ביטול מכרז לתפקיד פסיכיאטר מחוזי בצפון

לשירות פריסה ארצית בארבע מחוזות- ת"א מרכז, חיפה והצפון, דרום וירושלים.

ביום 24.11.15 פנתה התובעת, באמצעות ב"כ, לשר הרווחה בדרישה לבטל את העברתה לתפקיד אחר לאלתר וכן שלחה ביום 1.12.15 מכתב נוסף ביום 13.12.15 נשלח מכתב תשובה לתובעת בו צוין כי מטרת העברתה הנה תיקון הליקויים ביחידה אותה נהולה ונוכח סרובה לקבל את התפקיד שהוצע לה, נעשים מאמצים למציאת תפקיד הולם.

עיון במכתב של גב' צור למנכ"ל המשרד מיום 14.1.14 מעלה כי הבהירה כי אכן מתנכלים לתובעת אותן קומץ מדריכות עליהן הצהירה התובעת: " מאז כניסתה לתפקיד של החוקרת המחוזית גב' חנה שטקלר, שנבחרה במיכרז, אנו עדים לניסיונות חוזים ונשנים מצד חלק מהמדריכות במחוז לחבל בעבודה השוטפת במחוז. אנו מתמודדים עם חוסר שתוף פעולה, אי קבלת סמכות, חוסר נכונות לקבלת תפקידים וחוסר נכונות לסייע בעבודה השוטפת. בנוסף אנו עדים לחתירה בלתי פוסקת נגד החלטות ההנהלה והחלטות החוקרת המחוזית" (ר' נספח י"ד לתצהיר התובעת).

אולם התובעת לא הציגה קבלה כלשהיא על טפול נפשי או טפול פסיכיאטרי בו השתמשה בעקבות העברתה מתפקידה.

...

עם זאת לא שוכנענו כי יש לקזז את הסכומים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שיש בהם כדי לפצות אותה על הנכות הנפשית שנגרמה לו ואין לכך קשר לפיצוי ממוני בנוגע להפסד שכר.

אשר על כן שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין ההפרש בין השכר שקיבלה עובר להעברה מתפקידה לבין הפנסיה שקיבלה וזאת לתקופה של 24 חודשים.

כמו כן מדובר בפיצוי בגין ימי מחלה שהתובעת בחרה לקבלם והתשלום בגינן נעשו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה והוראות התקשי"ר. בכל הנוגע לטענת של אבדן אחוזי פנסיה לא שוכנענו כי יש לפצות בגין רכיב זה, שעה שהתובעת קיבלה יותר משבעה אחוזי פנסיה נוספים בשל מצב בריאותה.

לאחר מספר דיונים, ניתן פסק דין בעתירה השנייה, גם הפעם בהסכמה (ביום 8.6.14), ונקבע כי "המיכרז החצוני יבוטל, ובשלב ראשון יסתיים המיכרז הפנימי בהחלטה מנומקת כדין". ביום 11.8.14 זומן שוב דיון שיבוצים בשב"ס, וגם הפעם היו העותרת וד"ר מדר המועמדות היחידות לתפקיד קר"פ צפון.

מפאת חשיבותם, יובאו הדברים במלואם: "46. קרפ"ר ציין כי מדובר בשתי רופאות ותיקות בשב"ס, שמביאות עימן ניסיון מקצועי רב שנים ברפואה בשב"ס. עוד הוסיף כי העותרת הנה רופאה כללית עם ניסיון בתחום הפסיכיאטרי והנרקולוגי, אינה רופאה מומחית. ביצעה תפקיד אחד של רופאה נרקולוגית ותפקיד אחד של רופא בביס"ר נווה תרצה, הנחשב בין היחידות הקטנות שבשב"ס, בה הניסיון המקצועי והפיקודי מצומצם ביותר. לעומתה, ד"ר מדר הנה רופאה כללית עם ניסיון רב בתחום הרפואה הכללית ורפואת הסגל. ביצעה את תפקידיה בבימ"ר מגן, ובהמשך בבימ"ר מגן ניצן בתפקיד רב כלאי. ד"ר מדר בהיותה רופאה במר"ש שימשה כמנהלת מחלקת פליליים, ובהמשך כמנהלת מחלקת ביטחוניים. פרט לכך, שימשה כמ"מ מנהל המר"ש במצטבר למעלה משנה (לפני ואחרי איוש משרת מנהל מר"ש).

