ביטול עיקול עקב עיכוב ביצוע פסק דין בשל טענת קיזוז

המבקשת עוד טענה כי הופתע בא-כוחה עת שראה את בקשת המשיבה למימוש העיקול הזמני על מלוא סכום התביעה ללא שגילתה לבית המשפט כי השיק ע"ס 56,687 ₪ כבר נפרע ודי בכך כדי להביא לעיכוב הליכים ובטול פסק הדין.

מכל האמור, המבקשת עותרת לבית המשפט לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה וזאת לאחר תשלום מלוא סכום התביעה, וכן לעיכוב ביצוע פסק הדין.

יתרה מזאת, טענה המשיבה כי בגין אותם עבודות חייבת לה המבקשת סכום של 64,642.5 ₪ בנכוי 5% ניכוי מס במקור.

בנסיבות העניין ונוכח הטענה כי פרעה את חובה למשיבה וכן כי לא עודכן הייצוג עד ליום 03.11.2022, די בכך, על מנת להוות טענת הגנה לכאורית הראויה להשמע.

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקש את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו]).

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 09/06/2021 יבוטל ללא תנאי.

בשלב זה אני מורה על ביטול כל הליכים במסגרת הליכי ביצוע פסק הדין וזאת עד למתן החלטה אחרת.

עוד נטען כי קיימות למבקשים טענות הגנה חזקות לעניין עצם החוב, וכן לעניין קזוז.

בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על ההלכה שלפיה מצבו הכלכלי של מבקש שהוטל עליו חיוב כספי אינו מהוה שיקול בבקשה לעיכוב ביצוע, אלא בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: המבקש הניח תשתית עובדתית מספקת באשר לנזק הכלכלי שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין; המבקש שיכנע כי יש לערעור סכויים טובים להיתקבל; בית המשפט נתן את הדעת לפגיעה האפשרית העלולה להגרם לצד הנגדי כתוצאה מעיכוב הבצוע.

אשר על כן, נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, וכיוצא בזה גם הבקשה לביטול העיקולים.

...

כמו כן, לעניין סיכויי הערעור, נקבע כי אלו אינם מן המשופרים, מקום בו טענות המבקשים באשר לחיובם בהפקדת ערובה, כמו גם לעניין גובה הערובה, נדונו והוכרעו זה מכבר בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה בהליכים קודמים (פסק הדין ב-רע"א 23441-09-22 מיום 13.11.2022; החלטתי ב-רע"א 375/23 מיום 16.1.2023).

עם זאת, גם אם אניח לטובת המבקשים כי אכן מצבם הכלכלי מקים קושי לא מבוטל (ואינני קובע זאת), אין בכך כדי להביא בהכרח למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

לנוכח האמור, סבורני כי גם שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם של המבקשים, בוודאי שלא במידה הנדרשת לצורך קבלת הבקשה דנן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

לטענתה, עיכבה כספים המגיעים למשיבה וכך החוב קטן באמצעות קזוז.

בקשת המבקשת לטענת המבקשת בפסק דינו של בית המשפט נקבע, כי התביעה נגד המשיבה תדחה תיק ההוצאה לפועל שניפתח נגדה ייסגר ויבוטלו ההליכים בו וזאת עד להכרעה בעירעור.

כמו כן, בתיק ההוצאה לפועל הוגשה בקשה לביטול העיקולים על ידי צדדי ג', ה"ה שאול לוי ואשר דיין, אשר טענו כי הם המפעילים בפועל של המשיבה, וכי הכספים שנתפסו בקופת המשיבה שייכים להם.

באשר לטענה כי המשיבה אינה פעילה, נטען כי היא פעילה, וכי היותה מפרת חוק בשל אי תשלום אגרות (הנובע ממעשיה של המבקשת) לא מונעת ממנה להמשיך ולגבות חובות המגיעים לה. כמו כן, ונוכח טענותיה של המבקשת לפיהן טעה בית המשפט עת חייב את המשיב רק במחצית החוב, אזי המבקשת תוכל להפרע ממנו ככל שיתקבל העירעור.

עיכוב ביצוע פסק הדין הנו החריג, הדבר יעשה על יסוד בחינת סכויי העירעור ומאזן הנוחות, כאשר ב'מקבילית הכוחות' בין השניים על-פי רוב תנתן הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 1887/21 זאדה נ' פייזק, פסקה 10 (17.3.2021); ע"א 1335/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (15.3.2021)).

