ביטול מעצר בעבירות סחר בסמים

אשר לטענתו החלופית של העורר בדבר משקל הראיות לעניין הצדקתה של חלופת מעצר, חוששני כי תמלילי השיחות הרבות, יחד עם הידיעה בדבר תפיסת בניטה עם סמים בברזיל והיעדר הסבר סביר מטעמו של העורר לראיות השונות המצביעות על מעורבותו, משקלם אינם מבוטל.

אמרה השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 5117/06 (2006) בעיניינו הקודם של העורר עצמו: "עילת מעצר בעבירות סחר בסמים הנה עילה מובנית מעצם טיבה של העבירה, ובמיוחד כך מקום שהסחר מתבצע באמצעות קשרים בנלאומיים והתפרשותו רחבה. הסכנה בהחלת חלופת מעצר בסוג זה של עבירות אינה מתמצית רק בחשש מפני המשך ביצוע עבירות סמים המסכנות חיי אדם, אלא היא מתרחבת לחשש מפני המלטות מאימת הדין, מעצם קיומם של קשרים הדוקים של העורר עם גורמים בחו"ל, העשויים לסייע לו במציאת מחסה מפני רשויות אכיפת החוק בישראל". חוששני כי כאז כן עתה; ראו גם בש"פ 5246/13 הרוש נ' מדינת ישראל (2013); בש"פ 1445/14 ווקנין נ' מדינת ישראל (2014); בש"פ 4608/14 בגייב נ' מדינת ישראל ו-בש"פ 4619/14 דנפירי נ' מדינת ישראל (2014).

...

בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע, כי נוכח הראיות שבתיק החקירה ניתן ללמוד על חלקם של משה והעורר בפרשת הסחר בסמים ועל מסוכנותם, ולפיכך יש לקבל את בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים.

הכרעה לאחר עיון בחומר הראיות סבורני, כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים שבכתב האישום.

איני נעתר איפוא לערר.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 7 אישומים שעניינם עבירות סחר סם. על פי הנטען בחלק הכללי לאישום, במועד הרלוואנטי סחר המשיב בסם מסוג חשיש, אותו מכר לקטינות, כאשר כל מכירת סם (אצבע חשיש) בוצעה תמורת סך שבין 50 ₪ ל- 100 ₪.

לדברי הסנגור, שירות המבחן לא שקלל בתסקירו הנ"ל את החולשה הראייתית אותה קבעתי; ציין כי ביני לביני הוגש אישום נגד מעורב אחר - אדהם אלקירנוואי (להלן: "אדהם") - בגין 9 עיסקאות מכר סם לאותן קטינות וכי הלה שוחרר בתנאי מעצר בית מלא, אף ללא קבלת תסקיר בעיניינו.

בנסיבות בהן המשיב כופר במיוחס לו והשאלה הממשית היחידה שבמחלוקת היא שאלת זיהויו כמבצע העבירות (ולמצער- מרביתן), אין מנוס ממסקנה לפיה מחדלי היחידה החוקרת הם בני עצמה לא מבוטלת.

...

בנסיבות אלה, סבורני כי במכלול הנתונים שפורטו לעיל, מסוכנותו של המשיב ניתנת לאיון בעת הזו, גם בדרך של הסרת האיזוק האלקטרוני והתרת יציאה לעבודה בפיקוח.

הואיל והתובע ציין בפניי כי בדעת המבקשת לעתור לעיכוב ביצוע ההחלטה, ככל שאורה כפי שאכן הוריתי, על מנת לא לחסום את דרכה של המבקשת ובהינתן כי עסקינן בהחלטת שחרור ממעצר, אני מעכב בזה את ביצוע החלטתי משך 48 שעות, קרי עד ליום 8.8.17, בשעה 9:00.

ככל שתודיע על אי הגשת ערר תיכנס החלטתי לתוקפה באופן שבו יוכל המשיב לעבוד החל ממחר בבוקר.

העתק החלטתי זו יועבר ע"י המזכירות לעיון הצדדים וכן למנהלת האיזוק.

הנאשם מוכר לשירות המבחן משנת 2009, מהליך איבחון מעצר בעבירת סחר בסמים, אז שוחרר בעקבות המלצת שירות המבחן למעצר בית ופקוח שירות המבחן.

בע"פ 5124/08, ג'אבר נ' מדינת ישראל, נטען כי עדותו של עד המדינה "רועננה" על ידי צוות החקירה באשר לפרטי ארוע הירי ולכן יש להחיל את דוקטרינת "ההגנה מן הצדק". נקבע כי במקרה בו חלה "הגנה מן הצדק", הסעד הקלסי הוא ביטול כתב האישום.

