לטענת הנתבעת, לאחר חתימת הסכם הביטול השני, פנה אליה ב''כ התובע ( מכתב הדרישה נושא תאריך 3/1/2019)בדרישה שאיננה תואמת את ההסכמות שהושגו, כאשר דרישתו הייתה לתשלום כספי, אך זאת הוא דרש, מבלי שחתם על תצהיר ביטול עסקה לצורך הגשתם לרשויות המס, ובלי שהחזיר את הערבות הבנקאית של הבנק המלווה.
...
על אף כל האמור לעיל, לא ברור לי מדוע בחרה הנתבעת לשבת בחיבוק ידיים, ולא פעלה לצמצום נזקיה, והקטנתם, כאשר היה באפשרותה , בהליך פשוט למדיי, לעתור לאכיפת הסכם הביטול, גם כלפי הבנק וגם כלפי רשויות המס, ובכך היא הייתה מסירה כל מניעה למכירת הדירה לצד ג' כלשהו, ולא להיות תלויה בתובע ובכוונותיו.
מכל האמור לעיל, משלא פעלה הנתבעת לצמצום נזקיה, כפי שפורט לעיל, משבוטל ההסכם, והדירה נמכרה לצד שלישי לאחר הגשת התביעה כאן, ובהעדר בסיס לטענות קיזוז נוספות של הנתבעת, הרי שההסכם הרלוונטי לענייננו הוא הסכם הביטול השני, ולא הראשון, וככל שהתובע טען לכפייה או אילוץ לחתום על אותו הסכם, הרי שטענה זו כלל לא עלתה בכתב התביעה, ולא הגיש בעניינה כתב תשובה, מה גם שבנו של התובע שנכח
גישת הנתבעת לפיה היא יושבת בחיבוק ידיים, כאשר נגרמות לה לטענתה הוצאות לא מבוטלות בשל אי השלמת ביטול ההסכם, ולטעון כי הוצאות אלו יש לקזז מסכום ההשבה, כאשר, לפי חישוביה, סכומים אלו מביאים לתוצאה שהתובע איננו זכאי כלל להשבה, מצב אבסורדי שאין לו כל בסיס לא בדין ולא בעובדות המקרה.
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 215,000 ש''ח אשר ישאר הפרשי הצמדה מיום 24/8/2013, עד להגשת התביעה ב 4/12/2019, ומאותו מועד הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.
