ביטול מתנה שניתנה לקרוב משפחה

לוז טענת התובעות הוא, כי ההסכם נכרת בהעדר גמירות דעת המנוח, תוך ניצול מצבו הרפואי הירוד, ותלותו המוחלטת בי.י., המובילים לכך שעסקינן בחוזה פסול; לחילופין, טענו התובעות כי הסכם המתנה ניתן לביטול, מפאת פגמים שנפלו בכריתתו - טעות, הטעה, כפיה, עושק, כאמור בסעיפים 14(א), 15, 17, 18 ו-30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - "חוק החוזים"); ולנוכח זכותו הנטענת של המנוח (אשר התובעות טוענות לה בנעליו) לביטול ההסכם בשל היתנהגות מחפירה של מקבל המתנה - י.י., כלפיו וכלפי בני משפחתו בהתאם להוראת סעיף 5(ג) לחוק המתנה, התשכ"ח - 1968.

אמנם, חוק החוזים אינו כולל בין הוראותיו הוראה מפורשת המאפשרת ביטול חוזה עקב "השפעה בלתי הוגנת", והעילה הקרובה ביותר אליה המצויה בחוק זה היא עילת "העושק" (סעיף 18 לחוק החוזים); ואולם כאמור, הדיעה המקובלת בפסיקה ובספרות המשפטית היא להכיר בהחלת עקרון זה אף על דיני החוזים, ובפרט על חוזי מתנה, בהקש מדיני הצוואות, באשר אף הסכמי מתנה מהוים בעקרם חוזה חד צדדי, בו מעניק צד דבר למישנהו ללא תמורה, ולמצער, ללא תמורה כלכלית.

...

לאור מסקנה זו הרי שיש לקבל את התביעה מפאת השפעה בלתי הוגנת ודי בכך בכדי לייתר את הדיון ביתר העילות החוזיות הנטענות (מבלי לגרוע מהאמור לעיל בדבר זכות המנוח לבטל את ההסכם מחמת טעות, עת לא הוכח, כי ידע את דבר חבותו במס ושיעורה הניכר הנטען).

למעלה מן הצורך אציין כי לתוצאת בטלות הסכם המתנה ניתן להגיע גם בגין התקיימות עילת העושק, כאשר אני סבור כי עלה בידי התובעות להוכיח קיומם של יסודותיה - אף שעילה מעין זו מתאימה פחות לעסקאות מתנה השוו: פרידמן וכהן בעמ' 428 - 431).

אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה על ביטול הסכם המתנה מיום 8.5.16.

על המיגרש המזרחי שניתן לנתבע במתנה מצוי ביתם הקודם של התובעים אשר משמש למגורי הנתבע ובני משפחתו.

גם מעדותה של אחות הנתבע בתם של התובעים הגב' ***, עולה, כי בפגישה בה נכחו התובעים, הנתבע, ***, *** והיא, אמרו ההורים התובעים "...שהם רוצים לתת ל*** מתנה עבור כל העבודה שהוא עשה בשטח, משפטים שניהל, רצו שיישאר קרוב אליהם כי הם מאד סמכו עליו ורצו את קירבתו...". ובהמשך העידה: "...כל השנים גם אחרי המתנה וגם לפני, *** היה בשביל ההורים הכל. הם קיבלו ממנו הכל. אפילו להזמין בלוני גז, *** היה מזמין...כל המלחמות עם המועצות, ערייה, משפטים-הכל עשה למענם...זה מה שההורים שלי רצו, כך סיכמנו וכולם הסכימו, אין סיבה שהוא לא יקבל את המתנה. הוא עבד קשה בשביל זה...". (ראה: עמ' 90 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.21 שורות 2-5, 29-30, עמ' 91, שורות 2-3, 25-27, ההדגשות שלי, ח.מ.).

הפסקת הייצוג הייתה כפי הנראה נוכח תלונה שהוגשה ע"י התובעים לועדת האתיקה ביום 15.1.15 נגד עו"ד *** ותוספת לתלונה נגדו מיום 20.4.15, בה ציינו בין השאר כי עו"ד *** "פועל בנגוד עניינים ומייצג צד שני (בננו) נגדנו, למרות שהוא היה גם עורך דיננו במשך שנים ארוכות וגם באותו עניין ממש בו הוא מייצג נגדנו כיום (תביעה לביטול התחייבות ליתן מתנה לבננו)" (ראה: סעיף 1 לתוספת לתלונה מיום 20.4.15 נספח כא'1 לתצהיר הנתבע).

...

לאחר עיון במכלול החומר שבתיק מצאתי כי דין הטענה לקיומה של זיקת הנאה להידחות, אף לא הוכח קיומו של "שימוש" כאמור בסעיף 94 לחוק המקרקעין, ואפרט.

לסיכום, התביעה לפינוי וסילוק יד הנתבעים מחלקה *** ומהחלק המערבי של חלקה *** (למעט מחלק מחלקה *** לגביה ניתנה ההתחייבות למתן מתנה, בהתאם להסכם השימוש והשיתוף)- מתקבלת.

לסיכום, התביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול ההתחייבות למתן מתנה - נדחית.

בשנים שחלפו איש מבני המשפחה לא פעל לרישום זכויות המנוח מכוח ההסכם עם רמ"י, נתבע 3 לא פעל לרישום זכויותיו מכוח הסכם המתנה, ואין ראיה כי בעלי הדין או אדם אחר העלו טענות בנוגע לצוואה, להסכם הביטול, או למתנה.

וכאמור בסעיף 13 לכתב ההגנה: "טביעת האצבע שעל הסכם הביטול הנטען (המוכחש בזה) אינה של הסבא אלא של אדם אחר זאת מאחר והסבא היה במועד הרלוואנטי להסכם הנטען ללא בוהן יד ימין". הנתבעים חזרו על טענת הזיוף בסעיפים 28-27 לכתב ההגנה, ומבהירים כי נימנעו מלהגיש תלונה על זיוף ומרמה רק בשל הקרבה המשפחתית.

