ביטול סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה (תיקון 40)

בסעיף 9א(ב) לחוק נקבעה החזקה החלוטה לגבי רכב כהכנסה לאמור: "(ב) לעניין חוק זה רואים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגימלה שהיתה משתלמת לתובע לולא הוראות סעיף קטן זה." פסיקת בית הדין הארצי לגבי הוראות החוק ואישורה בבית המשפט העליון לאור לשון החוק הברורה, ההלכה מקדמת דנא סוכמה בפסק דין בעב"ל (ארצי) 1010/04 מיום 15.3.2005 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר (להלן - הילכת עמר) לאמור: "... הוראות סעיף 9 - 9א לחוק ותקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה (תשמ"ב-1982; להלן - התקנות) הן חוקתיות, ואין מקום לשינוי ההלכה הפסוקה לפיה בעלות על רכב או שימוש קבוע ברכב שוללים את הזכאות לתשלום קצבת הבטחת הכנסה." הילכת זהבה עמר נתאשרה בדיון בג"צ 5422/06, יריב פרוספר לוי - המוסד לביטוח לאומי (29.11.2006; להלן - הילכת יריב).

" לגבי תחילתו ותחולה של החוק נקבע כי היא תהא : "ב-1 לחודש שלאחר היום האמור' (כלומר ב-1.9.12) להלן - יום התחולה) והוא יחול לגבי גמלה המשתלמת בעד יום התחילה ואילך." לגבי התקופה הקובעת מ-1.3.2012 ועד 1.9.2012, נקבע בסעיף 4(ד) לתיקון לחוק, כי: "על אף האמור בסעיף קטן (א), מי שבתקופה הקובעת לא היה זכאי לגימלה רק בשל הוראות הדין הישן, אך היתקיימו בו במהלך התקופה הקובעת התנאים לזכאות לפי הדין החדש, יהיה זכאי לגימלה בעד התקופה שתחילתה מיום 1.3.12 עד ליום 30.11.12 לפי הוראות הדין החדש, ובילבד שהגיש תביעה עד ליום 31.12.13 והתקיימו בו שאר תנאי הזכאות לפי החוק העקרי." בסעיף 5 לתיקון החוק נקבע כי: "תקנות ראשונות לפי סעיף 9א(ב) ו-(ב1) לחוק העקרי, יובאו לאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת עד ליום 9 באוגוסט 2012." תיקון התקנות לאחר תיקון החוק תוקנו תקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982, ובתקנה 10(ג) נקבע סכום ניכוי שווי רכב מהגימלה, תוך איבחנה בין בעל רכב שהוא עובד לבעל רכב שאינו עובד.

לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות עניינו של מר שטרק, ולכלל החומר המונח בפנינו, אנו סבורים כי יש לאשר מסקנת בית הדין האיזורי לפיה עניינו של מר שטרק אינו ניכנס בגדר החריג שהיה קבוע בסעיף 9א(ג)(6) לחוק (הסעיף בוטל בחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב - 2012).

...

בהסכמת המשיב והמערערים 2 ו - 6, ובחלוף המועד להגשת עמדות יתר הצדדים, וכקבוע בהחלטה מיום 14.6.2015, אנו מורים כי בהכרעה בהליכים שבכותרת ישב המותב הבא - הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא השופטת ורדה וירט ליבנה, השופטת רונית רוזנפלד, ונציגי הציבור מר אלי בן גרא ומר יצחק דויטש.

