ביטול משכנתא הרשומה לטובת הבנק

ביום 12.2.2008 הגיש המערער תביעה לסעד הצהרתי נגד הבנק (ת.א. 1184/08), בגדרה ביקש הצהרה בדבר בטלות משכנתות הרשומות על נכסיו לטובת הבנק ובדבר ביטול ערבותו כלפי הבנק.

...

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, דין הערעור להדחות.

המערער ישלם לבנק את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.

לכן, ישנה חשיבות רבה לאבחן בין נזק מתמשך שמקורו במעשה עוולה נקודתי חד פעמי ,כמו במקרה דנן לפי הנטען בתביעה, עוולה שהינה למעשה גם עוולה חוזית במהותה, לעומת עוולה נמשכת של אירוע מתמשך המוליד עילות תביעה חדשות בזו אחר זו ,כשבמסגרת הנסיבות העובדתיות דנן, כפי שנסקרו על ידי חברי השופט ברנר וכן משיקולי מדיניות משפטית , אני סבור שדחיית התביעה על הסף הינה התוצאה הראויה והמאוזנת.

עיקר טענות התובעות בכתב התביעה בתביעה שהוגשה בביהמ"ש המחוזי, לאחר תיקון כתב התביעה וצירופו של הנתבע כנתבע נוסף לבנק דיסקונט, ז'אן פייר ומיכל, עתרה התובעת לסעד הצהרתי כדלקמן: להורות על בטלות ולחילופין על ביטול עסקת המשכנתא הרשומה לטובת בנק דיסקונט על דירתה של התובעת בהרצליה ולתת צו המורה למפקח על רישום המקרקעין למחוק את רישום המשכנתא.

...

לאור מורכבות ההליך וסכום התביעה, תשלם התובעת לנתבע הוצאות, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 85,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

משנדחית התביעה העיקרית (נגד התובע), נשמט היסוד לתביעה בהודעת צד ג'.

לפיכך תשלם התובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד לצד ג' 1 ולצד ג' 2, לכל אחד מהם, בסך 35,000 ₪ (סה"כ 70,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כזכור, המשיבה טענה בסיכומיה שהוגשו לבית משפט זה כי החוב לבנק אגוד שולם באמצעות מכירת נכסים שהיו לה ולבעלה בארצות הברית, ולדבריה טענה זו "הוכחה כנכונה באמצעות מיסמך שהוצג למנהל סניף הבנק במהלך הדיון וסומן ת/2 המהוה ראיה להעברת סכום של 130,000 דולרים לבנק מארה"ב". המשיבה אף טענה כי "בכך הודה מנהל סניף הבנק בחקירתו". האומנם? בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו: "ביום 10.10.2000 נתן הבנק הלוואה ע"ס 585,000 ₪, שברובה הועברה לבנק איגוד לכסוי הלוואה בחשבון המשותף של התובעת [המשיבה – מ.נ.] ובעלה, אשר היתה מובטחת במשכנתא על הנכס הנ"ל. העברת הכסף אפשרה לבטל את המשכנתא שהיתה רשומה לטובת בנק איגוד על הנכס נשוא התביעה, ולרשום משכנתא לטובת בנק הפועלים". למעשה, חרף טענת המשיבה בעיניין פרעון המשכנתא לבנק אגוד ממכירת נכסים בחו"ל, תמונה שונה מצטיירת גם מעדותה שלה בפני בית המשפט המחוזי.

...

מקביעת העובדות קצרה לדעתי הדרך למסקנה המשפטית.

בנסיבות העניין דנן, אני סבורה כי התוצאה לפיה המשיבה יוצאת פטורה מתשלום המשכנתא שהיתה קיימת על נכס המקרקעין, לטובת בנק אגוד מבלי שהדבר יפגום מהנאתה מן הנכס – איננה הוגנת ואין להסכים עמה.

בנוסף, על פי האמור בסעיף 14 לחוק המשכון, זכאי הבנק לחזור אל המשיבה ובעלה ולהיפרע מהם את החוב האמור: פדיון משכון שלא על ידי החייב נפדה משכון לפי סעיף 13 על ידי מי שאינו החייב, זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו, ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו. סוף דבר אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי הבנק יהיה זכאי לממש את המשכנתא נשוא הערעור כדי גובה החוב שהועבר על ידו לבנק אגוד, על פי השווי השקלי שלו במועד העברת הכספים (כאמור בפיסקה 48 לעיל).

היתרונות הגלומים במכירה מרצון כמפורט בתגובת הנאמן; הריבית החריגה שצפוייה להתווסף לחוב הבנק, ככל שיימשכו ההליכים; העובדה כי לרעיית החייב מחצית מהזכויות בנכס והיא אינה מצוייה בהליכי פש"ר, כך שספק באם ניתן יהיה לבטל את המשכנתא השניה הרשומה לטובת הבנק ביחס לחלק שלה מכוח סעיף 98 לפקודה; הטענה לפצוי מוסכם שעשויה לקום מצד הרוכשים לאור הוראת סעיף 14.1 להסכם המכר (מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה זו) ומכל מקום, הסתמכות הרוכשים על הסכם מכר שאושר על ידי בית המשפט.

...

גם בבחינת סיכויי טענות המבקש להתקבל, נראה כי אין בטענותיו כדי להצדיק ביטול פסק הדין ו/או להידרש להצעתו לרכוש את הנכס בסכום של 7.5 מיליון ₪, שכן שוכנעתי, שאין בה ממש ואין בה כדי להביא תועלת לנושים.

יוצא אפוא, כי התחייבות החייב לשעבד את הנכס לטובת המבקש ניתנה כשלושה שבועות לפני מתן צו הכינוס, כשהמבקש העמיד ערבות לחברות החייב כחודש וחצי קודם לכן.

סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

התובעת המציאה לנתבעת מכתבי החרגה נוספים מהבנק (נספחים D 5- D7 לתצהיר עו"ד מחלב) ובסופו של דבר, ביום 6.1.11, שילם עו"ד מחלב לבנק דיסקונט סך של 950,000 ₪ לשם ביטול המשכנתא שהייתה רשומה על הנכס לטובת הבנק (נספח G לתצהיר עו"ד מחלב).

...

אף טענת התובעת לפיה הנתבעת היא שעשתה שימוש חורג בנכס והיא זו שגרמה לצורך בשינוי ייעוד ולעיכוב ברישום המשרדים (סעיף א 1-4 לכתב התשובה, סעיפים 88-91 לסיכומי התובעת), אין בה כדי להביאני למסקנה כי הנתבעת הפרה את ההסכם וכי התובעת זכאית לפיצוי הנתבע על ידה.

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכחת תביעתה, ויש לדחות תביעה זו. התביעה שכנגד כאמור לעיל, בגדרה של התביעה שכנגד, עתרה הנתבעת – התובעת שכנגד, לחיוב התובעת – הנתבעת שכנגד בפיצוי החוזי המוסכם בסך של 182,500 ₪ כפיצוי מוסכם (סעיף 11.3 להסכם).

משכך, אף התביעה שכנגד, נדחית.