עוד ציין קרפ"ר כי לתפקיד האמור של קר"פ צפון, אשר אחראי על כל רפואת המחוז יש להביא בחשבון יכולות נוספות משמעותיות, וביניהן: כושר פיקוד וניהול; יכולת הנעת כפיפים; יכולת עבודה בצוות; אסרטיביות ועמידה על עקרונותייך אך לא תוקפנות; יכולת היתמודדות במצבי לחץ; היתמודדות עם אסירים, סגל שב"ס ופיקוד שב"ס; קשר עם גורמי חוץ ויכולות בינאישיות.

...

החלטתי עתה ניתנת לאחר קיומו של דיון נוסף ביום 19.11.14, שבו נשמעו עמדות הצדדים, הן לגבי העתירה והן לגבי צו הביניים, והיא תתמקד בעניינו של צו הביניים.

לשון אחר, נראה לי כי אילולא חששו גורמי שב"ס מלחשוף בפני העותרת את עמדתם האמיתית בדבר חוסר התאמתה לתפקיד, נמנעת הייתה בוודאי חלק מהתסבוכת המשפטית ומהתמשכות ההליכים.

הטענה כאילו בפרוטוקול נכתבים עיקרי הדברים בלבד - אינה מקובלת עליי.

מכאן שפרוטוקול דיון השיבוצים לא משקף דברים מהותיים ביותר שנאמרו בו, ויש להצטער על כך. כזכור, בעקבות הפער הניכר בין שני המסמכים, החלטתי על מתן עדותם של הקצינים הבכירים.

תפקידו העקרי של תסקיר השפעה על הסביבה, כך ממשיכות המשיבות וטוענות, הוא לשמש ככלי לשפור ההיבט הסביבתי בשלב התיכנון המפורט ברמת ה"מיקרו", וזהו לטענתן השמוש שנעשה בתסקיר שהוכן במקרה דנן בהתאם להנחיות היועץ הסביבתי של הות"ל. עוד טוענות המשיבות, כי בנגוד לטענת אט"ד לא היה צורך לשערך את עלויות הפגיעה בשטחים פתוחים במסגרת התסקיר, שכן הועדה לתשתיות לאומיות, כמו מוסדות התיכנון שדנו בכביש 461 לפניה, הייתה מודעת לכך שלחלופה הדרומית יש יתרון מבחינה סביבתית, אולם החליטה ליתן משקל ממשי ליתרונותיה של החלופה הצפונית ולחסרונותיה של החלופה הדרומית.

בנוסף חשוב לציין, כי כפי שנימסר לנו בדיון שהתקיים בפנינו ביום 27.1.08, מע"צ אף החלה בבצוע פעולות ממשיות (ובכלל זה הפקעות והליכי מיכרז) לקראת סלילת הכביש בהתאם לתכנית שאושרה.

כידוע, על-פי דוקטרינת הבטלות היחסית (או "התוצאה היחסית") שאומצה במשפטנו המינהלי יש להבחין בין עצם ההפרה של הכללים המורים לרשות המינהלית כיצד לפעול לבין תוצאות הפרתם של כללים אלה והסעדים שיינתנו בגין באותה הפרה (ראו למשל: רע"פ 2060/97 וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל אביב, פ"ד נב(1) 697, 720-719 (1998); 2758/01 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' עריית ירושלים, פ"ד נח(4) 289, 309-307 (2004)).

...

סיכום מצאנו, אפוא, כי הוועדה לתשתיות לאומיות חרגה מסמכותה, כפי שנקבעה בהוראת המעבר בסעיף 19 לחוק ההסדרים, כאשר דנה בתכנית נשוא העתירות והחליטה לאשר אותה התכנית נשוא העתירות בטרם הסתיימו הליכי התכנון של שינוי מס' 27 לתמא/3 במסלול ה"רגיל".

עם זאת, הגענו למסקנה כי לגופם של הליכי התכנון לא נפל בהם פגם.

אולם, אם תאושר בסופו של דבר התכנית בנוגע לקטע הכביש נשוא העתירות במסלול התכנוני ה"רגיל" במסגרת שינוי מס' 27 לתמא/3, ניתן יהיה לראות את החלטות הוועדה לתשתיות לאומיות בנוגע לתכנית נשוא העתירות כתקפות.

