ביטול מכתב פיטורים של עובד מדינה וביטול מסמכים אחרים

בין תנאי סיום ההעסקה הכלולים בסעיף 13 להסכם הקבוצי, נכללת הזכות ל"תקופת חפוש" בת שישה חודשים, אשר מתחילה במועד בו ניתנה לעובד הודעה בדבר סיום העסקתו בתפקיד של עוזר משפטי לשופט, ובמהלכה זכאי העובד להמשיך להיכלל במאגר העוזרים המשפטיים לצורך הגשת מועמדות לתפקיד עוזר משפטי, לרבות במילוי מקום, ולהתמודד במכרזים פנימיים בהנהלת בתי המשפט ובמכרזים בינמשרדדים בשירות המדינה.

לחילופין התבקש בית הדין להורות על ביטול מכתב הפיטורים ולשוב ולקבוע מועד לסיום עבודת המבקשת תוך שקילת כלל השיקולים הרלוואנטיים.

בפועל, המבקשת סירבה לחתום על מסמכים שהמשיבה דרשה כתנאי לקליטתה במחוז הדרום, והודיעה על חזרתה לבית המשפט בהרצליה, לאחר שעל פי הודעתה, החלה השופטת אסיף בהליכי קליטת עוזר משפטי אחר.

בית הדין לא שוכנע שיש סיכוי לכך שייקבע שמועד סיום העסקתה של המבקשת נקבע בחוסר תום לב או בשרירות, הן בשל כך שהמבקשת לא הייתה זכאית לצפות, באופן סביר, להעסקה מעבר ל-30 ימים לאחר מתן הודעת השופטת אסיף למבקשת, והן בשל כך שהמבקשת ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שקליטתה בבית משפט השלום באשדוד מותנית בהשלמת הליך נוהל החתמת עוזר משפטי על הסכמה להעסקה זמנית, ולאחר שהוצגו לה המסמכים שעליהם נדרשה לחתום, היא סירבה לחתום עליהם, לאחר שהתייעצה בפועל עם נציג ארגון העובדים והייתה לה היזדמנות ראויה להתייעץ עם מי שחפצה.

...

התוצאה הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

עוד עתר להשבתו לעבודה בהנהלת בתי המשפט "ולמצער, הכנסתי למאגר העוזרים המשפטיים וללא צורך בבצוע מבחנים...או בגוף אחר במדינה באותם תנאים..". ולחילופין, מתן אפשרות להיתמודד במכרזים פנימיים המיועדים לעובדי מדינה (פרק ג', סעדים).

עם העברת התיק להתברר לפנינו מצאנו כי תלויות ועומדות בו בקשות מקדמיות, לרבות בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, ובקשה לביטול צו אירעי האוסר את פירסום פרטי התיק, שניתן על ידי כבוד בית הדין הארצי, מפי כבוד השופטת חני אופק גנדלר, אגב ברור בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על החלטת בית הדין האיזורי בתל-אביב, שלא להעתר לבקשתו למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד (בר"ע 28286-03-19).

עם זאת תמימי דעים אנו עם התובע כי מכתב הפיטורים כללי באופן שמקשה להיתחקות אחר שיקול הדעת שהפעילו הגורמים המוסמכים בהחלטה על פיטוריו, והטעם המדויק להחלטה.

אולם ככל שבא בית הדין לכלל מסקנה כי יש לפסוק לעובד סעד בגין הפיטורים הרי שטווח הסעדים האפשרי נע בין ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי העבודה, עם או בלי פיצוי כספי, לבין סעד כספי בלבד (ראו: בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל-אביב – רבקה אלישע (27.2.2008) (להלן: עניין רבקה אלישע); ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.אי.איי טלקון בע"מ (16.12.2010); על השיקולים לברירה בין הסעדים ראו גם: בג"ץ (עליון) 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, (26.4.10)).

בפרט מקום בו לא נסתרו טענותיה כי הגורמים, או חלקם, שהיו מעורבים בהליך פיטוריו של התובע אינם עובדים עוד בהנהלת בתי המשפט או שלא היו זוכרים את פרטי העניין לאשורם, באופן שהיה מאפשר ניהול יעיל של ההליך; חלק מהמערכות שבהן נשמרו מסמכים השתנו; סיום העסקה על רקע משבר אמון מחדד את הצורך לברר אותו בסמוך להתרחשותו.

...

כאמור לא שוכנענו כי נסיבות העניין מצדיקות את איסור פרסום זהותו של התובע לא כל שכן כאשר מדובר בעניינים הנמתחים לא מעט שנים לאחור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובאופן שאנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה.

לנוכח האיחור הניכר בהגשת התביעה; תוצאת הדברים, קרי, הפער הניכר בין גובה התביעה לסכומים שנפסקו; כמו גם העובדה שהתובע ייצג את עצמו דעתנו היא כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, וכך אנו מורים.

