ביטול עיקול על פיצויי פיטורים עקב אי עמידה בתנאים

סכום התביעה כולל בתוכו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, הפקדות לגמל, שכר עבודה, פיצוי הלנת שכר עבוד, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית פיצוי בגין אי מתן הודעה בדבר תנאי העסקה, פיצוי בשל הפרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר וחוב בגין קזוז משכר עבודה.

המשיב ביקש לבטל את צו העיקול על חשבון העו"ש כשהוא מתחייב לכבד ולעמוד בכל פסק דין שיינתן.

במסגרת בקשתו טוען המשיב כי השארת העיקול על כספי העו"ש מגבילה את פעילותו העסקית ולכן איננו יכול לשלם שכר לעובדים.

...

אין בידי לקבל טענה זו של המשיב שכן ראשית, בהחלטה מיום 03.11.119 נקבע באופן מפורש כי העיקול הזמני לא יחול על כספים הנמצאים בחשבונות עו"ש דביטורי ו/או חח"ד. שנית, בהתאם להודעת המחזיק 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 03.12.19 צוין כי העיקול נרשם בספרי הבנק עוד ביום 21.11.19, כלומר לפני מעל ל- 4 חודשים ממועד הגשת הבקשה לביטול צווי העיקול שהוגשה ביום 02.04.20, והמדובר על לא פחות מ- 4 מועדים של תשלום שכר לעובדים, דבר אשר משמיט את הקרקע מתחת לטיעון כי צו העיקול מונע מהמשיב תשלום שכר לעובדיו.

ושלישית, בהודעת המחזיק בנק מזרחי טפחות צוין כי "קיימים עיקולים נוספים ע"ש החייב". די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה שמתקיים בענייננו יסוד ההכבדה.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שיש להטיל עיקול זמני עד לסך של 72,477.22 ₪ , הכל כמפורט בהחלטות מיום 03.11.19 ומיום 22.12.19.

לטענת המשיבים החברה הפסיקה את פעילותה בישראל בשנת 2018 והותירה אחריה חובות כבדים (לתיק בית הדין צורף ביום 4.7.19 צו עיקול על נכסי החברה מיום 7.1.19).

על כן עתרו המשיבים לחייב את המבקשים (מכוח הרמת מסך), לצד החברה, בתשלום פצויי פיטורים, פיצוי בגין אי קיום חובת שימוע, פדיון חופשה ודמי הבראה, פצויי הלנת שכר, הלנת פצויי פיטורים, אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה והשתלמות, וכן קבלת כתבי שיחרור.

בפתח הדברים עמד בית הדין על כך שככלל, בית הדין ינקוט בגישה ליבראלית וייעתר לבקשות לתיקון כתב תביעה, ככל שיש בכך כדי לסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין וככל שהנזק לצד האחר ניתן לפצוי כספי.

במקרה דנן עצם השאלה האם אכן היתקיימו יחסי עובד מעסיק היא בסמכותו של בית הדין; מדובר בעילה הנובעת מיחסי העבודה; נטען כי היתקיימו תנאיו של סעיף 62 לפקודת הנזיקין, שעניינו גרם הפרת חוזה.

אין בדברים אלה כדי להוות אישור לכל הנמקותיו של בית הדין האיזורי, ואוסיף כי מצאתי טעם לא-מבוטל בטענות המבקשים, שכן טענות המשיבים במסגרת בקשת התיקון ובמסגרת כתב התביעה המתוקן אכן - לכאורה - אינן מחודדות דיין, הן ברמה העובדתית והן בזו המשפטית.

...

בית הדין מצא לפיכך שניסוחם של הדברים בשנית כפי שנעשה בכתב התביעה המתוקן יש בו כדי לסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים; שנית, הבקשה הוגשה בתום לב; שלישית, נוכח החלטת בית הדין הארצי ברי כי ללא התיקון המבוקש תיחסם טענתם של המשיבים כלפי המבקשים; רביעית, ההליך עדיין מצוי בשלב מוקדם.

למרות זאת סבר בית הדין האזורי שיש להטות אוזן לטענות המשיבים בהקשר של משפט העבודה, ומששוכנע כי כתב התביעה המתוקן יסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת - הגעתי כאמור לכלל מסקנה שאין להתערב בשיקול דעתו.

סוף דבר - על אף הקשיים עליהם הצביעו המבקשים, שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטתו הדיונית של בית הדין האזורי.

משכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

העובד טען כי נוכח הרעה מוחשית זו בתנאי העבודה, הוא זכאי להתפטר בדין מפוטר.

בית הדין האיזורי קיבל את התביעה כנגד העמותה באופן חלקי ופסק כי על העמותה לשלם לעובד: סך של 19,757 ₪ בגין הפקדות לפנסיה ולפיצויים; סך של 2,261 ₪ בגין "תשלומי עובד שנוכו וכפי הנראה לא הועברו ליעדם" (סעיף 20); סך של 5,918 ₪ בגין ניכוי "בוררות בבית דין"; שכר עבודה לחודשים 03/18, 06/18 ו- 07/18 בסך כולל של 29,857 ₪; סך של 7,500 ₪ פיצוי בגין אי מסירת חוזה העסקה; פיצוי לא ממוני בסך של 10,000 ₪ בגין חוסר תום לב והתנכלות; והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

משכך, עותרת לקבלת הבקשה במלואה, היינו ביטול העיקול על חשבון העמותה והפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סכויי העירעור להיתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי הענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הבצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)).

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים.

