ביטול סעיף 9(א)ב לחוק הבטחת הכנסה

בדברי ההסבר להצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשס"ב – 2012 נאמר, כי "מוצע להחליף את סעיפים קטנים (א) ו-(ב) שבסעיף 9א לחוק, לבטל את החזקה החלוטה ולפיה בעלות ברכב שוללת את הזכות לגימלה, ולקבוע בסעיף קטן (ב) המוצע כי רק מי שיש לו שני רכבים או רכב ששוויו עולה על סכום שקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים (להלן- השר) לא יהיה זכאי לגימלה לפי החוק...בסעיף זה רכב – רכב מנועי...למעט אופנוע." לשון החוק מזה, ודברי ההסבר, מזה, מלמדים, כי בעלות בשני כלי רכב, בין של המבוטח ובין של ילדו הנמצא עמו, שוללת קבלת גמלת הבטחת הכנסה באופן קטגורי.

על פי סעיף 9 לחוק, כל רכב מנועי ייחשב כרכב לעניין זה, כולל אופנוע, טרקטורון וכדומה.

...

רביעית , אנו סבורים כי צודק הנתבע בטענתו הפורמלית שלפיה, אין לגזור גזירה שווה מעניין שני נעים לענייננו, שכן שם דובר על תביעה שהוגשה לפני תיקון החוק בשנת 2012, כאשר בין לבין ניתן עב"ל 29956-08-11 גבירץ – המוסד לביטוח לאומי (9.11.2015) אשר הזקיק את הנוגעים בדבר לפעול לאורו.

לאחר בחינת טענות הצדדים והמסכת הראייתית, הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות בתובע כבעל שני כלי רכב רק לגבי חלק מהתקופה נשוא התביעה, שכן רבקה נמצאה עמו עד ליום 12.11.2017 בלבד.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה; ומשהתובע היה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

השאלה העומדת להכרעה בתובענה זו היא האם כדין נשללה זכותה של התובעת לגימלת הבטחת הכנסה, בהתאם להוראת סעיף 9א'(ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 (להלן – החוק), וזאת בנימוק שיש יותר מכלי רכב אחד ברשות ילד הנמצא עם התובעת.

להשלמת התמונה יצויין כי לאחר הגשת התביעה, התובעת פנתה שוב לועדה לביטול חובות, שהפחיתה את יתרת החוב ב –30%.

התובעת ביקשה לפרש את הוראות סעיף 9 לחוק, הקובע שווי שימוש ברכב אחד, בפרשנות תכלית, במיוחד בנסיבותיה של התובעת.

לפי הוראת סעיף 9א(א) לחוק: "תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה" עוד נקבע בסעיף 9א' לחוק: "בעל רכב" – לרבות מי שנוהג ברכב מנהל בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו; בתקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982 נקבע: "שווי הרכב" – לפי קביעת המוסד בהיתחשב בשווי הנקוב במחירון רכב מקובל בשוק אשר פורסם ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה, לפי המאוחר מביניהם, ותוך היתחשבות במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד.

...

כמו כן, בתרשומת צוין: "לגבי האופנוע – אין טסט, נמצא בשימוש של הבן עידן. עידן משתמש מעת לעת ברכב ובאופנוע – הוא עושה שבוע שבוע. שמגיע אחת לכמה ימים נוסע ברכב או באופנוע". לסיכום האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לדחות את התביעה לגמלת הכנסה, מקום בו הוכח כי לבנה של התובעת, שבמועדים הרלוונטיים היה חייל, כלומר נכלל בבחינת ההרכב המשפחתי המזכה לפי החוק, היו לכל הפחות שני כלי רכב בבעלותו, שגם עשה בהם שימוש.

מסקנה זו גם מתיישבת עם לשון סעיף 9א(ב1) לחוק, הקובע את סמכות השכר לנכות סכומים מגמלת תובע שבבעלותו רכב אחד ששוויו אינו עולה על תקרת שווי הרכב.

