופן שיצמצם משמעותית ועד כדי פגיעה בזכויות דיוניות מהותיות, את אפשרויות העיקול." קל וחומר ביחס לאספקת מוצר פגום.

סוף דבר התובעת רכשה מהנתבעת כיסאות, אשר סמוך לאחר רכישתם התגלו בהם פגמים והוכח כי המוצר אינו מתאים לשימוש בבית הקפה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,000 ₪, כל צד יישא בהוצאותיו.

מעיון בהסכם לרכישת תרמיון, עולה כי העסקה לרכישת תרמיון נעשתה בדרך של מכירת ציוד ומלאי, כאשר הוסכם כי התמורה הכוללת היא 750,000 ש"ח. הנתבע חתם על הסכם לרכישת חברת תרמיון.

צח אילון, עובד בחברת "ספק סחר" שבבעלות הנתבע, העיד כי נכח בפגישה בבית קפה שבה העלה הנתבע את הרעיון לרכישת חברת תרמיון בפני התובע.

מאחר שעל פי הסכם השותפות הודעה של הנתבע על רצונו לממש את האופציה לרכישת חלקה של סיון בחברה המשותפת אינה מבטלת את חובת התובעים לעמוד בהסכמים ולשלם את חלקם בעסקת רכישת חברת תרמיון, הרי שעל התובע היה להמשיך ולשאת בכל התשלומים על פי חלקו בהסכם .משלא עשה כן והשיקים שנמשכו מחשבון התובע לטובת מגל לא כובדו, יש לקזז סכומים אלו שבהם נאלץ הנתבע לשאת במקום התובע.

...

עוד נטען כי הנתבע נאלץ לקבל הלוואה בסך של 280,000 ש"ח, על מנת לעמוד בתשלום השיקים שניתנו על ידי התובע וחוללו, אולם לא ברור מתוך טענה זו מהו הנזק שנגרם לנתבע מעצם לקיחת ההלוואה ולכן אינני נדרשת גם לטענה זו. סיכום לאור מסקנותיי דלעיל, אני קובעת כי הודעת הנתבע על כוונתו לממש את זכות האופציה שניתנה לו על פי הסכם השותפות היא ברת תוקף מחייבת את הנתבע לשלם על פי הודעתו מיום 30.4.13 לידי ניר גרוף סך של 1,212,500 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בשל הזמן שחלף ומאחר שהנתבע חזר בו ולא מימש את זכותו בפועל אלא נדרשו הליכים משפטיים לשם כך, ישלם הנתבע את סכום במלואו במישרין לידי ניר גרוף ולא בדרך של תשלום למגל או באמצעות השבת שיקים שנמשכו מחשבונו של ניר גרוף.

אשר על כן אני מורה כי מתוך סכום התביעה בו חוייב הנתבע בסעיף א. מעלה ,יקוזז סך של 31,105 ש"ח בגין תשלום ששילם הנתבע חלף שיקים שנמשכו מחשבונו של ניר גרוף לטובת מגל וחוללו.

לפיכך, חבה הנתבעת לתובעות סך של 36,925 ₪ בגין ציוד בית הקפה, סך של 3,946 ₪ בגין אי השבת יתרת דמי השכירות וסך של 3,500$ הפיצוי המוסכם בגין הפרת חוזה השכירות וכתוצאה מכך ביטולו.

אם כי, העובדה שהנתבעת, כמשכירת הנכס, הסתירה מהתובעות עובדה מהותית ולא עדכנה את הנתבעות בשלב המשא ומתן ובטרם רכשו את הציוד מהמוכר הקודם, כי קיימת בעיית אינסטלאציה, קטנה או גדולה, ויצרה מצג מוטעה לפיו הנכס שמיש להפעלת בית קפה, יש בה משום התנהגות בחוסר תום לב. כאשר צד לחוזה אינו מגלה עובדות מהותיות, במסגרת ניהול משא ומתן על שכירות נכס, הוא מפר את חובת תום לב שחלה עליו ולעתים אף מטעה את הצד השני, השוכר.

