ביטול מתנה בבית הדין הרבני

בתמצית, נטען כי לבית המשפט לעינייני מישפחה לא הייתה סמכות לבטל (בהחלטת הביטול) צו חלוט לקיום צוואה; כי גם אם העניין לא נטען במועד, אין לכך השפעה; וכי החלטת הביטול שגויה לגופה, בין היתר משום שהמנוח נתן את הדירה למשיבה במתנה בבית הדין הרבני, ומשום שלא הוכח שהדירה נרשמה על שם המשיבה מכוח ירושה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא.

בבקשה נטען כי לבית המשפט לעינייני מישפחה לא הייתה סמכות לבטל צו חלוט לקיום צוואה; כי גם אם העניין לא נטען במועד, אין לכך השפעה; וכי החלטת הביטול שגויה לגופה, בין היתר משום שהמנוח נתן את הדירה למשיבה במתנה בבית הדין הרבני, ומשום שלא הוכח שהדירה נרשמה על שם המשיבה מכוח ירושה.

...

דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת בראש ובראשונה מאחר שמדובר בבקשה שנייה למתן רשות לערער על אותו פסק הדין, שהוגשה כחודש לאחר החלטתי בעניין פלוני.

בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי דין הבקשה להידחות גם מאחר שהיא אינה עומדת באמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט שיקול דעת במלאכת האיזון, בעת קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לאחר שנבחן את "מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהיתחשב בכלל השיקולים הרלוואנטיים".(ראו: בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים ( 13.12.2006).

 יחד עם זאת, בפסיקה נקבע כי "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מפסיק או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה הנתנת לזיהוי... בהעדר ראיות - אין מקום לטעון לקיומו של  תנאי ואין ליצור חיוב שלא גובש מעקרו בעת מתן המתנה". עוד נקבע כי: " אין באירועו של משבר בחיי הנישואין כדי לגלגל אחורה כל שנעשה וניתן, וכדי להפוך את המתנות שהוחלפו במשך חיי הנישואים לבטלות"(ראו: ע"א 343/87 פרי נ' פרי (8.4.1990).

...

ואולם למעלה מן הצורך, אני קובעת כי יש לדחות את הטענה אף לגופה.

לפיכך, העתירה לחלוקה בלתי שוויונית בכספי מכר הדירה השנייה, נדחית.

התובע המתין שישה חודשים עד שעתר בתביעה למתן סעד הצהרתי, ושלושה ימים לאחר החלטת בית המשפט לפירוק השיתוף בדירה השנייה נולדה תביעה זו. סיכומם של דברים: לפיכך, התביעה נדחית.

דיון והכרעה השאלה הראשונה: האם סוגיית מגורי הנתבעים בבית לאחר שיבנה וסיוע להורים עלתה בטרם עסקת המתנה טענו כי הרקע שקדם לעיסקת 5 ,A ,B ,C ההורים בתצהיריהם, וכך גם בתצהירי האחים המתנה הוא רצון ההורים, אשר כבר עובר לעיסקת המתנה היו לא צעירים, ובקשו להעביר את הזכויות בנחלה למי מילדיהם, וכי משעה שמדובר במתנה בעלת ערך כלכלי רב, בשווי מיליוני ₪, הדבר הובהר מצידם כמתנה שכרוכה במגורים במקום וסיוע להורים בזקנתם.

באשר לדוקטרינה של תנאי מכללא, חשוב וראוי להפנות לדברי כב' נשיאת בית המשפט העליון א' חיות בדנג"ץ 8537/18 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול, נבו, ניתן ביום 24.06.2021 (פסק דין שזכה לכינוי "דנג"ץ הבוגדת"), שמקפים את התמורות שחלו במעמד הדוקטרינה: "כידוע, דוקטרינת התניות מכללא בחוזה איבדה זה מכבר אחיזה

לא מצאתי שיש בידי התובעים כל עילה לבטל את המתנה שהושלמה שנים רבות לפני הגשת התביעה, ומה גם שהדבר נעשה לאחר שהנתבעים נטלו הלוואות, השקיעו בבניית הבית, שהוא ביתם היחידי, והסתמכו באופן סביר ומוגן על העסקה שהושלמה.

...