עד ליום 2.8.23 המבקשת תפקיד ערובה להוצאות המשיבים בגין עיכוב הבצוע בסך של 20,000 ₪.

...

המבקשת טענה כי פעלה בהתאם לבקשת המשיב לשינוי פרטי חשבון הבנק אך לא הציגה לכך כל תימוכין, התנהלות המחזקת את המסקנה שהכרטסות שצירפה המשיבה אינן נכונות, לא מייצגות את ההתחשבנות בין הצדדים ולא יכולות להוות בסיס ראייתי לחיוב המשיבה.

על כן נקבע שיש לחלק את הנזק בין הצדדים, כך שהמשיב ישלם למבקשת סך של 131,248 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

עוד נקבע כי התביעה נגד המשיבה נדחית, היא תוסר מתיק ההוצל"פ ויבוטלו ההליכים נגדה.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא באופן בו הכספים המוחזקים בידי ב"כ המבקשת לא יושבו לידי המשיבה וזאת עד להכרעה בערעור.

ההדגשה במקור), ומיד הבהיר בית המשפט – "הובא לידיעתי כי הוטלו עיקולים מבית משפט אחר על סכום הפיקדון הנ"ל או חלקו – ועל כן תעביר מזכירות בית המשפט את גזר הדין למותבים שהטילו עיקולים אלה – לצורך בחינת תקפותם, אם יעתור המתלונן בהתאמה להעברת פיקדון זה אליו, בהליך המתאים – נוכח הפקדתו בקופת בית המשפט, מלכתחילה, לצורך העברתו אליו." במסגרת אחד מתיקי ההוצל"פ בגדרם הוטלו העיקולים על סכום הפיקדון לטובת נושים אחרים של התובעת שהתנהל בלישכת ההוצל"פ בהרצליה ניתן צו למימוש ובשל כך הגיש הנתבע 1 בקשה לתיק ההוצל"פ לביטול צו המימוש ועיכוב העברת הכספים (שם מוצג 14) ואף התובעת הגישה בקשה דומה לתיק הפלילי (שם מוצג 15) וככל הנראה אף במסגרת ערעור שהגישה על פסק הדין בהליך הפלילי הגישה בקשה דומה (שם מוצג 16) אך במסגרת התיק הפלילי והערעור הובהר לו כי מדובר בבקשה המיועדת להכרעה בגדרי ההליכים המתאימים במישור האזרחי.

אמנם ניתנה הוראה טכנית בגזר הדין כי סכום זה יועבר אליו מתוך הפיקדון אולם בית המשפט סייג מיד הוראה זו והבהיר כי העברה זו תתבצע – "בכפוף לכל החלטה אחרת בנוגע לפיקדון", ומיד לאחר מכן הוסיף והעיר כי מאחר שהוטלו עיקולים על סכומים אלו על המזכירות להעביר את הנושא לבחינת המותבים שהטילו את העיקולים לצורך בחינת תוקפם במידה שהנתבע 1 ינקוט בהליך שיורה על העברת הסכום אליו, בדיוק כפי שעשה בפועל.

אשר לטיעון בועדת השחרורים, יש לזכור תחילה כי פסק הדין ההצהרתי ניתן ביום 29.6.11, ימים ספורים לפני מועד הדיון בועדה, ויש להניח כי נציגי המדינה – שכלל לא היתה צד להליך זה – טרם הכירו את פסק הדין ההצהרתי ואת תוכנו ועל כן נטען מה שנטען.

הן ברע"א 5156/18  אלכסנדר פבליקוב נ' שרון טויס – מנהל מיוחד (6.11.2018) והן בבש"פ 4318/14 אייל זלמן נ' מדינת ישראל (21.10.2014) קבע בית המשפט העליון כי ההגנה על הכספים המופקדים בקופת בית המשפט חלה רק כאשר הופקדו על פי צו של בית המשפט המורה על ביצוע תשלום (ברע"א 5156/18 דובר על הפקדת סכום פסוק על פי ההחלטה המתנה בכך את עיכוב ביצוע פסק הדין ובבש"פ 4318/14 דובר על כספים שהופקדו על פי החלטת בית המשפט לשיחרור לחלופת מעצר בתנאים הכוללים הפקדת ערובה) אך בה בעת נקבע כי מרגע שאין עוד תוקף לצוו המורה על תשלום זה – "סרה מהם חסות בית המשפט וניתן לעקל אותם כפי שניתן לעקל כל כסף או רכוש אחר" (בש"פ 4318/14 פסקה 1).

