ביטול סעיפים בחוזים אחידים לפתיחת חשבון עו"ש בבנק

בנק ירושלים טען כי המבצע היה כפוף לתנאים שהציב , וכי נכתב ברחל בתך הקטנה הן בעלוני הפירסום (בעיתונות/שלטי הרחוב והאינטרנט), הן במסמכי פתיחת חשבון העו"ש בעת ההצטרפות למבצע, שהבנק רשאי להפסיק את המבצע בכל עת. עוד טען הבנק כי המבקשים אישרו בחתימתם בנספח א' לתעריפון העו"ש של הבנק כי הבנק רשאי לבטל את הפטור מעמלות וההטבות הנוספות בכל עת על פי שיקול דעתו הבלעדי בכפוף למתן הודעה עפ"י כל דין.

כן טען הבנק כי ביום 4.2.2016 הודיע ללקוחות אודות שינוי המבצע החל מ 1.3.2016 וצמצום רשימת העמלות הפטורות, אך הותיר את הפטור על תשלום עמלות עו"ש עיקריות, וכי גם לאחר צימצום חלק מההטבות המשיך להיות הבנק הזול מכל הבנקים בעמלות עו"ש עיקריות; כי הודעתו על סיום ההטבות סבירה ומקיימת את הוראות סעיף 5(ב)(1) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992, שלפיו רשאי הבנק לבטל הטבה בכל עת, בכפוף למתן הודעה מראש בת 14 ימים; וכי חוזה לזמן בלתי קצוב ניתן לסיים גם בהודעה חד צדדית, תוך מתן הודעה מראש, כפי שעשה.

היועץ המשפטי לממשלה הגיש "הודעה על אי היתנגדות להסדר פשרה". עקרי הסדר הפשרה הגדרת הקבוצה שונתה מכפי שהיתה בבקשת האישור, שם נכללו בקבוצה כל מי שהצטרף לתכנית "חשבון עו"ש ללא עמלות" בתקופה 15.10.2012 – 4.2.3016, והוצגה בבקשת הסכם הפשרה כ: "(1)כל מי שפתח חשבון עו"ש אצל הבנק בתקופה שמיום 15.10.2012 ועד ליום 31.12.2014.

לטענת המתנגד בדבר חברי קבוצה שתביעתם תדחה למעשה משיב הבנק כי הפשרה היא אחידה לכלל הלקוחות ממועד פתיחת החשבון, ואין לטענה זו כל רלוואנטיות.

...

עם זאת, לא ראיתי כל מניעה לקבל את בקשת המתנגד, ולהוציא אותו מן הקבוצה, וכך אני מורה.

דיון לאחר עיון בהסדר הפשרה, בטיעוני הצדדים ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אני סבורה כי הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בעניינם של חברי הקבוצה, ועונה לדעתי על דרישות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". ההסדר שגיבשו הצדדים נותן מענה לנושא התובענה הייצוגית, בעיקר בפיצוי בגין הפרת ההתחייבות הנטענת של הבנק, וגם בהתחייבות לפרסומים ברורים בעתיד.

בשים לב לתשובת הבנק לבקשת האישור, אני סבורה שהפיצוי ראוי ומגלם קניית סיכון סבירה והגיונית בנסיבות הענין.

על כן אני מאשרת את הסכם הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המבקשת הגדירה את הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה הייצוגית, כדלקמן: "כלל הסטודנטים שהופלו מחמת גילם בהשוואה לסטודנטים צעירים יותר, ונמנע מהם לקבל מהמשיבים הטבות לסטודנטים בשבע השנים האחרונות, ולמצער החל מיום 15.7.2014". עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת האישור: הפרת סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"); הפרת סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות (שירות ללקוח)"); תנאי מקפח המחייב את ביטולו בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע כדלקמן: (א) לא יסרב תאגיד בנקאי סרוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים: (1) קבלת פיקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ; (2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה: (א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח; (ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון; (3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ; (4) (נמחקה); אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

...

לאור האמור אני קובעת, כי לא התקיים התנאי הראשון שבסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות לאישור התובענה כייצוגית.

מאחר והתנאים שבסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות הם כאמור מצטברים, דין הבקשה להידחות.

סיכום הבקשה לאישור תובענה כייצוגית – נדחית.