על כן, בבחינה משולבת של סיכויי הערעור עם מאזן הנוחות, ובשים לב לקושי אפשרי בגביית הסכום הפסוק, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, באופן שביצוע פסק הדין יעוכב, בכפוף לכך שהעמותה תפקיד את הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין בתוך 15 ימים, כאמור בסעיף 10 לעיל.

יש לדחות את הניסיון מפאת "מעוולה לא תיצמח זכות תביעה". התובעת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב, הצהירה הצהרות שוא, לא קיימה את ההסכם ולא הסירה עיקולים בזמן, היא גרמה לעבריינים להגיע לבית הנתבעים אשר חמדו את הנכס והגישה את התביעה בחוסר תום לב. דיון המסגרת הנורמאטיבית והשתלשלות האירועים במסגרת ההסכם, ב"הואיל" השני נקבע שהנכס נקי משיעבודים למעט משכנתא בגובה 750,127 ₪ וכן "עיקולים אשר יוסרו כמפורט להלן וכתנאי יסודי בהסכם זה". במסגרת ההצהרות של התובעת (סעיף 1) צוין שלמיטב ידיעתה אין הליכים משפטיים הנוגעים לנכס וכי במידה ויוטלו עיקולים על הנכס, התובעת תפעל תוך 90 ימים להסירם וכי במקרה כזה יעוכבו התשלומים עד להסרת העיקולים והשיעבודים.

הליך הפרוק של חברת ונג זכוכית נידון במסגרת תיק פר"ק 8688-11-16 בפני כבוד השופט איתן אורנשטיין בביהמ"ש המחוזי בת"א. הבקשה הוגשה ע"י שני עובדי החברה ועפ"י הנטען בבקשת הפרוק, החברה לא עמדה במחויבויותיה הסטאטוטוריות לשלם שכר עבודה בגין חודשים ספטמבר ואוקטובר 2016, פצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ופדיון זכויות סוציאליות, וכן אי תשלום לקופת הגמל משנת 2011.

התובעת סילקה את החוב כלפי הבנק הבנלאומי ודאגה להסרת העיקול – ממש כפי שהיא מחויבת עפ"י סעיף 1 להסכם ולכן לא ניתן לקבוע שהיא הפרה את ההסכם או שהיא גרמה בדרך כלשהיא לנתבעים להפר אותו.

כאמור, היתרה של התשלום השני בקיזוז העיקול לבנק מזרחי הייתה אמורה לעמוד על סך של 274,242 ₪, כלומר היה בה כדי לכסות את שני העיקולים הנ"ל. יוצא איפוא שאני מקבלת את גרסת התובעת שאם הנתבעים היו משלמים את התשלום השני בזמן, היא הייתה פורעת את חובותיה כלפי רימאקס פוקוס וגיל-עד אחזקות בזמן וכלל לא היו מוטלים העיקולים לטובת שני נושים אלה.

אני מאמינה לגירסת התובעת כי גם הוריו של הנתבע התקשרו ובקשו ממנה שלא תבטל את ההסכם (עמ' 15 לפרוטוקול) אחרי שהיא שלחה מכתב התראה על הפרה יסודית של ההסכם עקב אי תשלום התמורה (המכתב נספח 2 לתצהירה).

...

אשר על כן אני דוחה את כל טענות הנתבעים ביחס להפרות נטענות של התובעת את ההסכם, ומקבלת את טענת התובעת שהנתבעים הפרו את ההסכם.

לאחר שבחנתי את נסיבות הפרת ההסכם, את ההוצאות הריאליות הרבות שנגרמו לתובעת, את הלחצים שהיא הועמדה בהם ויתר נסיבות העניין ראיתי לנכון לקבל את התביעה במלואה.

סוף דבר הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: בגין הפרה יסודית של ההסכם והפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם – סך של 240,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (21.2.19) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, כאשר הוא נישאל האם במועד בו התפטר מעבודתו הוא מסר הודעה בכתב על התפטרותו הוא השיב: "משהבנתי שאני לא אמור לקבל את שכר העבודה שלי ומאחר ולא קבלתי את כספי העיקול, ביקשתי ממנו שייתן לי המחאה אפילו דחויה אחרת אאלץ להתפטר. הוא לא נתן לי והתפטרתי. לא מסרתי הודעה בכתב.". עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 צריך לעמוד במספר תנאים ובין היתר "כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.." [footnoteRef:20].

בלי לגרוע מהאמור נציין כי סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע שבית הדין האיזורי רשאי להפחית פיצוי הלנה או לבטלו כאשר שכר העבודה לא שולם עקב טעות כנה או עקב חילוקי דיעות של ממש בדבר עצם החוב.

...

עובר לסכסוך נשוא התביעה שררה ביניהם מערכת יחסים חברית והם נהגו לבלות באירועים, לנסוע לטיולים, בתי מלון וללכת למסעדות[footnoteRef:3] יחדיו, כאשר מהראיות שבפנינו שוכנענו, כי הנתבע הוא אשר מימן את הבילויים הללו.

במקרה שלפנינו זכאות התובע לתשלום בעבור הרכיבים השונים ושיעור הפיצוי בגינם היו במחלוקת ואף מהטעם הזה לא מצאנו לפסוק סכום נוסף בגין הלנה.

באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – משדחינו את תביעת התובע לפיצוי פיטורים (למעט החלק הפנסיוני) דין התביעה לפיצוי הלנה להידחות גם. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן כזה שעל הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: 75.1.

תביעת התובע בגין רכיבים– הודעה לעבודה, אי מסירת תלושי שכר, שעות נוספות, ופיצוי הלנה, נדחית הכל כמפורט לעיל.