וגם אם נאמין לגירסת הנתבע 3 כי המנוח אמר לו לפני מותו שלא הסכים לבטל את המתנה – וקשה לתת אמון בגירסה כבושה זו שהייתה חלופית לגירסת האצבע החסרה – אין בכך כדי ללמד על מעשי המנוח בפועל, לא ניתן לשלול שהמנוח חתם על הסכם הביטול שלא לפניו ואמר לו אחרת, ולא נימסר מידע אודות מצבו הקוגניטיבי והרפואי של המנוח בעת שאמר את הדברים, סמוך למותו.

...

דין הטענה להידחות, שכן הצורך להכריע בהסכם המתנה הוא אגבי לרישום, ונובע מסירובה של נתבעת 2 לשתף פעולה עם הרישום בטענה שלנתבע 3 זכויות מכוח המתנה.

בנסיבות אלו נדחות טענותיה כי התובעים לא הוכיחו כי היא מסרבת לשתף פעולה, והתביעה מולה מתקבלת במובן זה שניתן צו, כמבוקש בסעיף 15.2 לכתב התביעה, המורה לנתבעת 2 לחתום על מסמכים הנדרשים להעברת הזכויות בחלקה על שם המנוח ובהמשך על שם היורשים.

סוף דבר התביעה מתקבלת כמפורט למעלה.

המשיבים 7-1 הנם בני מישפחה של המנוח, בדרגות קרבה שונות.

הרעה המאפשרת לו לחזור בו מהמתנה גם מטעם זה. נוכח המסקנה מניתוח זכויות הצדדים לפי דיני המתנה, מתייתר הצורך לבחון את טענת המבקש לביטול הסכם המתנה על יסוד הוראת סעיף 220 בחוק חדל"פ. הוראה זו מאפשרת ביטול פעולה הגורעת נכס מנכסי קופת הנשייה כאשר זו נעשתה שנתיים לפני הגשת הבקשה לצוו פתיחת הליכים, ובמקרה של קרוב – ארבע שנים לפני כן. כאשר עסקינן בהסכם המתנה אשר נכרת ביום 23.4.12, למעלה מ-9 שנים טרם הגשת הבקשה לצוו פתיחת הליכים בתיק זה, טוען המבקש כי עסקינן "בפעולה נמשכת". לשיטתו, כיוון שטרם הושלמה העברת זכויות המנוח בדירה לרון, אזי טרם החל מניין המועדים הקבוע בסעיף 220 בחוק חדל"פ ואין מניעה לבסס טענה לביטול הסכם המתנה על הוראה זו. טענה זו לא ניתן היה לקבל.

...

לא נמצא ממש בטענת המבקש לביטול הסכם המתנה על יסוד האפשרות לביטול פעולות לפי סעיף 220 בחוק חדל"פ, אך למסקנה זו אין השלכה על התוצאה.

התכנית לפגוע קשות בנושה, אפשר גם לקפד את חייו, מבלי להותיר מקור להיפרע על הנזק שיגרם, אך למסקנה נחרצת שכזו לא ניתן להגיע בנסיבות העניין.

ונוכח כל זאת, אני מקבל את הבקשה, מורה על ביטול הסכם המתנה, וכפועל יוצא מכך קובע כי הזכות בחלקו של המנוח בתמורת מכר הדירה נתונה לקופת הנשייה.

" שאלת בחינת טיבה של מתנה הנתנת לביטול בקריטריונים דומים לאלו של בטלות צוואה, קל וחומר כאשר מדובר בהתחייבות ליתן מתנה, גרמה לי גם לכתוב שם, בהתייחס ליחסי צאצאים לאמם המבוגרת, כך: "161. עסקתי בעבר רבות במידת היושר וההגינות הנדרשת בין בני מישפחה. דומה כי בעיניינו הנתבע לא נהג כפי שהיה מצופה ממנו לנהוג בנסיבות העניין ואבהיר כוונתי להלן;

...

המשיבים טענו ביחס לתמליל זה בסעיף 21 לנייר העמדה שהגישו כי: "התובעים המומים מטענתו השקרית של הנתבע כי השיחה המוקלטת התקיימה במהלך פגישה במשרדו של עו"ד ..., זאת, למרות שברור כי התקיימה בבית ההורים המנוחים ב... ולפני ההתקשרות עם עו"ד". ביהמ"ש קמא קבע בהחלטה כי: "די בנטען בסעיף 21 לנייר העמדה של התובעים כדי להתיר בשלב זה הגשת התמליל, גם אם כלולות בו עובדות ואמירות הנוגעות לגישור. החיסיון החל על הגישור אינו חל על שיחות בין הצדדים, בעקבות או בצד הגישור ושאינן חלק ממנו... על מנת לקבוע ביתר שאת את טיב פעולות עורך הדין, אין מנוס אפוא מחקירתו ולשם כך תקבע המזכירות מועד לדיון. לאור תוצאות החלטתי זו, יתקנו נא התובעים תצהיריהם בתוך 30 ימים". .

סבור אני אכן, כי המש"ח נחתם בשעתו כשהוא ריק, והתיקונים אכן נעשו אחר כך על-ידי עוה"ד, בהתאם לידיעתם טיב העסקה.

סבור אני בשנית, כי המנוחה, אשר דיברה עברית כפי דורה, התייחסה במילה "בית", להבדיל מדירה, לבניין כולו, וראה שטר העברת הדירה למנוחה מאמה, גם שם נזכר הנכס כבית.

סוף דבר התובענה נדחית.