עוד טוענת המערערת כי בעוד הבנקים טענו כי ההבחנה על בסיס גיל מושתתת על מאפיינים כלכליים, התברר כי מהות ההבחנה האמורה היא לשרת צרכים שיווקיים – "גיוס" לקוחות צעירים מתוך תקווה כי הללו יישארו לקוחות הבנק שנים רבות לאחר מכן – וככזו אין הצדקה לאפשר את השמוש בה. לבסוף, ביקשה המערערת כי יבוטלו ההוצאות אשר הושתו עליה בפסק הדין.

כך, למשל, על הבנק חל איסור להטעות לקוח בעיניין מהותי למתן השרות ללקוח (סעיף 3 לחוק הבנקאות); ניצול מצוקתו של הלקוח על מנת להיתקשר בעיסקה בלתי הוגנת אינה חוקית (סעיף 4 לחוק הבנקאות); התניית שירות בשירות אסורה (סעיף 7 לחוק הבנקאות); שינוי תכנית הטבות בלתי קצובה בזמן מותרת, בכפוף לשליחת הודעה על כך במסגרת לוח הזמנים שנקבע (סעיף 5א2 לחוק הבנקאות); סרוב לפתוח חשבון עובר ושב במטבע ישראלי יהיה לרוב בלתי חוקי (סעיף 2(א)(2) לחוק הבנקאות.

החובות הללו מוסדרות בחלקן בחוק הבנקאות, בחלקן בהסדרי חוק ספציפיים אחרים (כגון חוק הריבית, תשי"ז-1957, חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974, חוק החוזים האחידים וחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993), וחלקן בהסדרי חוק כלליים, ובכלל זה בחובות הזהירות וההגינות המוטלות על הבנק כלפי לקוחו (עניין גזונטהייט, בפיסקה 84-81 והמקורות הנזכרים שם).

...

לטעמי, מסקנה זו מתיישבת עם לשון החוק ביתר קלות לעומת מסקנתו של חברי כי מדובר בפרקטיקה המתחייבת מטיב השירות (השלב השני).

גם אם אין באמור כדי להשליך בהכרח על השאלה אם מדובר בהפליה אם לאו, דומה כי ראוי ליתן את הדעת על כך. סוף דבר, שאני מצטרף לעמדתו של חברי כי דין הערעור להידחות.

השופט ד' מינץ: מצטרף אני לדעת חבריי כי דין הערעור להידחות.

השאלה נדונה בהקשר קרוב, ונפסק מפורשות כי דיני השליחות יחולו על היחסים שבין לקוח לבין בנק ישראלי בקשר להעברות בנקאיות בינלאומיות: בע"ש (י-ם) 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בנק לאומי פ''ד תשסג(1) 481, 581 (2004) נבחנה בקשת היועץ המשפטי לממשלה לבטל או לשנות תנאים מקפחים בחוזה התנאים הכלליים לפתיחת חשבון עו"ש של הבנק.

סעיף הפטור מאחריות למעשי הבנק הגובה, אשר מופיע הן על גבי הטופס ת/1 והן בכללים האחידים, הנו אישורו המפורש של היצואן, השולח, לפטור את בנק לאומי, השלוח, מאחריותו השילוחית למעשי הבנק הזר, שלוח המשנה.

...

משום כך אני קובעת כי קיימת אפשרות סבירה שכל השאלות תוכרענה לטובת הקבוצה, ומאשרת את התובענה הייצוגית בעילת השליחות.

לסיכום בקשות האישור הסתמכו על שתי עילות עקריות: האחת מדיני הבנקאות והאחרת מדיני השליחות.

אני מאשרת את הדיון בתביעה הייצוגית בטענת השליחות, על כל הטענות הנגזרות ממנה על פי דין.