יחד עם זאת, משהתובעת היתה עקבית בגרסתה, לפיה פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה בסניף המטפל (ר' למשל גם בחקירתה נ/1 וכן בתרשומת שהוזכרה לעיל), מקום בו לא הובאו ראיות לסתור את עדותה החד משמעית בנושא, ראוי לחייב את הנתבע בהוצאות שיביעו את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות זו. סוף דבר - התביעה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9262/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אביבה גבירץ 3. מנחם עזריאל 4. יצחק לוי 5. מנשה פנחס 6. נאיף שיבאני 7. עמירם שטרק 8. יהודה ליהוד 9. פלונית 10. חאלד דאוד ואח' דיון בהתנגדות תאריך הישיבה: י"ז בחשון תשע"ח (6.11.17) בשם העותר 1: עו"ד מיכל לייסר בשם העותר 2: עו"ד כרמית נאור; עו"ד ארנה רוזן-אמיר בשם המשיבה 2: עו"ד מנשה ענתר בשם המשיב 3: עו"ד תומר גלילי המשיב 4: בעצמו בשם המשיב 5: עו"ד ינון תמרי בשם המשיב 6: עו"ד רוני אסלייח המשיב 7: בעצמו בשם המשיב 8: עו"ד איתן גת המשיבה 9: בעצמה בשם המשיב 10: עו"ד אדוארדו ווסר פסק-דין

רקע במסגרת פסק הדין בעיניין חסן דן בית משפט זה בשאלת חוקתיותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק).

בעקרו של דבר, נטען כי אמות המידה הפרשניות שהתווה בית הדין הארצי לדיון בהליכים התלויים ועומדים – הנבדלות מן הדין הישן והן מן הדין שנוצר לאחר התיקון לחוק ­– הן תולדה של החלת בטלות על סעיף 9א(ב) לחוק אחורה בזמן, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בעיניין חסן, לפיו בטלות החוק היא פרוספקטיבית.

...

הטענה המרכזית שחזרה על עצמה בכלל תגובות המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, שכן העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין גבירץ.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי מחויב לדון בעתירה לשם שמירה על שלטון החוק, חרף השיהוי שדבק בה. לסיכומו של דבר, מצאתי כי העתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, וכי לא מתקיימת פגיעה בשלטון החוק המצדיקה לדון בה למרות זאת.

משכך, כאמור, דין העתירה להידחות.

נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את העתירה.

א. נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הצבורי נוהל מס' 08/05 של משרד השיכון "נוהל הקצאת דירות בשכירות בשיכון הצבורי" (להלן: נוהל 8/05" או נוהל הקצאת שיכון צבורי), קובע (בסעיף 5.1 לנוהל), כי בכדי שתהא אם חד הורית זכאית לדירה בדיור הצבורי היא נידרשת לעמוד, בין היתר, בארבעה תנאים מצטברים: האחד, שהפונה היא חסרת דירה (סעיף 2.3 לנוהל). אין מחלוקת כי דבורה אלבז עונה על ההגדרה של חסרת דירה; השני, היותה אם לשלושה ילדים לפחות (סעיף 2.4(ב) לנוהל המגדיר זכאות למשפחה חד הורית יחד עם סעיף 2.5.). אין מחלוקת כי דבורה אלבז עומדת גם בתנאי זה; והשלישי כי היא ממצה כושר הישתכרות (סעיף 2.12 לנוהל). תנאי נוסף, התנאי הרביעי, מהוה למעשה את אופן ההוכחה האפשרי היחיד למיצוי כושר הישתכרות והנו כי הפונה מקבלת קצבת הבטחת הכנסה במשך תקופה (כמפורט בסעיפים 2-1 לנספח א' לנוהל).

בעיניין חסן נקבע כי הפגיעה המגולמת בסעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה לפיו מי שמחזיק ברכב יש לגביו חזקה חלוטה כי אינו זכאי לקיצבת הבטחת הכנסה, איננה מידתית, שכן אינה עומדת במבחן האמצעי שפגיעתו בזכות פחותה.

לעניין זה יש להדגיש כי בנובמבר 2016 הוכרה זכאות העותרת לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ומכך עולה כי לפחות ממועד זה העותרת נבדקה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונימצא כי הנה ממצה את כושר הישתכרותה, כך שלכל הפחות תעודכן הזכאות ממועד זה. סוף דבר סעיף 2.12 לנוהל 08/05 יבוטל, כך שהמבקשים דיור צבורי, לרבות נשים המקבלות קצבת מזונות, יוכלו להוכיח מיצוי יכולת הישתכרות שלא רק באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה.

