ביטול עיקול עקב חוסן כלכלי של החייב

ביום 29/3/20 היתקיים דיון במעמד הצדדים שבסיומו הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העיקולים יבוטלו כנגד התחייבות חברת האם של המשיבה, חב' אחים יעקובי, לתשלום כל פסק דין, לכשיינתן.

צעדיה של המשיבה והחברה האם הם צעדים חיובים בוני אמון המעידים על חוסן כלכלי, כנטען.

בנגוד לטענת המשיבה, המבקשת אינה מבקשת לעיין מחדש בהחלטה או לחזור בה מההסדר הדיוני שקבל תוקף של החלטה אם כי מבקשת להטיל עיקולים זמניים נוספים על בסיס מסד נתונים חדש לפיו חלה הרעה משמעותית במצבה הכלכלי של המשיבה ושל חברת האם לרבות הפסדים שספגו וכי קיים חשש ממשי לפיו הבטוחה שניתנה אינה מספקת.

אמנם עיקר עדותו הייתה רלוואנטית לחברת האם ואולם כאשר היא התייחסה למשיבה התרשמתי וכך הוכח כי המשיבה נקלעה לקשיים כלכליים כפי שהעיד בשורות 27-33 בעמוד 12 לפרוטוקול הדיון, כמפורט להלן: האם נכון שדירוג האשראי של המשיבה ושל י.ש. אחים יעקבי ירד ? בחודש מאי 2020 היתה החלטה של חב' מדרוג שהורידה את דירוג יתרות החוב שהנפיקה לקבוצה והציגה את הדרוג תחת השלכות שליליות, אבל בחודש 8/20 כמה חודשים אחרי הוציאה חב' מדרוג עוד חוות דעת ולמעשה שינתה את האופק משלילי ליציב.

...

בשולי הדברים אך לא בחשיבותם, אתייחס לטענת המשיבה לפיה הדברים שנקבעו בעניין סלע מחייבים גם במקרה דנן ולכן דין הבקשה להידחות.

סיכום בהינתן הנקוב לעיל ובשים לב כי "מקבילית הכוחות" נוטה לטובת המבקשת, בעיקר לאור סיכויי התביעה, ונוכח המשקל הפיננסי המופחת שניתן לייחס לבטוחה, אם בכלל, שוכנעתי כי בנסיבות העניין אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן.

אשר על כן, לאחר עיון בתובענה, בבקשת המבקשת למתן צו עיקול זמני, בתצהיר התומך בה ובנספחיה ולאחר ששקלתי את הנזק שיגרם למבקשת אם לא ינתן צו העיקול הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיבה אם ינתן צו העיקול הזמני; את הנזק העלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר וכן אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הצו צודק וראוי בנסיבות הענין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש, ולאחר ששוכנעתי, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה וכי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ניתן בזאת, בנוסף לבטוחה שניתנה בתיק, צו עיקול זמני כדלקמן: ניתן בזה צו עיקול זמני אצל 3 מחזיקים בלבד מהמפורטים ברישא של הבקשה, לפי בחירת המבקשת.

ברקע הבקשה, תביעה שהגישו התובעים (להלן: "המשיבים") בגין נזקים בסך של 3,730,000 ₪ שנגרמו להם לטענתם, כתוצאה מהפרת הסכם זיכיון שנחתם בין המשיבים לנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") להפעלת מסעדה במסגרת רשת מסעדות "בני הדייג", שהקימו המשיבים 2, 3 ואשר למשיבה 2 בעלות בסימן המסחרי הרשום "בני הדייג". המבקשת עתרה לחייב את המשיבים להפקיד ערובה בסך 186,500 ₪ שהם 5% מסכום התביעה כדי להבטיח הוצאותיה בהליך דנא בשל מצבם הכלכלי של המשיבים והיותם נעדרי יכולת פרעון ובשל הסכויים הנמוכים של התביעה להיתקבל.

את הטענה בעיניין המצב הכלכלי המצדיק חיוב המשיבה 1 בהפקדת ערובה תומכת המבקשת בהחלטת כב' השופט נפתלי שילה, שבמסגרת דיון בבקשה להטלת עיקולים זמניים על המשיבים בהליך דנא, קבע בין היתר כי מאחר שהמשיבים לא גילו כלל מה מצבה של החברה "קיים חשש שאי מתן צו עיקול יכביד על מימוש פסק הדין ככל שינתן לטובת רוז". המבקשת ציינה כי אמנם בוטלו צוי העיקול אך הביטול היה בעקבות הסכמות הצדדים בעירעור, לפיהן יוסרו העיקולים בכפוף להפקדת סכום מזומן בקופת בית המשפט, אך ההסכמות לא גרעו מקביעות בית המשפט בהחלטתו להורות על עצם העיקול ככל שמדובר בסוגיית המצב הכלכלי.

המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה וטענו כי למשיבה 1 חוסן כלכלי; כי בעקבות העיקול נתפסו אצלה כספים במזומן בסך 100,000 ₪, כי בהתאם להסכמות הצדדים וכדי להסיר את העיקול הפקידה המשיבה 1 סך של 136,000 ₪, ואלה מלמדים שהמשיבה סולבנטית.

לציין כי לא מצאתי בהפקדת סך של 136,000 ₪ בהתאם להסכמות הצדדים שהיו תנאי להסרת העיקול, כדי להוכיח מצב כלכלי איתן, ובסך הכל התרשמתי כי המשיבה 1 נרתמה להפקדת הכסף כדי להסיר את העיקול על מנת שתוכל להמשיך ולנהל את עסקיה; יכולתי לקבל את הטענה כי הפקדת הסכום מהוה אינדיקאציה לחוסן כלכלי אם ההפקדה הזו היתה רק אחת מני אינדיקאציות אחרות והיו מוצגים מסמכים מספקים להוכחת המצב הכלכלי, ואולם בהיעדר כל מסמכים לביסוס הטענה הסתמית כי המשיבה היא "בעלת חוסן כלכלי" – ראיתי לחייב את המשיבה 1 בהפקדת ערבות להבטחת הוצאות המבקשת.

...

אשר למשיבים 2, 3 נטען כי יש לנהוג באופן שונה לגביהם כפי שאף הדין מתייחס לכך, שכן מדובר בזכות בסיסית לגישה לערכאות ולא בנקל נעתר בית משפט לבקשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והמבקשים לא הראו טעם המצדיק לחייב את המשיבים להפקיד ערובה להוצאות המבקשת, ולכך הוסיפו המשיבים כי ממילא נתפסו כספים של המשיבה 2 בסך 56,300 ₪ וכי הוטל עיקול על דירתה "השווה מיליונים", ובנסיבות אלה בוודאי שאין לחייב את המשיבים 2, 3 להפקיד ערובה.

כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את הנדרש לחיוב המשיבים 2, 3 להפקיד ערובה.

לכך אוסיף כי ממילא קבעתי כי על המשיבה 1 להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת ומאחר שהמשיבה 2 היא הבעלים הרשום של המשיבה 1 (נספח 3 לבקשה), ומאחר שכפי שציין בית המשפט בהחלטת העיקול כי "על פניו נראה כי יש עירוב בין החברה לבין בנימין וזהבה" (סע' 14 להחלטה) הרי שהתוצאה היא כי בעצם העובדה שראיתי לחייב את המשיבה 1 ממילא מושגת התוצאה כי חלק מהוצאות המבקשת מובטחים.

סוף דבר המשיבה 1 תפקיד את הערובה בסך 75,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת בהליך, תוך 45 ימים, כתנאי להמשך ההליכים.

המשיבה היא חברה רווחית בעלת חוסן כלכלי, הייתה יציבה ועדיין יציבה גם לאחר כניסתה של הספקית חברת א.ש.א.ל להליכי חידלות פרעון.

כמו כן המשיבים מודים כי הם חייבים למבקשות סך של 344,416 ₪ ,למרות שהודעת הקזוז מטעמן מעולם לא נשלחה והיא גם לא מבוססת, ולאחר שבוצע הזיכוי (העתק המיילים המהוים הודאת בעל דין צורפו כנספח 4 לבקשה לעיקולים).

באשר ליתרת העיקולים לרבות אצל בונדד אדנים הרי שבעקבות ההסכמה בדיון הראשון שהיה קשור לבקשה לפקיעת העיקולים נתנו המבקשות הסכמה לביטול כל העיקולים הזמניים בעקבות ההפקדה שבוצעה בתיק בית המשפט ולכן העיקולים כבר לא קיימים.

לכן משהוריתי על הפחתת והשבת סך נוסף של 319,362 ₪ למשיבה אני משוכנעת כי לא קיימת הכבדה כלכלית מטעם המשיבה בבצוע פסה"ד אם ינתן לגבי סכום העיקול שנותר לעיל בסך של 321,638 ₪.

ראשית החשיפה היא של המבקש ולא של המבקשת, אך גם אם היתה חשיפה של המבקשת, שוכנעתי שחשיפה זו הנה רק בתיאוריה היות והשיקים של חברת תמוז אותם ניכה ולהם חשוף לא חזרו מעולם וגם אם יחזרו הרי שיש במצבת הנכסים שבידי המשיבה 2 כפי שפורטו בפני בנספח מש/1 כדי לשלם גם את החשיפה הזו וגם עוד ישארו מיליונים של שקלים לא מבוטלים לתשלום הסך הנ"ל של 321,638 ₪ לאחר תשלום החשיפה אם ידרש לכך.

...

