ביטול עיצומים כספיים על פגיעה בכבוד בית המשפט

בית משפט השלום בתל אביב - יפו עש"א 17221-01-16 מעדני מניה - תעשיות בשר ונקניקים בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן תיק חצוני: בפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א מערערת מעדני מניה – רשתות סחר 2000 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רמי קוגן ו/או עו"ד דפנה רותם גבע משיבה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ע"י ב"כ עו"ד שלמה כהן פסק דין

התיקון לחוק מסמיך את הרשות להטיל עיצומים כספיים על חברות בענף הקמעונאות, הסובל מהפסדים רבים בשנים האחרונות, ולראייה ניתן לראות כי חברות שונות בענף עמדו בפני קריסה וסכנת פיטורין ועל כן הפגיעה אינה מידתית ועולה על הנידרש.

טענות הרשות – החברה לא טענה כי העבירות בהן הואשמה לא בוצעו, או כי המעשים עצמם אינם מהוים הפרה של חוק ולאור זאת בקשת המערערת לביטול העיצום הכספי – נדחית.

זאת ועוד, בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 33), התשע"ב – 2011, מיום 31.10.11, נאמר בדברי ההסבר כדלקמן; "יתרונה של האכיפה המנהלית לעומת האכיפה הפלילית, ובמיוחד מנגנון העיצום הכספי, הוא שמדובר במנגנון גמיש המאפשר תגובה מהירה. מטרתה של האכיפה החלופית היא כפיית ציות להוראות הדין, מניעה ישירה של ההפרה והרתעה של הפרט באמצעות שלילת התמריץ הכלכלי להפרה." (הדגשה שלי מ.ס.) הבקורת השיפוטית - האם נפלו פגמים בהחלטת הרשות להטלת עיצום כספי אתחיל באיזכור מתוך עת"מ 10714-04-14 (מחוזי י-ם) רכבת ישראל בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה, מדבריו של כב' השופט דראל; "בטרם נדרש לטענות לגופן, נזכיר כי הקף התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בשקול דעתה של הרשות בהטלת עיצום כספי הוא מוגבל. הטלת עיצום כספי הנו בבחינת מעשה מינהלי של הרשות, וככזה היא איננה נבחנת מנקודת מבט של ערעור אלא מנקודת המבט של הבקורת השיפוטית על המעשה המינהלי." (הדגשה שלי מ.ס.) דרישת הסבירות - בית המשפט אינו נוטה להתערב בשקול הדעת של הרשות המנהלית ורק אם לוקה ההחלטה של הרשות מבחינה שיפוטית, יתערב בה. אין בית המשפט פוסק בשאלה מה הדרך שהיה נוקט לו היה ניצב במקומה של הרשות המנהלית והיה מבצע את המוטל עליה או המסור לסמכותה.

...

לסיכום הערעור נדחה, אין למערערת עילות לביטול או כל הצדקה להפחתת העיצום הכספי מעבר למאושר בחוק ובתקנות.

אשר על כן נדחה הערעור.

המערערת תשלם למשיבה את הוצאות הערעור בסך 3,500 ₪.

בקליפת אגוז ייאמר כי התובע בכתב תביעתו מעלה שתי טענות עיקריות: האחת, כי הנתבעת נחפזה להטיל עיצום כספי על התובע בהתאם לסעיף 195 (ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") בשל אי הגשת טופס 126 (טופס הצהרה חתום לשנת המס 2015 ) על ידי התובע וזאת על אף שלטענתו שלח את הטופס פעמיים באמצעות הדואר האלקטרוני ואילו הנתבעת לא ביצעה בדיקה נאותה האם הטופס הוגש ובכך הפרה החוק והתרשלה.

נזקים חוקתיים, פגיעה בכבוד התובע וברכושו וכן פגיעה באוטונומיה לעשות ברכושו כרצונו – על סך 20,000 ₪.

מעדות מר עופר גורגי, פקיד השומה, עד הנתבעת, עת נישאל על ידי בית המשפט "לשאלת בית המשפט הרי אין מחלוקת שהתובע שידר את הטופס ביום 16.02.16 ואלם המחלוקת לגבי העובדה כי שלח הצהרה במועד אני שואלת האם בבדיקה שלכם מצאתם את המייל שהוא שלח אני אומר שאני חושב שלא מצאו את הטופס אבל התבססו על ההצהרה שלו שהוא שלח ועל כן ראו את זה כאילו הוא הגיש את זה במייל במועד שהוא טען ועל כן בוטל העיצום הכספי" (עמ' 16 ש' 15 ואילך לפרו' מיום 20.06.18).

...

במקרה דנן, אני סבורה כי הנתבעת פעלה אף היא בדומה עת העדיפה לקבל את גרסת התובע כי שלח לה את ההצהרה במועד שטען וזאת על מנת שלעשות כל שלאל ידה ולא להיגרר להליך משפטי עמו.