מר אריאל אבניר שטינגרט (להלן – מנהל התובעת 1) העיד, "מניסיוני ובתמימותי, לא העלתי על דעתי שיש צורך לבדוק שאני מבצע עסקה על רכישה של בית קפה אם יש בו תשתיות בסיסיות והכרחיות כגון חשמל, מים ביוב וכו'.

...

לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעות סך 15,925 ₪ (3,500$ לפי שער יציג של 4.55, נכון ליום 20.9.05-יום ביטול הסכם השכירות).

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעות סך של 3,946 דמי שכירות ובסה"כ 19,871 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעות הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

סמוך לשנת 2002 (ככל הנראה בסוף שנת 2001), התבצעה עסקה בין בנה של הנתבעת לבין התובע לרכישת ציוד של בית קפה.

הסעיף מתייחס להתחייבות התובע "לבטל את כל ההליכים אשר ניפתחו כנגד הנתבעת בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים ומתחייב שלא לנקוט בכל הליכים חדשים כנגד הנתבעת בכל הקשור לחוב נשוא תביעה זו, וזאת כל זמן שהנתבעת עומדת בהסדר זה". הסעיף מתייחס "לכל ההליכים אשר ניפתחו" וכן להתחייבות "שלא לנקוט בכל הליכים חדשים". כבר בביטויים אלו יש כדי לבטא היתייחסות להליכים שאינם התביעה הראשונה, ואיש מהצדדים לא טען שלנתבעת היו עסקים נוספים עם התובע, שבגינם עשוי היה לתבוע אותה.

...

עיקרי טענות הצדדים הנתבעת טענה שורה של טענות, מקצתן עובדתיות ומקצתן משפטיות שלפיהן, כך לטענתה, יש לדחות את התביעה.

סיכום לאור האמור, המסקנה שאליה הגעתי היא, שלאור הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק-דין במסגרת התביעה הראשונה, התובע היה מנוע מהגשת התביעה הנדונה בגין ההמחאות שנותרו ברשותו.

לפיכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת עבור שכר-טרחת עורך דינה ועבור הוצאות המשפט סך של 6,000 ₪.

התובעת עותרת לביטול ההסכם ולהשבת הסניף לידי הנתבעת וכן לפצוי כספי כדלקמן: דמי זיכיון ששולמו במעמד כריתת ההסכם בסך 120,000 ₪, הוצאות ציוד ששולמו במעמד כריתת ההסכם בסך 180,000 ₪, מלאי לשימוש הפעילות העסקית של הסניף בסך 31,695 ₪, הוצאות שפוץ בתשתיות בסך 15,000 ₪, הוצאות עיצוב הסניף בסך 55,000 ₪, תשלום התמורה בגין הפריפייד בסך 14,669 ₪.

הרווחיות בעיסקה הייתה גלומה בכך שבעתיד, לאחר השלמת ביצוע עבודות הרכבת הקלה, הסניף יניב רווחים גבוהים מאלו שמופקים בתקופה הנוכחית.

התובעת רכשה את ציוד בית הקפה As-Is מהסיבה שהוא לא היה חדש.

לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת שהתובעת או זעירא הפרו את חובת תום הלב בניהול מו"מ בכל הקשור להצהרותיו של זעירא שהוא בעל הניסיון והידע לניהול הסניף, ומה גם שהיה גלוי וידוע כי זעירא לא עסק בניהול בית קפה או עסק דומה קודם להתקשרות שבין הצדדים.

...

אשר על כן אני דוחה את הטענות בתביעה הנגדית בכל הנוגע להוצאות שיפוץ הסניף.

לאור הפרות ההסכם על ידי סינגולר, אשר לא תוקנו, גם לאחר פנייתה של קופי אורגניזיישן בכתב, מתקבלת התביעה שכנגד לתשלום הפיצוי המוסכם בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר התביעה העיקרית, נדחית.