ראשית החשיפה היא של המבקש ולא של המבקשת, אך גם אם היתה חשיפה של המבקשת, שוכנעתי שחשיפה זו הינה רק בתיאוריה היות והשיקים של חברת תמוז אותם ניכה ולהם חשוף לא חזרו מעולם וגם אם יחזרו הרי שיש במצבת הנכסים שבידי המשיבה 2 כפי שפורטו בפני בנספח מש/1 כדי לשלם גם את החשיפה הזו וגם עוד ישארו מיליונים של שקלים לא מבוטלים לתשלום הסך הנ"ל של 321,638 ₪ לאחר תשלום החשיפה אם ידרש לכך.

לאור כל האמור לעיל ברור שיש לבטל את כל העיקול ואין צורך כלל לדון עוד ביתרת הקיזוז שהעלה המשיב או בכל הטענות האחרות שהעלו הצדדים שהן מתייתרות לאור החלטתי הנ"ל ולפיכך אני מורה על ביטול כל העיקול וגם היתרה של 321,638 ₪ הנ"ל כאמור לעיל וכיוון שלא הוכחה הכבדה בפני.

המזכירות תשיב את כל הפיקדון במלואו למשיבים באמצעות באת כוחם ותשלח החלטתי זו לצדדים.

מהות התובענה המבקשת הגישה תובענה זו שבפניי, בגדרה עתרה ליתן פסק דין המצהיר כי העיקולים שהוטלו לטובת המשיבה בתיק הוצל"פ 12-10591-06-5 בלשכת ההוצל"פ בחדרה, לגבי זכויותיה בחלקות 56, 58, 59, 60 ו-61 בגוש 10031 בטלים ומבוטלים וכי זכויות רוכשי הדירות מהמבקשת ואלה שרכשו מאותם רוכשי דירות, לטובתם נרשמה הערת אזהרה על החלקות הנ"ל, קודמת וגוברת על העיקולים לטובת המשיבה.

מכאן שלא זו בלבד שהמבקשת רשאית לנקוט בהליכים על מנת להסיר את העיקולים המונעים השלמת אותו רישום, אלא שהיא חייבת לעשות כן מכוח התחייבויותיה החוזיות כלפי הרוכשים.

זאת במטרה להצביע על חוסן כלכלי וכדי לאושש טענתה כי לא יקשה על המשיבה לממש את זכייתה באם תתקבל תביעתה שם. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי המבקשת לא הציגה תשתית מינימאלית להוכחת טענתה העובדתית הנ"ל. כך לא הוצגו התוכניות לרישום הבית המשותף, לא הוצגו הסכמי המכר עם אותם 132 רוכשים להם טענה המבקשת ולא הוצגו נסחי הרישום המלאים של החלקות.

...

לפיכך, דין התובענה היה להידחות גם מחמת העדר יריבות.

לאור החלטתי על צירוף רשם המקרקעין, הוגשה מטעמו הודעה ובקשה שלא לצרפו תוך התחייבות למלא אחר כל הוראה שתנתן על ידי בית המשפט לאלו יחידות ייוחדו העיקולים.

סוף דבר, אני דוחה את התובענה ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

נתבעים 2 ו-3 ערבים להסכם השכירות ובהתאם להתחייבותם, כפי שמופיעה בנספח להסכם השכירות, הם משחררים את המשכירה מהוראות חוק הערבות ומתחייבים כי ערבותם תעמוד גם ללא שהמשכירה תהיה חייבת לתבוע את השוכרת (נתבעת 1).

נתבעים 1-3 אינם בעלי חוסן כלכלי ומנתוני הבקשה עצמה עולה כי גם נתבעת 4 אינה בעלת חוסן כלכלי ועל כן העיקולים שהוטלו הם האמצעי היחיד שנותר להבטחת פרעון חובות דמי השכירות.

מאזן הנוחות ושאלת הכבדה נוטים לטובת התובעת התובעת טענה כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 הוגבל, הנתבעים ביטלו שיק שכירות של חודש 8/23, לנתבעת 1 יש חובות משמעותיים ונפתח נגדה הליך של חידלות פרעון וכי למיטב ידיעתם אין לנתבעים נכסים משמעותיים שניתן יהיה לגבות מהם את החוב שייפסק, לבד מהנכסים בגינם התבקש צו העיקול ואשר הם ממילא משועבדים גם לצדדי ג' נוספים.

הנתבעים לא התייחסו כלל בבקשתם לשאלת מאזן הנוחות ומהי המניעה שיוותרו העיקולים על כנם, כאשר מדובר בתביעה כספית משמעותית ומצבם הכלכלי של הנתבעים לא מעיד על יכולת פרעון וכאשר ממילא מדובר במקרקעין משועבדים ולא ברור מהו הנזק שייגרם להם.

...

הבקשה הוגשה בתום לב והנתבעים הם אלה שמטעים את ביהמ"ש ביחס לשיקים שהועברו אליהם על חשבון חובות אחרים ולא על חשבון החוב בתיק זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון מצאתי כי אין ממש בטענות הנתבעים ועל כן יש להותיר את העיקולים על כנם, כפי שיפורט להלן: בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה למתן סעד זמני ובכלל זה עיקול זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים- סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.