הרושם המתקבל הוא כי הנתבעים "בלעו" ו"הכילו" לאורך זמן את התנהגות התובעים, עד שבסופו של דבר, החליטו שאין מקום להסמיך מגוריהם ליד ההורים, בהתאם לתכנית המקורית, שכן "בית זה לא רק אבנים", כלשון הנתבעת בעדותה לפני (עמ' 188 בש' 26 ), בצדק רב. אציין כי הנתבעים העידו על ניסיונות פיוס מול התובעים גם לאחר שנפלה ההחלטה לא לעבור לבית שבנו והחרפת הסכסוך.

סיכומו של דבר, גם לו היה מקום לקרוא תנאי מכללא מתלה או מפסיק לעסקת המתנה, שעניינו במגורים במשק וסיוע להורים בזקנתם, הרי שבשל התנהגותם הרעה של ההורים, אשר היא זו שגרמה לאי התקיימות התנאי מכללא המתלה או שגרמו להתקיימות התנאי מכללא המפסיק, ההורים לא יכולים להיבנות מאי קיומו של התנאי מכללא המתלה או מקיומו של התנאי מכללא המפסיק.

בחינת חומר הראיות בתיק וניתוח השאלות המשפטיות מביאים לטעמי למסקנה מובהקת אחת והיא כי דין התביעה להידחות, וכך אני קובעת.

אמרה נשיאת ביהמ"ש העליון (בדימוס), כב' השופטת ד' ביניש, בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני [פורסם בנבו]: "תחולתו של עיקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עיקרון – תום הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הנה על בעלי- הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצידורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו: אהרון ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה כרך 1993) (להלן: ברק- פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי – 23) ב' 550 חידושים, תהליכים, ומגמות 73 ואילך (תשס"ז)).

אמר בית המשפט העליון אגב דנ"א 1522/94 –בין השאר כך: "א. (1) לא כל הבעת רצון משתכללת לכדי פעולה בעלת נפקות משפטית. החוק מעמיד ולא בכדי – דרישות וכללים שרק בהתקיימם הופך רצונו של אדם לפעלה משפטית בעלת תוקף מחייב. לדוגמה, דרישת הכתב במקרקעין, דרישת כתב בהתחייבות לתת מתנה, דרישות לעניין צוואה, דרישות לעניין דרכי ביטול של התחייבות חוזית. כללים אלה מגינים על האינטרסים של כל הנוגעים בדבר, מונעים הפיכת אמירה גרידא להתחייבות מחייבת ומקנים רצינות, יציבות וודאות לאמירה הלובשת את הצוואה הנכונה כדי להשתכלל לכדי פעולה משפטית ( 323ג-ד).

...

המשיבים טענו ביחס לתמליל זה בסעיף 21 לנייר העמדה שהגישו כי: "התובעים המומים מטענתו השקרית של הנתבע כי השיחה המוקלטת התקיימה במהלך פגישה במשרדו של עו"ד ..., זאת, למרות שברור כי התקיימה בבית ההורים המנוחים ב... ולפני ההתקשרות עם עו"ד". ביהמ"ש קמא קבע בהחלטה כי: "די בנטען בסעיף 21 לנייר העמדה של התובעים כדי להתיר בשלב זה הגשת התמליל, גם אם כלולות בו עובדות ואמירות הנוגעות לגישור. החיסיון החל על הגישור אינו חל על שיחות בין הצדדים, בעקבות או בצד הגישור ושאינן חלק ממנו... על מנת לקבוע ביתר שאת את טיב פעולות עורך הדין, אין מנוס אפוא מחקירתו ולשם כך תקבע המזכירות מועד לדיון. לאור תוצאות החלטתי זו, יתקנו נא התובעים תצהיריהם בתוך 30 ימים". .

סבור אני אכן, כי המש"ח נחתם בשעתו כשהוא ריק, והתיקונים אכן נעשו אחר כך על-ידי עוה"ד, בהתאם לידיעתם טיב העסקה.

סבור אני בשנית, כי המנוחה, אשר דיברה עברית כפי דורה, התייחסה במילה "בית", להבדיל מדירה, לבניין כולו, וראה שטר העברת הדירה למנוחה מאמה, גם שם נזכר הנכס כבית.

סוף דבר התובענה נדחית.