...

בקשתה נדחתה בהחלטת הוועדה הציבורית מיום 19.2.17, בנימוק ולפיו אינה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה 12 חודשים ברציפות וכן נדחתה בקשתה לסיוע בנימוק ולפיו העותרת מקבלת סיוע לפי נתוניה ולמרות הנסיבות לא ניתן להיעתר לבקשתה (העתק ההחלטה מיום 19.2.17 והעתק המכתב שנשלח לעותרת ביחס להחלטה צורפו כנספחים ז', ח' לתגובה המקדמית).

כיון שמדובר במקרה בודד, אני סבורה כי יש להחיל עליה את הנוהל ללא ההוראה המפלה.

לאור האמור יש לקבל את בקשתה של דבורה אלבז כפי שנוסחה בבקשה לדיוק סעדי העתירה (ס' 17 להודעה), ועל כן אני מורה למשרד השיכון לבחון את עמידתה של דבורה במבחן מיצוי כושר השתכרות, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2016, הוא המועד בו צברה העותרת את תקופת הוותק הנדרשת בת 12 חודשים של קבלת קצבת מזונות.

לעניין זה יש להדגיש כי בנובמבר 2016 הוכרה זכאות העותרת לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ומכך עולה כי לפחות ממועד זה העותרת נבדקה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונמצא כי הינה ממצה את כושר השתכרותה, כך שלכל הפחות תעודכן הזכאות ממועד זה. סוף דבר סעיף 2.12 לנוהל 08/05 יבוטל, כך שהמבקשים דיור ציבורי, לרבות נשים המקבלות קצבת מזונות, יוכלו להוכיח מיצוי יכולת השתכרות שלא רק באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה.

לטענת ב"כ הנתבע המוסד שב ובדק שוב את עניינו של התובע, אך לדעת המוסד יש לדחות את התביעה משני טעמים: 1) סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה לא החריג בשאלת הזכאות להבטחת הכנסה את מי שיש לו רכב אשר משמש אותו לפרנסתו כנהג מונית לעומת בעלי רכבים אחרים, אלא קבע כי מי "שהוא בעל רכב ששוויו עולה על הסכום שקבע השר – לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה". מכיוון ששווי הרכב לצורך סעיף 9א(ב) עומד כיום על 41,373 ₪ ורכבו של התובע עומד על 61,000 ₪ - ממילא לא עומד בתנאי החוק.

וכך השיב (עמ' 5 משורה 2): "ת. העלות שלי של הביטוח, הבלאי של האוטו והדברים האלה, זה בטל ברווח שהוא יביא לי, הוא לא יביא לי כלום. הוא יכול להביא לי על כל יום עבודה בין 200 ל- 250 ₪, וכל ההוצאות הם עלי, המיסים של המונית, הבלאי, התיקונים". התובע לא גיבה טענתו זו בכל מיסמך שהוא לעניין גובה ההשכרה הנהוג, ואף לא לעניין שווי הרכב במכירה.

מכל האמור לעיל - התובע אינו עומד בתנאי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, ולכן דין תביעתו להדחות.

...

לטענת ב"כ הנתבע המוסד שב ובדק שוב את עניינו של התובע, אך לדעת המוסד יש לדחות את התביעה משני טעמים: 1) סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה לא החריג בשאלת הזכאות להבטחת הכנסה את מי שיש לו רכב אשר משמש אותו לפרנסתו כנהג מונית לעומת בעלי רכבים אחרים, אלא קבע כי מי "שהוא בעל רכב ששוויו עולה על הסכום שקבע השר – לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק זה". מכיוון ששווי הרכב לצורך סעיף 9א(ב) עומד כיום על 41,373 ₪ ורכבו של התובע עומד על 61,000 ₪ - ממילא לא עומד בתנאי החוק.

מכל האמור לעיל - התובע אינו עומד בתנאי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, ולכן דין תביעתו להידחות.

יחד עם זאת, וכאמור – בגין התקופה שבמחלוקת – אינו זכאי ע"פ החוק, להבטחת הכנסה, ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל - ומשהתובע לא עומד בתנאי החוק -אין מנוס מדחיית תביעתו.