ביטול מתנה בשל השפעה בלתי הוגנת

פסק הדין קמא קיבל את עירעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) (להלן: בית המשפט לעינייני מישפחה) אשר ניתן ביום 22.7.2020 בתמ"ש 22069-11-09 ואשר קיבל את תביעת אימם המנוחה של המבקשים ושל המשיב (להלן: המנוחה), אשר נתמכה על ידי המבקשים, לביטול עסקת המתנה, בגדרה העניקה המנוחה למשיב את ביתה ללא תמורה (להלן: המתנה) – זאת, מחמת השפעה בלתי הוגנת ועושק.

...

ראשית, אציין כי המשיב הוא זה שפנה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 28.4.2019 בבקשה למנות מנהל לעיזבון המנוחה בעקבות פטירתה, תוך שהוא מציין כי "משנפטרה האם, הצד שכנגד הרלוונטי להליך ביטול המתנה מהאם לבן, הינו מנהל העיזבון שימונה על ידי בית המשפט הנכבד". המבקשים דכאן הגיבו לבקשה זו בטענה כי דינה להידחות (!), כאשר הם מציינים כי "הבקשה עסקינן, הינה חוליה נוספת בשרשרת החוליות שעניינן ניסיונו של המבקש [המשיב דכאן – א.ש.] למנות מנהל עזבון זמני לעזבון המנוחה, ניסיונות שלא צלחו כלל ועיקר ונדחו מטעמים ענייניים ומהותיים ..." וכי "המצב המשפטי האמתי נכון למועד הגשת הבקשה, הינו, כי העיזבון הכולל למעשה ובפועל את בית המנוחה, רשום ע"ש המבקש". בעקבות כך, בית המשפט לענייני משפחה לא מינה מנהל עיזבון או חליף אחר שיעמוד בנעלי המנוחה בהתדיינות שנוהלה לפניו (ראו החלטתו מיום 2.6.2019 בגדרו של ת"ע 51186-04-19) – זאת, למרות שהיה עליו לעשות כן (ראו, למשל, פסקה 3 לפסק דינה של הרשמת (כתוארה אז) ד' כהן-לקח בע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (12.10.2010), והאסמכתאות שם; כמו כן ראו דברי השופט ס' ג'ובראן (כתוארו אז) בבג"ץ 2829/03 פלונית נ' בית הדין הדרוזי לערעורים בעכו, פ"ד ס(4) 159, 192 (2006)).

סוף דבר: מהטעמים דלעיל, אני דוחה את הבקשה שלפניי, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין קמא שהגישו המבקשים.

בשל טענות הסרק שנטענו, אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 7,000 ש"ח. תשובת המשיב לא נתבקשה, וממילא לא ניתנה, ועל כן איני מזכה אותו בהוצאות.

לטענתה, משבני הזוג ס. קיבלו את הודעת הביטול, אישררו אותה וממילא פעלו על פיה, הם מנועים מלטעון לאכיפת ההסכם; בני הזוג ס. ממילא אינם פועלים בהתאם להסכם משך שנים ארוכות, אינם דואגים לה ואינם בקשר עימה; גם בהסכם הכרם יש תניות מקפחות כלפיה השוללות ממנה, למעשה, כל אפשרות לזכות ברווחים מפעילותו; בני הזוג ס. נהגו בחמדנות ובחוסר יושר, לא רק בכל הנוגע להסכם אלא לכל אורך הדרך, מבלי שטובתה ורווחתה היו לנגד עיניהם; בני הזוג ס. ניצלו את מצבה הרגשי והנפשי הקשה עובר לחתימה על ההסכם ואף ליבו והחריפו את חששותיה; טרם הפגישות עם עו"ד י. לא דובר בין הצדדים על הענקת הזכויות במשק כי אם הסדרה של מתן ייפוי כוח לבני הזוג ס. לטפול בעינייני המשק וכך גם היא סברה כשהגיעה למשרדו, ולכן חתמה על ייפוי כוח בחודש יולי 2012; האם גם מתייחסת לסכסוך בין בני הזוג ס. ובין בנה עומרי אגב קבלת הזכות לבנות בית בשטח ההרחבה של המושב, אשר הועברה ממנו אליהם; הסכם המתנה נחתם גם עקב השפעה בלתי הוגנת- דוקטרינה שהוחלה גם על הענקה חד צדדית בדומה לדיני הירושה; חתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר אינה גורעת מזכותה לביטול ההסכם נוכח היתנהגותה המחפירה של בני הזוג ס. כלפיה; דרישת בני הזוג ס. ממנה לפנות מבנים במשק באופן הפוגע בהכנסותיה ומשית עליה עלויות כספיות, מהוה היתנערות מהוראות ההסכם והפרתו שעה שהם הודו בחקירתם הנגדית, כי לא הוצע לה על ידם כל פיצוי בגין אובדן ההכנסה הצפוי; קמה לה הזכות לביטול ההסכם גם מכוח עיקרון תום הלב בשים לב להיתנהגות בני הזוג ס. כלפיה המבטאת באופן מובהק הפרה של חובת תום הלב; גם בעצם הגשת התביעה הכספית על ידי בני הזוג ס. כנגדה יש משום היתנהגות מחפירה; מהיתנהגות הצדדים עולה כי ההסכם בוטל על ידיהם בהסכמה.