התובע מפנה לת"א 1157-10-09 ניו אימג' השקעות ישראל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', ס' 51: "חשוב וחיוני לאפשר לבנקים להגיב במהירות לשינויים בסיכון, במיוחד כאשר עסקינן בשינוי חד ומהותי, ולהגן בדרך זו על עצמם ועל כספי המפקידים מפני המשך וגידול החשיפה לסיכונים שהחמירו. ההגנה על הבנק מפני נטילת סיכונים גדולים מדי ומפני אי יכולת לבלום תהליכים של גידול מהותי בסיכון אינה משרתת רק את האנטרס העצמי של הבנק; היא משרתת גם, ואולי אף בעיקר, את האינטרסים של כל מי שמפקידים את כספם בבנקים, ובדרך זו גם ואף בעיקר את הבטחון והיציבות בכלכלה כולה וכן אינטרסים חברתיים ראשונים במעלה". התובע מפנה לחוזה בין הצדדים, המופיע בבקשה להקצאת מסגרת אשראי עליה חתומה נתבעת 1, סעיף 13 שזו לשונו: "הבנק יהיה רשאי להקטין את מסגרת האשראי שאושרה [...] או לבטלה כליל ולהעמידה לפרעון מידי, זאת בהודעה מוקדמת שתישלח ללקוחות לפחות 14 ימים מראש. אין באמור בכדי לגרוע מזכותו של הבנק להקטין את מסגרת האשראי או לבטלה כליל ולהעמידה לפרעון מידי בהודעה מוקדמת קצרה יותר או ללא הודעה מוקדמת כלל, זאת במקרים שבהם לדעתו של הבנק, על פי הבנתו והערכותיו הבנק עלול להסתכן באי יכולת לגבות את האשראי עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוחות [...] לרבות באותם מקרים המקנים לבנק זכות להעמיד את חובותינו לפרעון מידי לפי תנאי כתב התנאים הכלליים". בהתאם להפניה שבבקשה להקצאת מסגרת אשראי לתנאים הכלליים מפנה איפוא התובע לסעיף 7 לכתב התנאים הכלליים, אשר כמה מסעיפיו הקטנים היקנו לו לדעתו עילה להעמיד את יתרת חובה של נתבעת 1 כלפיו לפרעון מידי: כך לפי סעיף 7(א)5 להסכם הקובע כי ככל שיוטל עיקול על נכסי הלקוחות והוא לא יוסר בתוך חמשה עשר יום תקום לבנק זכות לידרוש פרעון מידי, ובעניינינו כאמור עיקל מס הכנסה את חשבונה של נתבעת 1.

ממצאים עובדתיים החוזה המסדיר את יחסי הצדדים (תנאים לפתיחת חשבון) – לא היה במחלוקת.

בתחילת חודש 02-2019 העידה העדה מטעם הבנק כי איתרה את חשבונה של הנתבעת כחשבון בעייתי שהפעילות בו לא תואמת את האשראי שהוקצה לו ופנתה לטפל בו. ביום 8.2.19 אישר הנתבע 2 בפני עובדת מטעם התובע כי ההקטנה במחזורי הפעילות בחשבונות הנה כתוצאה מהיקלעות אחד הלקוחות הגדולים של הנתבע להליכי חדל"פ. ביום 13.2.19 בוצע פרעון ני"ע וזוכה חשבון העו"ש בהתאמה, וכן צומצמה מסגרת האשראי באחד מחשבונותיה של נתבעת 1 ל-70,000 ₪.

בית המשפט מצא לדחות את טענות ההגנה – הן מטעם דיוני והן מחמת ממצאים עובדתיים הסותרים את טענת הנתבע לכך שהתובע קיים את החוזה בהיעדר דרך מקובלת ובחוסר תום לב. העידר מסגרת דיונית שתאפשר קבלת טענות ההגנה החוזה המסדיר את יחסי הצדדים הוא חוזה אחיד למתן אשראי בידי בנק ללקוחו; הלקוח מתחייב להחזיר לבנק את סכומי הקרן, והריבית המוסכמת בלוח זמנים קבוע מראש.

...

בית המשפט מצא כי לעניין הליך זה, אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ, באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לתובעת יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.

לפיכך באיזון בין השיקולים נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 17,010 ₪ : {(115,463*0.1) + [(155,820-115,463)*0.04] + (2*689)} * 1.17 = 17,010 הוצאות המשפט תשולמנה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, ומיום זה ואילך ישולם הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק למן יום ההוצאה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות משפט בעין שהוציאה בקשר עם תיק זה לרבות בגין אגרה, המצאות ושכר עדים והכל לפי קבלות שתציג להם התובעת על תשלום בפועל עד 90 יום ממועד פסק הדין ובערכם הנומינלי ליום הוצאתן.