...

כב' השופט א. גולדברג עמד על כך בבג"ץ 6781/96, חבר הכנסת אהוד אולמרט נ' היועת המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) עמ' 793: "לא יכול להיות ספק, כי עקרונות מינהל תקין אינם סובלים מצב שבו מדברת הרשות בשתי לשונות. רשות מנהלית אינה זיקית המשנה עורה לפי נוחיותה. חובת ההגינות המוגברת המוטלת על הרשות אינה מתיישבת עם סתירה בלתי מוסברת..." יחד עם זאת, בנסיבותיו של תיק זה, לאור עברו של הנאשם, האמור בתסקיר שירות המבחן ולאור הסברי ב"כ המאשימה, סבורני כי טענת ה"הגנה מן הצדק" יכולה להשפיע על העונש באופן שולי.

יש לשקול לחומרה עברו הפלילי (הגם שמדובר בעבירות רכוש וסמים ולא בעבירות אלימות) ותסקיר שירות המבחן שהינו שלילי בעיקרו ולא בא בהמלצה חיובית כלשהי, ושיש בו להראות אך ראשיתה של הפנמה אצל הנאשם לחומרת המעשים המיוחסים לו. הגם שבית המשפט אינו מחויב לקבל המלצת שירות המבחן, אני סבורה כי במקרה דנן, נוכח הערכים שנפגעו בביצוע העבירה וחומרת הפגיעה בהם ולאור עקרון ההלימה, יש להשית על הנאשם עונש מוחשי של מאסר מאחורי סורג ובריח.

לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. חמש וחצי שנות מאסר בפועל שמניינן מיום מעצרו 3.3.14.

כנגד מרובע הוגשו שני כתבי אישום: הראשון, במסגרת ת.פ. 22999-12-20 (מ"ת 23015-12-20 תיק תביעות ירושלים) המייחס לו עבירות של סחר בסמים ב-9 אישומים שונים.

לאחר שעיינתי בתסקיר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 18.1.22, גם בעיניינו של מרבוע מצאתי, בסופו של יום, לדחות את הבקשה לעיון חוזר, וזאת ממספר טעמים: ראשית, התסקיר שהוגש בעיניינו של מרבוע שלילי בעקרו, אף אם בשורה התחתונה נאמר בו שיש "לשקול בחיוב ביטול תנאי מעצרו" בפקוח אלקטרוני.

...

מאידך, טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשתו לעיון חוזר של גרירה וכי אין לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן אלא מטעמים מיוחדים.

שנית, ומשאלו פני התסקיר, דומה שלנוכח הוראת סעיף 22ג(ב) לחוק המעצרים, טיב העבירות המיוחסות לגרירה והעובדה שגרירה ריצה עונשי מאסר, מובילים למסקנה שייקשה להורות על מעצר באיזוק אלקטרוני.

בנסיבות אלו, בקשתו לעיון חוזר של גרירה נדחית.

לאחר שעיינתי בתסקיר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 18.1.22, גם בעניינו של מרבוע מצאתי, בסופו של יום, לדחות את הבקשה לעיון חוזר, וזאת ממספר טעמים: ראשית, התסקיר שהוגש בעניינו של מרבוע שלילי בעיקרו, אף אם בשורה התחתונה נאמר בו שיש "לשקול בחיוב ביטול תנאי מעצרו" בפיקוח אלקטרוני.

נוכח כל האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות.

ת"פ 57130-12-20 (התיק העקרי) – הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בבצוע עבירה של סחר בסמים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים, הפרעה לשוטר, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

3) עפ"ג (ירושלים) 65233-03-17 רוזנברג נ' מ"י (מיום 26.6.2017) – בית המשפט המחוזי ביטל את גזר דיני, וקבע מיתחם שבין מספר חודשי מאסר ועד 10 חודשי מאסר בנסיבות של שתי מכירות קאנביס במשקל כולל של 100 גרם, והסתפק בימי מעצרו של הנאשם – 49 ימים, מאסר מותנה וקנס.

...

מאידך-גיסא, הסניגור ביקש להיעתר להמלצת שירות המבחן מטעמיה.

לכן העתירה נדחית.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור הנאשם בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת פשע לפי פקודת הסמים או כל עבירת אלימות מסוג פשע; חודשיים מאסר על-תנאי, שלא יעבור הנאשם בתוך 3 שנים מהיום, כל עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים, וכן כל עבירה כלפי שוטרים; קנס בסך 4,000 ₪, או חודש מאסר תמורתו אם לא ישולם.