אני סבורה כי העובדה שהסכימה לפנים משורת הדין לקבל את טענות התובע אינה צריכה לעמוד לה לרועץ.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

בכל הנוגע לפן המקצועי שבהחלטה, ינהג בית המשפט משנה זהירות בטרם יתערב בהחלטות אשר נשענות על היבט זה. (2) הקף הראיות (או מידת ההוכחה) הדרושה לשם החלטה בדבר הטלת עיצום כספי שאלת הקף הראיות הדרושות לשם מתן החלטה מינהלית נדונה בין השאר, בבג"ץ 987/94 יורונט קוי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התיקשורת, פ"ד מח(5) 412 (1994) (כבוד השופט י' זמיר, פסקה 10) (להלן – עניין יורונט).

"מידת הסבירות מחייבת, כי המשקל של הנתונים שבפני הרשות יהיה כבד יותר ככל שההחלטה המנהלית מורכבת יותר או פגיעתה קשה יותר. פגיעה קשה במיוחד בזכות יסוד צריכה להתבסס על נתונים מהימנים ומשכנעים במיוחד". בעיניין אפריקה ישראל, נידרש בית המשפט לעניין יורונט, בקובעו לעניין אכיפה מינהלית את הדברים הבאים (שם, פסקות 70-69): "כפי שהובהר ... ההליך בפני המותב הוא הליך שנועד להחליף את ההליך הפלילי, כאשר ההבדל העקרי ביניהם הוא העידר הדרישה ליסוד נפשי של מחשבה פלילית במסגרת הליך האכיפה (פס"ד איגוד הנאמנים). כפי שצוין, הליך האכיפה המינהלי הוא הליך בעל תוצאות שאינן קלות-ערך, אולם הוא חמור פחות מההליך הפלילי, הן מבחינת הסטיגמה והן מבחינת חומרת הסנקציות שהמותב רשאי להטיל.

כך גם כי אין לומר כי אי פירסום הנהלים בטרם הטלת העיצום הכספי על המערערת, מצדיק את ביטול העיצום הכספי.

...

(5) השאלה סכומי העיצומים הם סכומים מרביים או קבועים חרף המסקנה האמורה, שעל-פיה העיצומים שהוטלו על המערערת הם מידתיים ועומדים ביחס סביר אל ההפרות שנמצאו, עדיין עולה השאלה, אם לא היה מקום להפחתתם, כך שלא בהכרח ייקבע עיצום בגובה מלוא סכום העיצום הקבוע בחוק.

תמיכה נוספת למסקנה האמורה נעוצה בתקנות ההפחתה.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו ומשלא נמצאה הצדקה לביטול העיצום הכספי שהוטל על המערערת או להפחתתו, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 3817/21 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשת: מדינת ישראל – הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן נ ג ד המשיבה: בוקינג.קום ישראל הזמנות למלונות אונליין בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים י' שבח, ס"נ, י' אטדגי וש' יעקובוביץ) אשר ניתן ביום 24.3.2021 בע"א 49010-05-20 בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום; עו"ד לימור פלד ][]החלטה

יתרה מכך: בית משפט השלום קבע כי הטלת העיצום הכספי על החברה הישראלית עלולה לפגוע בעיניינו של הציבור בשל ההבדל בין מחזור העיסקאות של שני התאגידים וכי קיים מתח בינה לבין תקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), התשע"ה-2014 (להלן: תקנות הגנת הצרכן), אשר מאפשרת לבקש הפחתה בסכום העיצום המוטל ולהעמידו על שיעור מסויים ממחזור העסקים.

בית משפט השלום ביטל איפוא את העיצום הכספי וחייב את הרשות לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 15,000 ש"ח. על פסק דין זה ערערה הרשות לבית המשפט המחוזי.

...

במסגרת פסק דין זה, נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופט ע' הדר) אשר ניתן ביום 9.2.2020 בת"א 46570-06-18 ואשר בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת המבקשת להטיל על המשיבה עיצום כספי.

לסיכום, טענה הרשות כי הטלת העיצום הכספי על המשיבה תגשים את תכלית העיצום המינהלי ואינה בגדר אמצעי אכיפה בלתי מידתי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.

הבקשה נדחית אפוא.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים- כבוד השופטת הבכירה תמר בר אשר צבן.

בהתאם למימצאי הבקורת, נימצאו בשני הסניפים הפרות של חוק הגנת הצרכן, אשר לפי סעיף 22ג', ניתן להטיל בגינן עיצומים כספיים על המפר.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט קמא, שדחה את טענותיה וקבע בפסק דין מנומק, כי לא נמצאה הצדקה לביטול העיצום הכספי שהוטל על המבקשת או להפחתתו.

כמו כן, לא ניתנה זכות טיעון הולמת על אתר, למי שעלול להפגע מהעיצומים, זאת, כאשר אלו מחויבים, היות ויש בעיצומים פגיעה בזכויות חוקתיות לקניין ולחופש העיסוק.

...

מקובלת עליי הקביעה של בית משפט קמא, כי יש לתת משקל להיבט המקצועי של ההחלטה המנהלית, וכבר נפסק כי לא בקלות בית משפט שלערעור יתערב, בכל הנוגע לפן המקצועי.

) לסיכום, פסק הדין שיקף בהרחבה את כל ההלכות הנהוגות, ודן אחד לאחד בכל טענות המבקשת ולא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא כל דופי.

משלא ראיתי לנכון ליתן למבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא, הבקשה נדחית.