אין כל ראיה כי בשלב בו נשלחו התשובות להודעות העיקול או בוצעה העברת הכספים היתה עמדה בנושא זה של הייעוץ המשפטי ממנה היתעלמה הנתבעת 2, מעבר לעמדת התביעה שהוצגה לעיל, ואין אלא לשוב ולהפנות לקביעתי לעיל ביחס לעמדה זו. לבסוף לעניין טענת התובעת בדבר היתעלמות הנתבעת 2 מהחלטת רשם ההוצאה לפועל להעביר את הכספים בנכוי חובות לרשויות, כאשר לטענתה החוב בגין הפצוי העונשי שהוטל עליה וגבייתו טופלה על ידי הנתבעת 3 הוא כזה.

...

סוף דבר לא שוכנעתי מטיעוני התובע, לאור המצב המשפטי והעובדתי כפי שהובא בפניי, כי דין העיקולים להתבטל או כי היו בטלים מעיקרא.

עוד וללא קשר לתוצאה המשפטית של הליך זה, לא יכולה להיות מחלוקת שסכום הפקדון שהפקידה התובעת במסגרת ההליך הפלילי לא הגיע בסופו של דבר לידי הנתבע 1.

בה בעת, כספי הפקדון שעוקלו ומומשו הגיעו בסופו של דבר ברובם לידי נושים אחרים של התובעת ובכך הפחיתו את מצבת חובותיה, ולמעשה היא זו שזכתה ביתרון כלכלי מהם – בין אם באופן בו תכננה ובין אם לאו – ולא הנתבע 1.

סיכום סוף דבר – התביעה נדחית במלואה.

בפסק הדין בעירעור על פסק הדין הראשון קבע בית הדין הארצי כי הנמקת בית הדין האיזורי לדחייתו את טענת הקזוז אינה מספקת, ועל כן יש להשיב את התיק לבית הדין האיזורי "על מנת שישלים את הכרעתו בכל הנוגע לטענה זו מצד המערערת הן בהיבט העובדתי וכפועל יוצא מכך בהיבט המשפטי." כן נקבע כי הכספים שהפקידה המבקשת בקופת בית הדין בסך 130,000 ש"ח במסגרת החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתנה בעירעור ביום 17.1.2023, יישארו בקופת בית הדין עד לחלוף המועד להגשת ערעור על פסק הדין המשלים שיינתן על ידי בית הדין האיזורי, או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית הדין האיזורי או הארצי.

לפיכך, נטען, חבה המבקשת למשיב בגין שעות נוספות סך של 55,621 ש"ח בלבד, ועל כן יש להורות על עיכובו של כל סכום העולה על כך. לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי המשיב הוא חסר אמצעים ומתנהל נגדו במשך למעלה מעשרים שנה תיק הוצאה לפועל בגין חוב מזונות, אשר ניסגר רק לאחר פסק הדין הראשון בעקבות עיקול שהטיל בית משפט על הכספים שנפסקו לטובת המשיב.

יחד עם זאת, המדובר בסכום לא מבוטל ותלושי השכר שצרף המשיב לתשובתו, אשר מתייחסים לתקופה קודמת של מעל שנה, מצביעים על שכר חודשי לא גבוה.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה, התשובה לבקשה והתגובה לתשובה, פסק דינו של בית הדין האזורי והודעת הערעור, החלטתי לקבל את הבקשה בעיקרה.

יישום - בשקלול שבין סיכויי הערעור המעורר שאלות הראויות לבחינה, לבין מאזן הנוחות המצביע על קושי אפשרי בהשבת התשלומים אם הערעור או חלק ממנו יתקבל, ובשים לב לכך שיתר החיובים שנפסקו לחובת המבקשת ולא עוכבו לביצוע (המתייחסים לעילות תביעה נוספות, הוצאות משפט ויתרת הסכום שנפסק למשיב בגין שעות נוספות שלא עוכבה) בסך כולל של מעל 155,000 ש"ח שולמו על ידי המבקשת (כעולה מהצהרתה שלא הוכחשה על ידי המשיב בבקשה לעיכוב ביצוע), אני מורה כי הסכום שהופקד בקופת בית הדין על ידי המבקשת בסך 130,000 ש"ח בעקבות ההחלטה לעיכוב ביצוע מיום 17.1.2024 (בע"ע 27760-12-22) יוותר בקופת בית הדין עד למתן פסק הדין בערעור.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 13 לעיל.