" "מטבע הדברים, נוכח העובדה שעל המדינה יהא לגבש הסדר חלופי תחת ההסדר שאנו מורים על ביטולו, אין מקום להורות על בטלות סעיף 9א(ב) לאלתר, ומן הראוי לאפשר למחוקק שהות לצורך גיבוש הסדר חדש. נוכח חשיבותה של הזכות הנידונה והפגיעה האנושה הנגרמת בינתיים למי שנזקק לגמלת הבטחת הכנסה כרשת מגן אחרונה ואינו זוכה לקבלה, שהות זו אינה יכולה להיות ממושכת. לפיכך, הייתי מציעה לחבריי שנורה כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה ביום 1.9.2012. שישה חודשים מיום מתן פסק דיננו, ותחול מיום זה ואילך. יצוין כי ההסדר החדש, יהא אשר יהא, יכול להיות מעוגן בעיקרון על פי הסמכה בחקיקה ראשית, אך ההסדרים הפרטניים ניתנים לקביעה גם בחקיקת משנה. בתקופת הביניים עד לכניסתו של הסדר סטטוטורי חדש לתוקף, טוב יהיה אם יעלה בידי המל"ל לקבוע הסדרי ביניים המביאים בחשבון את הקביעות בפסק דין זה, ובכלל זה כי תוחל פרשנות מצומצמת למונח 'שימוש' הקבוע בחוק." "טרם סיום נציין, כי העתירות שלפנינו התנהלו ברמה העקרונית. לא נדרשנו לעניינן הפרטני של העותרות והעותרים וממילא, אף איננו הערכאה המתאימה לבחינה כאמור, המחייבת את ההליכים מראשיתם הן בפני המל"ל והן בפני הערכאות המוסמכות. יחד עם זאת, בהתחשב במאבק שניהלו העותרות לשינוי המצב המשפטי לאורך שנים, ונוכח התוצאה אליה הגענו, מן הראוי כי יתאפשר לעותרות, ככל שהדבר עדיין אקטואלי להביא את עניינן מחדש בפני המל"ל, בפרט כך ביחס לעותרות שזכאותן נשללה רטרואקטיבית." "סוף דבר, אני מציעה לחברי לקבוע כי הצו על תנאי יהיה מוחלט במובן זה שנצהיר על בטלות סעיף 9א(ב) לחוק בשל אי חוקתיות; בטלות שתיכנס לתוקפה בתום 6 חודשים מהיום, ביום 19.2012." (הדגשה שלי - י.פ) תיקון החוק בעקבות הלכת חסן תוקן כאמור סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40).

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חברי הנשיא יגאל פליטמן וחברתי השופטת רונית רוזנפלד הנני מצטרפת לחוות דעתה ונימוקיה של חברתי השופטת רונית רוזנפלד ולתוצאה המוסכמת על שניהם.

נציג ציבור מר יצחק דויטש מקובלת עלי חוות דעתה של השופטת רוזנפלד ואני מצטרף לפסק הדין הקובע כי עניינם של המערערים יוחזר לבית הדין האזורי אשר ידון בהם.

סוף דבר רוב חברי המותב הצטרפו בהנמקתם לדעתה של השופטת רוזנפלד מן הנימוקים כמפורט בחוות דעתה של השופטת רוזנפלד.

טענות הצדדים: מהות התביעה, כפי שהוגדרה בכתב התביעה, הנה "כספית בסך 250,000 ₪" ובמסגרתה עתרה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום "מקדמה מיידית לנתבעת (כך במקור – א.ר.) סך 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש, השפלה, ושלילת זכויותיה הבסיסיות, והפיכתה לעברינית בעל כורחה". עוד עתרה התובעת: לחייב את הנתבע לשלם לה סך 250,000 ₪; לבטל כל חוב גביה בגין התקופה בה לא שילמה דמי ביטוח; ולחייב את הנתבע לשלם לה גמלת הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה מחודש 6/2011 בתוספת הצמדה וריבית בנקאית.

ביום 25.7.12 היתקבל בכנסת חוק הבטחת הכנסה (תיקון 40), התשע"ב - 2012 (פורסם ביום 2.8.12) במסגרתו בוטלה החזקה שנקבעה בסעיף 9א לחוק.

...

בכתב ההגנה, טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה ולחילופין לדחות לגופו של עניין הן מהטעם שלא התייצבה בלשכת שירות התעסוקה בחודש 2/2012 והן מהטעם שעל שם בתה הקטינה רשום רכב במשרד הרישוי.

אמנם, במסגרת ערעורים אלה לא ניתנה החלטה דומה של המותב ואולם אנו סבורים כי נכון וראוי יהיה להמתין להכרעת בית הדין הארצי בסוגיה זו. אין אנו מתעלמים מהעובדה שמשמעות הדבר תהא דחיית הכרעה בעניינה של התובעת.

סוף דבר זכאותה של התובעת לגימלת הבטחת הכנסה בחודשים 11/2011 – 1/2012 תיבחן מחדש לאחר שתתקבל הכרעת בית הדין הארצי בעב"ל 28956-08-11.

לנוכח המסקנה אליה הגענו באשר לאי התייצבות התובעת בחודש 2/2012 בלשכת שירות התעסוקה, אין מקום לבחינה מחודשת של החלטת הנתבע בנוגע לחודש זה. הנתבע יעדכן את בית הדין מיד עם הכרעת בית הדין הארצי בערעורים.

סעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה תוקן בתיקון 40 בעקבות בג"ץ 10662/04 סלאח חסן ואח' – המוסד לביטוח לאומי (28.2.12) (להלן: "בג"ץ חסן").