ב]בית המשפט העליון[][בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 668/99 בפני: [כבוד השופטת ד' דורנר ][העותר]: [איגוד הפסיכיאטריה בישראל המשיבים]: [1. שר הבריאות 2. אלי גרינר, ד"ר 3. היועץ המשפטי לממשלה צו על-תנאי על יסוד עתירה זו שהובאה היום לפני בית-משפט זה, מצוה בית-המשפט כי ייצא מלפניו צו על-תנאי המכוון אל המשיבים והמורה להם להתייצב וליתן טעם: למשיב מס' 1 1. מדוע לא יצהיר בית-המשפט כי החלטתו של המשיב מס' 1 למנות את המשיב מס' 2 למשרת הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה או הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי צפון בטלה ופסולה בשל היותה מנוגדת לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א1991-,לפסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, לחוות-הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ולחוזרים המחייבים של המנהל הכללי במשרד הבריאות. 2. מדוע לא יבטל בית-המשפט את החלטתו של המשיב מס' 1 למינוי המשיב מס' 2 למשרת הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה או הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי צפון. 3. מדוע לא יורה בית-המשפט למשיב מס' 1 לפעול בהתאם לחוות-הדעת המחייבות של המשיב מס' 3, לפיהן אין למנות במינוי בפועל פסיכיאטר למשרת הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה או הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי צפון, בהיתחשב בהוראות חוק טפול בחולי נפש, התשנ"א1991-, הוראות התקשי"ר, ההליכים המשפטיים הרלוואנטיים בתיק זה והצורך בפירסומו של מיכרז למישרה זו. 4. מדוע לא יורה בית-המשפט למשיב מס' 1 להמנע מעקיפה של פסקי-הדין של בתי-הדין לעבודה, חות-הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, חוזרי המנהל הכללי של משרד הבריאות, וכללי מינהל תקינים, המחייבים אותו להמנע ממינוי בפועל של פסיכיאטר למשרת הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה או הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי צפון עד למינוי אדם מתאים למישרה, בתוך כחודשיים ימים, בהתאם לתוצאות המיכרז שפורסם. 5. מדוע לא יורה בית-המשפט למשיב מס' 1 להמשיך את המצב הקיים שלפיו ממשיך ד"ר פ. וייל בתפקידו כפסיכיאטר איזורי/מחוזי חיפה בחוזה מיוחד, ומדוע לא יורה בית-המשפט למשיב מס' 1 להמשיך את המצב הקיים, שלפיו ימשיך ד"ר ל. דוידסון בתפקידו כפסיכיאטר איזורי/מחוזי צפון בחוזה מיוחד, כל אחד מהם, עד לבחירת המועמד המתאים לכל משרה, בתוך כחודשיים ימים, בהתאם לתוצאות המיכרז שפורסם. למשיב מס' 2 מדוע לא יורה בית-המשפט כי ההחלטה למנותו בפועל לתפקיד הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה או הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי צפון - בטלה, בשל קיומו של מיכרז לכל אחת ממשרות אלה, אליו הגיש המשיב מס' 2 את מועמדותו, ומשום שקיים מעשה בית-דין כלפי המשיב מס' 2 בדבר ביטולו של מינוי בפועל שכזה, וכן בשל קיומם של הליכים ביוזמת המשיב מס' 2 בבית-המשפט הגבוה לצדק בעיניין מינויו בפועל למשרת הפסיכיאטר האיזורי/מחוזי חיפה.

...

בכתב התביעה עתר התובע להצהיר כי מכרז מס' 985 לתפקיד הפסיכיאטר המחוזי במחוז הצפון-בטל וכי על נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "המדינה"), לפרסם מיכרז חדש לאיוש משרה זו, תוך מתן הוראות על הרכב ועדת הבחינה.

...

משמצאתי כי התובע מנוע מלטעון כנגד הרכב ועדת הבוחנים, כי דין טענותיו כנגד הרכב הועדה להדחות לגופן, כי לא הוכח שהיתה "הטיה" של המכרז לתוצאה ידועה מראש בשל "הבטחה" לנתבע, וכי החלטת ועדת הבוחנים איננה בלתי סבירה-הרי שהגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות ואני דוחה אותה.

ב"כ הנתבע טען כי יש לחייב את התובע בהוצאות "לדוגמא". לדעתי, אף שטענותיו של התובע נדחו-לא היה כל מקום לבקש לחייב אותו בהוצאות "לדוגמא". למעשה, אני סבור כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות כלל.

כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. בשל דחיפות הענין, אני מורה למזכירות לשלוח לצדדים עותק של פסק הדין, גם בפקסימיליה.