ביטול עיקול עיכוב ביצוע פסק דין על ידי בית המשפט

תחילה הם ציינו כי מאז הגשת הבקשה ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי החלטה בבקשת המבקשת לביטול עיקולים שונים שהוטלו לאחר מתן פסק הדין ולמניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה.

המשיב והחברה טענו כי הגם שהם סבורים כי לא מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין, הם מסכימים לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בעירעור בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

...

בכתב התביעה טענו המשיב והחברות כי הם נוצלו על ידי המבקשת ויתר המשיבים לצורך ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט אולם בסופו של דבר לא שולמה להם התמורה המגיעה להם והם אף נאלצו לשלם מכיסם לעובדים ולספקים של הפרויקט.

דיון והכרעה לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

ברם בשים לב לכל האמור לעיל, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את דחיית הבקשה במלואה.

אשר על כן בכפוף למילוי התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי לביטול העיקולים אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור.

בפסק דין מיום 13.11.2022 (כב' השופטת א' כהן, ס"נ), נפסק כי יש להפחית את סכום הערובה מ-500,000 ש"ח ל-250,000 ש"ח. זאת לנוכח היכולת הכלכלית של המבקשים, אשר נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי בעצמו ועל בסיס הראיות שהונחו לפניו.

אשר על כן, נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, וכיוצא בזה גם הבקשה לביטול העיקולים.

כפי שעמד על כך בית המשפט המחוזי בהחלטתו, בבית משפט זה נפסקו שלושה תנאים אשר בהתקיימם ניתן לשקול, במסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, את האפשרות כי דחיית הבקשה תביא לקריסה כלכלית: "יש מקרים שבהם יש לשקול את האפשרות כי אי העיכוב יביא להיתמוטטות כלכלית, ולהורות על עיכוב ביצוע, וזאת בכפוף לשלושה תנאים מצטברים: ראשית, על המבקש להניח, באמצעות תצהיר, תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק הדין, למהותם ולאפשרות תקונם; שנית, עליו לשכנע את בית המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סכויים טובים להיתקבל; ושלישית, יש להיתחשב גם בפגיעה האפשרית העלולה להגרם לזוכה מן העיכוב" (רע"א 6280/14 טישלר נ' חטיאל, פסקה 3 (6.10.2014); עניין וינשטיין, פסקה 8; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 405, 405–406 (1997)).

...

כמו כן, לעניין סיכויי הערעור, נקבע כי אלו אינם מן המשופרים, מקום בו טענות המבקשים באשר לחיובם בהפקדת ערובה, כמו גם לעניין גובה הערובה, נדונו והוכרעו זה מכבר בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה בהליכים קודמים (פסק הדין ב-רע"א 23441-09-22 מיום 13.11.2022; החלטתי ב-רע"א 375/23 מיום 16.1.2023).

עם זאת, גם אם אניח לטובת המבקשים כי אכן מצבם הכלכלי מקים קושי לא מבוטל (ואינני קובע זאת), אין בכך כדי להביא בהכרח למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

לנוכח האמור, סבורני כי גם שיקול מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם של המבקשים, בוודאי שלא במידה הנדרשת לצורך קבלת הבקשה דנן.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 15.1.2023 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי המבקשים לא נקטו בכל הפעולות הדרושות על מנת לעמוד בהתחייבותם בהסכם עם המשיבים, ובכך, הם הפרו אותו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ולצידו הבקשה שלפניי, בה התבקשו עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים; עיכוב ביצוע מימוש צו העיקול הזמני; ביטול צו המניעה ולחילופין, הפקדת עירבון על ידי המשיבים להבטחת ניזקי המבקשים בגין צו המניעה הזמני.

...

מנגד, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.

סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הכספי מתקבלת באופן חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים, ושליש מהסכום (760,000 ש"ח) יופקד לקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023.

ביום 19.12.2021 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול פסק הדין בכל הנוגע למחיקת העיקול הרשום לטובת המבקשת על הדירה.

על כן אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין וכן על הותרת העיקולים שהוטלו על ידי בית המשפט קמא, על כנם.

...

לטענתם, המבקשת ערכה בדיקת כלכלית על מצבם הפיננסי ולו הייתה מציגה אותה בפני בית המשפט בקשתה הייתה נדחית.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את בקשת המבקשת ומותירה את העיקולים שהוטלו בבית המשפט קמא על כנם וכן מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, למעט ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת.

על כן אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין וכן על הותרת העיקולים שהוטלו על ידי בית המשפט קמא, על כנם.

לטענת הנאמנים, הערבות הבנקאית היא נכס השייך לנתבעת, אותו היא הפקידה בקופת בית המשפט להבטחת קיום פסק דין, שלא ניתן בסופו של דבר בתובענה שהגישה התובעת, נוכח עיכוב ההליכים בתובענה זו. הואיל ומדובר בנכס השייך לנתבעת אשר ניתן להבטחת ביצוע פסק דין שלא ניתן בסופו של יום, יש להשיב את הערבות לידי הנתבעת, כאשר ממילא תביעת התובעת צריכה להתברר במסגרת הליכי לדלות הפרעון, ביחד עם יתר תביעות החוב שהוגשו.

מדובר בפקדון שהפקידה התובעת כתנאי להטלת עיקולים, אשר לגביהם הגיעו הצדדים להסדר מכוחו ניתנה החלטה שיפוטית המורה על ביטול אותם עיקולים, ומשכך אין עוד מקום להשאירו בקופת בית המשפט.

בעיניין פבליקוב נקבע, מפי כב' השופט גרוסקופף, כי פקדון המופקד בקופת בית המשפט לצורך הבטחת ביצוע פסק דין הוא בגדר נכס המוחזק על ידי הנהלת בתי המשפט בנאמנות, על כל המשתמע מכך, לרבות נוכח הוראות חוק הנאמנות.

...

יצוין כי הנאמנים לא העלו כל טענה ביחס לסכום זה. שנית, ביחס לערבות הבנקאית סבורני כי הסמכות להכריע לגביה נתונה בנסיבות אלה לבית המשפט של חדלות פירעון, ומשכך דינה להישאר בקופת בית המשפט עד להחלטה של בית המשפט של חדלות פירעון לגביה.

לכאורה, האמור לעיל צריך להביא למסקנה לפיה יש להשיב את הערבות הבנקאית לידי הנאמנים.

סבורני כי אין מקום שבית משפט זה יכריע במחלוקת לגבי תוקפה של ערבות בנקאית שניתנה להבטחת תביעה שהדיון בו עוכב, כאשר תלויה ועומדת תביעת חוב המתבררת במסגרת הליכי חדלות פירעון, ומסקנה זו נכונה מקל וחומר בשים לב למחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלה האם הערבות הבנקאית שנינתה הופכת את התובעת לנושה מובטח, מחלוקת לגביה נחלקו הדעות בעניין פבליקוב.

סוף דבר יש להשיב לידי התובעת, באמצעות באי כוח, את סכום הפיקדון בסך 8,000 ₪.