בפסק דין חסן נקבע: "סעיף 9 א(ב) נשען על המבחן הקבוע בסעיף 9(א)(8) לחוק לפיו רכב הוא נכס שיש לחשבו במבחן ההכנסות של אדם המבקש גמלה. הכנסה זו מטבע הדברים, אינה שקולה להכנסה במבחן הרגיל של המילה, שכן אין היא מתייחסת להכנסה בדומה לזו המופקת מעבודה או מנכס המניב הכנסה פירותית. ההכנסה מרכב היא הכנסה רעיונית, היא מבוססת דוקא על תפיסה של ההוצאה הנדרשת לשם אחזקה ושימוש ברכב, תוך שהוצאה זו מחושבת כאילו היתה חלק מהכנסתו של מבקש הגימלה – תחת ההנחה כי לצורך מימון ההוצאה נידרש האדם שתהיה בידו הכנסה מספיקה.

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "אשר על כן מוצע להחליף את סעיפים קטנים (א)(ב) שבסעיף 9א' לחוק, לבטל את החזקה החלוטה ולפיה בעלות ברכב שוללת את הזכות לגימלה, ולקבוע בסעיף קטן (ב) המוצע כי רק מי שיש לו שני רכבים או רכב ששוויו עולה על סכום שקבע שר הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – השר) לא יהיה זכאי לגימלה לפי החוק". המחוקק אימץ אפוא מידרג מסוים המביא בחשבון את שווי הרכב ומתחשב בו תוך בחינת הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה, וזאת על מנת להפחית את עוצמת הפגיעה בזכות לקיום מינימאלי בכבוד.

...

ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להידחות.

לפיכך מסקנתי הינה כי התובע הפקיד את רשיונם של שני כלי הרכב מבחירה ולא מתוך אילוץ.

סוף דבר, התביעה נדחית.

בעקבות פסק הדין בבג"צ, ביום 2/8/12, תוקן חוק הבטחת הכנסה (תיקון 40) באופן שביטל את החזקה שהייתה קבועה בסעיף 9א לחוק, בקבעו כי ככלל, בעלות ברכב לא תהווה טעם לדחיית תביעה להבטחת הכנסה (או להפחתתה) אלא אם מדובר ברכב יקר יחסית, ואף זאת, בתנאים שפורטו בחוק.

לנוכח האמור לעיל יש לראות את התובע כמי שבעת הגשת תביעתו למל"ל חלו עליו הוראות סעיף 9 א והתקנות כפי שהיו בתוקף לאחר תיקון 40 לחוק הבטחת הכנסה.

...

עוד טען תובע כי בהתאם לפסק הדין בבג"ץ חסן, אשר הורה על בטלות סעיף 9 א הרי שיש לקבל את התביעה.

.לנוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9262/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. אביבה גבירץ 3. מנחם עזריאל 4. יצחק לוי 5. מנשה פנחס 6. נאיף שיבאני 7. עמירם שטרק 8. יהודה ליהוד 9. פלונית 10. חאלד דאוד ואח' דיון בהתנגדות תאריך הישיבה: י"ז בחשון תשע"ח (6.11.17) בשם העותר 1: עו"ד מיכל לייסר בשם העותר 2: עו"ד כרמית נאור; עו"ד ארנה רוזן-אמיר בשם המשיבה 2: עו"ד מנשה ענתר בשם המשיב 3: עו"ד תומר גלילי המשיב 4: בעצמו בשם המשיב 5: עו"ד ינון תמרי בשם המשיב 6: עו"ד רוני אסלייח המשיב 7: בעצמו בשם המשיב 8: עו"ד איתן גת המשיבה 9: בעצמה בשם המשיב 10: עו"ד אדוארדו ווסר פסק-דין

בהמשך לאמור, תוקן סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה (תיקון מספר 40), התשע"ב-2012 (להלן: התיקון לחוק).

בעקרו של דבר, נטען כי אמות המידה הפרשניות שהתווה בית הדין הארצי לדיון בהליכים התלויים ועומדים – הנבדלות מן הדין הישן והן מן הדין שנוצר לאחר התיקון לחוק ­– הן תולדה של החלת בטלות על סעיף 9א(ב) לחוק אחורה בזמן, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בעיניין חסן, לפיו בטלות החוק היא פרוספקטיבית.

...

הטענה המרכזית שחזרה על עצמה בכלל תגובות המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, שכן העתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין גבירץ.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי מחויב לדון בעתירה לשם שמירה על שלטון החוק, חרף השיהוי שדבק בה. לסיכומו של דבר, מצאתי כי העתירה לוקה בשיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, וכי לא מתקיימת פגיעה בשלטון החוק המצדיקה לדון בה למרות זאת.

משכך, כאמור, דין העתירה להידחות.

נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את העתירה.