ביטול מנוי במועדון קאנטרי קלאב עקב הפרת תקנון

לטענתם, כחודש לאחר חידוש המנוי, הגיש בקשה לבטל את המנוי עקב הבעיות הרפואיות של אישתו שהייתה מנויה באותה עסקה ולדבריו הוגשו אישורים רפואיים למנהל הקנטרי קלאב.

לטענת התובע, חל במקרה דנן סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 שעניינו ביטול חוזה מחמת סיכול.

כך למשל, לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התש"ע -2010 שהותקנו מכוח סעיף 14ו (להלן- התקנות), רשאי צרכן לבטל את העסקה בה נקשר עם עוסק באופן פרונטאלי למנוי או חברות במועדון כושר בתוך 14 יום מיום עשיית העסקה או מיום מסירת חוזה בכתב או מיסמך גילוי נאות (לפי המאוחר), תוך תשלום דמי ביטול בגובה של 5% או 100 ₪, לפי הנמוך מביניהם.

על כן, לא ברור מדוע סרב התובע להצעת הפשרה לאפשר לו מנוי על שמו – הגם שלפי התקנון לא ניתן להסב מנוי על שמו של אחר – למשך 10 חודשים, עת הוא היתעקש על שנה ו-3 חודשים ולכל הפחות 12 חודשים כאשר המאקסימום שיכולה הייתה רעייתו לקבל הוא 12 חודשים ומשם יש לנכות דמי ביטול, כך שבמבחן התוצאה הסופית מגיעים לאותה תוצאה.

...

עם זאת, בשים לב לכך שכן התרשמתי כי הוצג מצג שניתן להקפיא את המנוי ואי העדת עד רלוונטי פועל לחובת הנתבעת, שכן, הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח') – ועל כן הסתמך התובע על כך וחתם לשנה נוספת באותו המחיר (אם כי הוא אינו נפגע מכך בפועל משיכול והיה משלם אותו הדבר אותו יותר אם היה רוכש מנוי לו ולשני ילדיו (שלושתם)) – אני מורה על מתן פיצוי רעיוני כאילו הנתבעת היא שביטלה את העסקה של ההקפאה שהיא בגדר הצעה חדשה וקיבול חדש, ותחת איזון כלל השיקולים הצריכים לעניין היא תשיב לתובע סך של 400 ₪ שהוא למעשה ההבדל בין מחיר לחודש מנוי רגיל למשפחה 2400 ₪ לעומת המנוי תחת העסקה לתקופה קצובה (שהוא סך של 2000 ₪).

על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 400 ₪ תוך 30 יום מהיום.