...

לא שוכנעתי, כי הופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת ו/או כי בעת החתימה על ההסכם הייתה במצוקה כזו או אחרת שפגעה בכושרה להתקשר בו. אין חולק, כי בעת החתימה על ההסכם הייתה האם כבת 78 שנים, כי היא שורדת שואה, אשר במהלך חייה שני בני זוג שהיו לה (בתקופות שונות) הלכו לעולמם, וכי מסכת חייה אינה פשוטה כלל והיא נושאת עמה חוויות קשות ומקבלת טיפול פסיכולוגי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל בהרחבה, מצאתי לדחות תביעות הצדדים האחד כנגד משנהו בכל הנוגע לסעדים הכספיים שנתבעו על ידם.

אני ממנה בזאת ב"כ בני הזוג ס. ככונס נכסים על זכויות האם במשק באופן בו הוא יוסמך לחתום בשמה ובמקומה, ככל שלא תעשה כן, על כל מסמך שיידרש בהתאם למפורט בס"ק ג' לעיל.

תביעת האם נדחית.

התובע גם לא הוכיח שהנתבעת השפיעה עליו בהשפעה בלתי הוגנת ובכל מקרה, אין בסיס משפטי לביטול מתנה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

...

סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת על הדירה ומצהיר על בטלות עסקת המתנה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

אשר לבטלות מתנה בשל השפעה בלתי הוגנת, הופכים תנאי עסקת מתנה לבלתי סבירים.

...

המשיבים טענו ביחס לתמליל זה בסעיף 21 לנייר העמדה שהגישו כי: "התובעים המומים מטענתו השקרית של הנתבע כי השיחה המוקלטת התקיימה במהלך פגישה במשרדו של עו"ד ..., זאת, למרות שברור כי התקיימה בבית ההורים המנוחים ב... ולפני ההתקשרות עם עו"ד". ביהמ"ש קמא קבע בהחלטה כי: "די בנטען בסעיף 21 לנייר העמדה של התובעים כדי להתיר בשלב זה הגשת התמליל, גם אם כלולות בו עובדות ואמירות הנוגעות לגישור. החיסיון החל על הגישור אינו חל על שיחות בין הצדדים, בעקבות או בצד הגישור ושאינן חלק ממנו... על מנת לקבוע ביתר שאת את טיב פעולות עורך הדין, אין מנוס אפוא מחקירתו ולשם כך תקבע המזכירות מועד לדיון. לאור תוצאות החלטתי זו, יתקנו נא התובעים תצהיריהם בתוך 30 ימים". .

סבור אני אכן, כי המש"ח נחתם בשעתו כשהוא ריק, והתיקונים אכן נעשו אחר כך על-ידי עוה"ד, בהתאם לידיעתם טיב העסקה.

סבור אני בשנית, כי המנוחה, אשר דיברה עברית כפי דורה, התייחסה במילה "בית", להבדיל מדירה, לבניין כולו, וראה שטר העברת הדירה למנוחה מאמה, גם שם נזכר הנכס כבית.

סוף דבר התובענה נדחית.

השפעה בלתי הוגנת – טענותיהם ההדדיות של הצדדים י' טוען שהתובעת חתמה על הסכם המתנה מחמת השפעה בלתי הוגנת של א' וא' טוען שהתובעת ביטלה את ההסכם מחמת השפעה בלתי הוגנת של י' עליה.

...

אשר על כן, טוען א' שיש לדחות את התביעה, להורות על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת י' במסגרת העסקה המאוחרת ולהורות על השלמת העסקה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי במסמכים והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי אני קובעת שהתובעת חזרה בה מהמתנה כבר במוצאי שבת 6.2.2016, יום/יומיים לאחר שחתמה על עסקת המתנה לאחר שהבינה לעומק את משמעות המתנה שהעניקה שהיא נוגדת את רצונה המפורש במהלך השנים כולן: לחלק את זכויותיה בדירה בחלקים שווים בין שלושת בניה.

אשר על כן אני קובעת אי התובעת ביטלה את המתנה מתוך גמירות דעת והבנה וביטול זה בתוקפו עומד.

שתי הטענות דינן להידחות.

ההשפעה לבטל את עסקת המתנה הגיעה אמנם מכיוונו של י', אך בסופו של דבר לאחר שנשלחה הודעת הביטול ולמרות שבהשפעת י' העבירה לו התובעת 1/3 מזכויותיה בדירה, היה בכך משום הגשמת רצונה של התובעת לחלק את זכויותיה בדירה בחלקים שווים בין שלושת ילדיה.

מכאן שהטענות ההדדיות להשפעה בלתי הוגנת על התובעת נדחות.

סוף דבר אשר על כן התביעה מתקבלת ואני קובעת כי הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 4.2.2016, עליהם חתומה התובעת, מבוטלים.