ביטול משכון בשל אי קבלת הרשאה

כך גם היה מוסמך לייצג את המשיב ברשויות השונות ולחתום בשמו על מסמכים, למעט "מכירה ו/או ויתור ו/או שיעבוד ו/או מישכון של הרישיונות 12689". אין חולק, כי אוחיון יכול היה להשכיר את הזכות הציבורית של המשיב ואת הרישיון מכוח ייפוי הכוח.

בעקבות אי קבלת דמי השכירות, הגיש המערער תביעה כנגד המשיב, וכן נגד אוחיון וחברות בשליטתו של אוחיון (חברת מוניות אושר בע"מ, חברת מאור בע"מ וחברת מוניות עדן ואחיותיו בע"מ).

המערער טען, כי המשיב מעולם לא ביטל את ייפוי הכוח שניתן לאוחיון, כי אוחיון המשיך לפעול על פי יפוי הכוח בידיעתו ובהרשאתו של המשיב, ועל כן, יש לראות את השליחות כנמשכת.

נגד אוחיון והחברות שבשליטתו ניתן על ידי בימ"ש קמא פסק דין בהיעדר הגנה בשל אי הגשת כתבי הגנה ואי התייצבות.

בנוסף לכך, נפסק כי, המערער היתנהל ברשלנות רבתי כאשר שילם 185,000 ש"ח מבלי שקבל את הרישיונות לידיו, וכבטוחה לסכום ששילם, היתקשר בחוזה תוך שהוא יודע, או שהיה עליו לדעת כאדם סביר, שאוחיון חרג מההרשאה שהמשיב נתן לו. טענות הצדדים בעירעור המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא בניתוח העובדתי של המקרה, וכן טעה בניתוח המשפטי בהתאם להלכות דיני השליחות.

...

קביעות עובדתיות אלו, אשר נסמכו על מהימנות הראיות והעדויות שהוצגו בפני בימ"ש קמא, הן קביעות עובדתיות מהותיות, מנומקות ומבוססות אשר אין מקום להתערב בהן, ומצביעות על כך, שדין הערעור להידחות.

לאור כל האמור, דינו של הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

הפרת סעיף הגבלת עבירות על ידי היזם אינו גורם אוטומאטית לביטול או לפקיעת הסכם הפיתוח, אלא מאפשר לממונה להביא לביטולו, מה שלא נעשה על ידי הממונה במקרה זה. חברת קסטנבוים שילמה לחברת רוזנטויס את מלוא התמורה המוסכמת, 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואף קיבלה ממנה חשבונית מס מס' 2640 מיום 11.7.2004, על גביה ציינה חברת רוזנטויס כי התמורה ניפרעה ושולמה.

מר קסטנבוים חתם על הבקשות למתן היתר הבניה, לעתים עשה זאת בשם חברת קסטנבוים ולעתים בשם חברת רוזנטויס ומכח הרשאה אותה קיבל בשנת 2004 ממר רוזנברג עם חותמת חברת רוזנטויס.

על רקע הליכי הרשוי לבניית המבנה במיגרש, שערכו שנים רבות עקב הקפאות הבנייה הרבות שהוכרזו באיו"ש באותן שנים, ביקשה חברת קסטנבוים לבחון את האפשרויות לקבלת מימון בנקאי לבניית המבנה וכן את האפשרות לרשום לטובתה מישכון כבטוחה נוספת נוכח השקעותיה הרבות במיגרש.

עו"ד קופל שב והעמיד את הצדדים על הסיכון כי בהעדר חוזה חכירה מול הממונה, עלול הממונה לבטל את הסכם הפיתוח ולהשיב לחזקתו את המיגרש.

לפיכך אין בפסק הדין כדי לקבוע כל ממצא ומסקנה ביחס לגירסאות קסנטבוים ועו"ד קופל בעיניין זה. להלן נימוקי להעדפת גרסת קסטנבוים על-פני גרסת רוזנטויס: גרסת קסטנבוים זוכה לתמיכה חלקית בעדות עו"ד קופל ביחס לעצם קיומה של עסקת המכר, ביחס לתמורה המוסכמת, וכן ביחס לידיעותיו והסכמתו של מר רוזנברג לפעילותו של מר קסטנבוים מול רשויות התיכנון והבנייה ובבניית המבנה במיגרש.

...

תביעת רוזנטויס להצהיר שהיא בעלת הזכויות במגרש ותביעתה לסילוק יד קסטנבוים מהמקרקעין וכן תביעתה לתשלום דמי שימוש עקב הפלישה הנטענת נדחות מכל וכל ועליה לפעול למחיקת הרישום של הזכויות במגרש על שמה שנעשה באופן חד צדדי, בניגוד לעסקה המחייבת והתקפה שנכרתה בין הצדדים ובחוסר תום לב. ענייננו נכלל בגדרי סוג המצבים השני, בגדרו דרישת הכתב נדרשת להוכחת עסקה שכבר בוצעה מבלי שנערך הסכם בכתב, או השלישי, בגדרו דרישת הכתב נדרשת לצורך הוכחת עסקה במקרקעין שכבר בוצעה לאחר שנערך הסכם בכתב, אך ההסכם אינו ברשות בעל הדין, בהתאם לסיווג שנערך על ידי כב' השופט עמית בפסק הדין בעניין שם טוב.

אפרט: תביעת רוזנטויס נדחית והתביעה הנגדית של קסטנבוים מתקבלת בעיקרה.

התוצאה תביעת רוזנטויס בע"מ נדחית.