עם קבלת מכתב השימוע (הראשון) פנה ב"כ המבקש במכתב מיום 11/11/20 למנכ"ל המשיבה בדרישה לבטל את הזימון בשל הגנת החוק, בהיותו חושף שחיתויות, ודרש את השבתו המיידית של המבקש לעבודתו תוך ביטול זמונו לשימוע.

מעבר לטענה כי זכאי להגנה בהיותו חושף שחיתויות, טען כי באוירה שנוצרה כנגדו במשיבה, הפיטורין נקבעו מראש בטרם השימוע; כי השימוע נערך בקלפים סגורים תוך הסתרת הראיות והמסמכים הרלבאנטיים ממנו וכי המשיבה אף הסתירה מנציגות העובדים כי המבקש חשף שחיתויות ואף הגיש כנגד העובד תלונה על כך – בהתאם להוראות ההסכם הקבוצי.

מנגד, אם בראיות שהובאו בפני בית הדין האיזורי אין מתקיימים סממנים של עבירת משמעת, או אם הסממנים של אי-התאמה גוברים במובהק על אלה של עבירת משמעת, תוכרע הכף לנקיטה בהליך המנהלי של פיטורים מחמת אי-התאמה, לפיכך, 'כאשר היתנהגותו של העובד מצביעה בבירור על חוסר התאמתו לתפקידו או לשירות, ניתן לנקוט הליך של פיטורים מינהליים, אף אם יש במרכיבים מסוימים של היתנהגותו משום סממנים משמעתיים'(ע"ע (ארצי) 555/05 אמיר חדיר נ' מדינת ישראל - משרד האוצר [פורסם בנבו] (4.7.07).

לגבי מצב שכזה קיימת לנו הוראה מיוחדת בסעיף 68 לחוק המשמעת בזו הלשון: 'אין פיטורין על עבירה אלא על פי פסק דין עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק-דין של בית הדין; הוראה זו לא תחול על פיטורים בתקופת הניסיון הנהוגה לגבי המשרה הנדונה ועל פיטורים מחמת הרשעה בעבירה שיש עימה קלון, ופיטורים בשתי נסיבות אלה לא ייראו כאמצעי משמעת לענין סעיף 62.

כך, למשל, עובד שיש נגדו תלונה על היתנהגות שאינה הולמת (עבירת משמעת לפי סעיף 17(3) – לחוק המשמעת) אינו חסין מפיטורים מנהליים בשל ביטול משרתו, או בשל אי התאמתו לתפקידו מסיבות אחרות שאינן קשורות לעבירת המשמעת (דב"ע ל"ז 93-3 מדינת ישראל – יאול חנוכי, פד"ע ט', 14, 21 ג').

...

אעפ"כ בנסיבות העניין – כולל הטענות הנוספות שהועלו לעניין התנהלות המבקש ביחס לעובדים, אווירת הפחד והחשדנות וכולל התסיסה שהגיעה לאחר גילוי המכשיר – לא מצאנו מקום להתערב בקביעת המשיבה כי מדובר ב"אירוע מחפיר" המצדיק הליך פיטורין שלא על דרך של בי"ד משמעתי.

למען הסר ספק יצויין כי אף לא מצאנו כל פגם אחר לכאורה בהליך השימוע המצדיק את התערבות בית הדין.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני – נדחית.

יחד עם הבקשה הגישה המבקשת כתב תביעה במסגרתו עתרה להצהיר על בטלות החלטת המשיבה לפטרה, לחייב את האחרונה להמשיך ולהעסיקה בתפקיד סייעת גננת, ולחילופין בתפקיד הולם אחר, וכן לחייב את המשיבה בתשלום סכומים שנתבעו כפיצויים בגין עוגמת נפש, בגין הפרת זכות השימוע, הפרת חוק שויון הזדמנויות העבודה, וכן בגין שכר עבודה.

ביום 24/03/2022 הגישה המבקשת תביעה כנגד המועצה וכן בקשה למתן סעדים זמניים במסגרתה עתרה, בין היתר, למנוע את כניסתה לתוקף של החלטת הפיטורים מיום 10/03/2022 (סע"ש 52274-03-22, להלן: "ההליך הקודם") ביום 04/04/2022 היתקיים דיון בבקשת המבקשת בהליך הקודם, שלאחריו הודיעה המועצה על ביטול מכתב הפיטורים מיום 10/03/2022, וביום 13/04/2022 ניתן פסק דין בו ניתן תוקף להודעת המועצה הנ"ל. ביום 13/04/2022 שלחה המועצה למבקשת הזמנה לישיבת שימוע לפני פיטורים, שנקבעה ליום 24/04/2022, במסגרתה פורטו הנימוקים הבאים: · המבקשת נקלטה לעבודה במועצה ללא הליך מיכרזי או תחרותי, שוויוני, שקוף והוגן, וזאת בנגוד להוראות צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), שהיה בתוקף במועד הקליטה לעבודה.

לעניין זכות לכאורה – תנאי הכרחי למתן סעד זמני שיש לבחנו, עוד לפני בחינת מאזן הנוחות ושיקולי יושר, הוא זכות לכאורה לקבלת הסעד בהליך העקרי (ר' בר"ע 55088-08-16 מדינת ישראל – בנימין זילברשטרום, מיום 28/09/16).

הלכה פסוקה היא שמעסיק אשר מתעתד לערוך לעובד שימוע חייב לגלות לעובד, עובר לקיום השימוע, מסמכים שבידיו שהיוו בסיס להחלטת הפיטורים.

זכות זו של העובד המכונה זכות העיון, אשר בעניינינו חלה על המועצה באופן דואלי, הן מכוח דיני העבודה והן מכוח דיני המשפט המינהלי, תכליתה להגשים באופן אפקטיבי את זכות הטיעון.

...

לסיכום די באמור לעיל, כדי לקבוע כי המבקשת הוכיחה קיומן של עילות תביעה לכאורה וכי סיכויי תביעתה טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

משכך, יש לקבל את הבקשה לסעד זמני, ולמנוע את פיטוריה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, כך שאנו מורים כי החלטת המשיבה מיום 29/05/2022, בדבר פיטורי המבקשת, לא תכנס לתוקף עד להכרעה בהליך העיקרי.

אשר לרכיבי התביעה עצמם ציינה הנתבעת כי חלקם נסמך על צו ההרחבה בענף הבניה ולהם לא זכאי התובע; חלקם האחר של רכיבי התביעה כגון פצויי פיטורים ותגמולים הופרשו בהתאם להנחיות מדור תשלומים או שולמו לתובע במהלך העסקתו או סיומה (דמי הבראה, ימי חופשה ופידיון יתרתה, דמי חגים).

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

אשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע אציין כי בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי היתר העבודה שבחזקתו בוטל ב"מהלך חודש 7/2023", ניתן לראות מדוח מת"ש בבירור כי ההיתר היה בתוקף כל חודש יולי. מבלי לקבוע מסמרות, ישנה אפשרות שהיא יותר מסבירה שההיתר בוטל רק לאחר שהתובע הודיע במכתבו מיום 2.8.23 שהוא מבקש לסיים את העסקתו בנתבעת. יצוין כי במעמד הדיון הוצג לתובע אותו מכתב שצורף לכתב ההגנה ואשר סומן בספרה 2. התובע אישר ש"אני כתבתי את המכתב זה כתב ידי ואני מאשר זאת, אבל זה לא החתימה שלי" (ע' 5 ש' 4-5).

לאור דברים אלה, ישנו קושי משמעותי בטענה ולפיה היתר העסקתו של התובע בוטל באופן מפתיע ועל כן הוא פוטר מעבודתו.

לכך אוסיף שנראה לכאורה ובשלב זה שטענותיו של התובע כי החתימה על גבי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה אינה חתימתו, אינה מתיישבת עם טענתו כי הוא זה שכתב את המכתב על סיום העסקתו.

...

אשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע אציין כי בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי היתר העבודה שבחזקתו בוטל ב"מהלך חודש 7/2023", ניתן לראות מדוח מת"ש בבירור כי ההיתר היה בתוקף כל חודש יולי. מבלי לקבוע מסמרות, ישנה אפשרות שהיא יותר מסבירה שההיתר בוטל רק לאחר שהתובע הודיע במכתבו מיום 2.8.23 שהוא מבקש לסיים את העסקתו בנתבעת. יצוין כי במעמד הדיון הוצג לתובע אותו מכתב שצורף לכתב ההגנה ואשר סומן בספרה 2. התובע אישר ש"אני כתבתי את המכתב זה כתב ידי ואני מאשר זאת, אבל זה לא החתימה שלי" (ע' 5 ש' 4-5).

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולחייב את התובע בהפקדת ערובה.

גם אם אכן הנסיבות שציין בא כוח התובע הן נסיבות שהצדיקו להיעתר לבקשתו לדחיית הדיון, אין בכך להסביר מדוע לקראת הדיון הראשון לא נוצר קשר עם משרד ב"כ הנתבעת על מנת ליידע אותה בנוגע לבקשה שהוגשה ולו כדי לצמצם הוצאותיה; מדוע לפני הדיון השני לא הוגשה בקשה לפטור מהתייצבות מאחר שהבקשה לקבלת היתר כניסה הוגשה למת"ק סמוך לפני מועד הדיון ועל כן לא טופלה, ומדוע לא נמסרה על כך הודעה לנתבעת.