עו"ד זקס היה שותף מלא וביודעין למעשה התרמית שננקט כלפי מירב ונטל חלק פעיל במעשה זה. כך, עו"ד זקס אימת את זיוף חתימותיה של מירב על גבי טופס "אישור קבלת הון עצמי" וטופס "תשלום על חשבון הלוואה"; דאג לרישום הערת אזהרה על הדירה לטובת אלירן, בהעדר אסמכתא לתשלום חלק או מלוא התמורה למירב; היתעלם מהעובדה כי מירב ציינה בפניו שלא תידאג להנפקת אישור מהעירייה מאחר שלא שולמה לה מלוא התמורה בגין הדירה.

ובמה דברים אמורים? מירב נקלעה לתסבוכת כלכלית במהלכה משכנה את דירתה לזכות משכונית, זאת לבקשתו של בועז ומתוך אמונה כי בבוא היום היא תקבל כספים ממכירת דירתו של שמואל.

לפיכך, הכספים שקבלה חזרה מגינדי, לאחר שביטלה את עסקת הרכישה של הדירה החדשה והעבירה את זכויותיה בה, הם כספים שבועז נותר חייב לה ולא כספי התמורה שקבלה מאלירן בגין הדירה.

גם אם סכום זה נמשך ללא הרשאה על ידי צד שלישי, הרי שבמסגרת הסכם הפשרה עם בנק הפועלים שולם למירב פיצוי בסך 200,000 ₪ (כולל הפרישי ריבית) בגין המחאה זו. עוד הוכח לפניי כי כספי ההחזר שקבלה מירב מחברת גינדי בסך 270,000 ₪ הנם כסך התשלום הראשון והתשלום האחרון אשר ככל הנראה הועברו לאבסולוט, שנשאה בתשלומים לגינדי בעבור דירתה החדשה של מירב.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סיכומו של דבר – התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקפם הנכבד של ההליכים בתביעה דנן שכללו כחמישה עשר דיונים, מספר תיקונים בכתב התביעה ומספר רב של הליכי ביניים, אך גם בהתחשב במצבה האישי של מירב, אני קובע כי מירב תישא בהוצאות ובשכר טרחה כדלקמן: שכר טרחה לזכות הנתבע 1 (אלירן סיימון) – בסך 40,000 ₪.

עם זאת, לטענתו, מדובר בהלוואה אחת אשר הודעת המישכון באה להבטיח את סכומה הכולל ולכן אין מדובר בטעות בערך החיוב המובטח במסגרתה.

דיון והכרעה השאלה הדורשת הכרעה במקרה שבפני הנה האם נפל פגם בהודעת המישכון אשר יש בו כדי להוביל לביטול רשומו? תחילת הדיון תוקדש לבחינת גדרי ההרשאה הקיימת ביפויי הכוח, לאחר מכן אפנה לידון בנפקות היעדרה של חתימת הערייה על הודעת המישכון ובסיום, אתייחס לטענה בדבר קיומה של טעות בסכום החיוב המופיע בהודעת המישכון.

כמו כן, אף כי חלפו כ-26 שנים ממועד חתימת ייפוי הכוח והודעת המישכון, לא נטען בעניינינו, וממילא לא הוכח, כי אליעזר עצמו סבר בשלב כלשהוא כי יש בחתימת עו"ד נביאי על הודעת המישכון משום חריגה מן ההרשאה שניתנה על ידו.

הדבר תואם אף את סדר הפעולות, היינו שבמועד קבלת סכום הפעימה השניה של ההלוואה על ידי המבקשים (8.6.89), נרשמה בטוחת המישכון על מלוא סכומה העדכני באותו מועד בו נרשם המישכון.

...

סוף דבר המסקנה המתבקשת מהשיהוי העצום שבהעלאת טיעוני המבקשים נושא תיק זה, כמו גם המניעות וההשתק העומדים כנגדם מלהעלותם, לצד הסכמי הלוואה ברורים שאינם שנויים במחלוקת, סכום הלוואה מקורי שאף הוא אינו שנוי במחלוקת, ושטר משכון תקף שנחתם על ידי המבקשים ונרשם כדין, היא כי אין יסוד לתובענה.

נוכח האמור נדחית התובענה.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיב בסך 30,000 ₪.

שכן, קריאה מדוקדקת של התובענה שבפניי מעלה מספר עניינים בהקשר זה: ראשית, התובעת לא פרשה את מלוא התמונה העובדתית בעיניין זה, וזאת באופן בלתי-מתקבל על הדעת ושאינו מאפשר לקבל טענה זו כפשוטה (השוו גם לדברי בית-המשפט השלום בתביעה לביטול הסכם המישכון שצוטטו לעיל).

יתרה מכך, כאמור, בגוף הטיעון עצמו בעיניין זה השתנתה למעשה נימת התובעת (סעיפים 103-98 לתובענה שבפניי) והיא יצאה מנקודת הנחה כי ניתן לעו"ד ישראל ייפוי-כוח, אך היא אינה זוכרת זאת ועל כל פנים טוענת כי לעו"ד ישראל לא ניתנה הרשאה מפורשת לחתום בשמה על ההסכם עם הבנק, ואף אם נניח כי ניתנה הרשאה כזו, הרי שהיא אינה תקפה מנימוקים שונים המפורטים שם. כך גם בטיעוניה לעניין ההתיישנות, לא נאחזה התובעת בסעיף 8 לחוק ההתיישנות כדי להצדיק את האיחור בהגשת התובענה שבפניי - הוא הסעיף שבו באופן "רגיל" נאחז תובע הטוען לאיחור בשל אי-ידיעת העובדות המהוות את עילת התובענה ("נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה") - אלא נאחזה בסעיפים "נדירים" יותר, סעיפים 7 ו-21 לחוק ההתיישנות, כאמור לעיל.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.