פירסום מס' 8, מיום 9.5.17, סירטון של הנתבע בקבוצת הפייסבוק (החל מדקה 4:30): "יוסי בן דוד אני מחייך. הרי אתה טיפש, אבי אבות הטומאה והשחיתות בהגדרה.. הניסיון הזה להטיות מכיר בצורה נואלת זה כנראה מיכרז שהיה תפור לקבלנים... יוסי בן דוד רצה למכור את האדמות את הנכסים היקרים ביותר בו ראשון למים...". (נספח 1, בדיסק שצורף לתצהיר התובע).
"
(ההדגשות הוספו: ר.ג')
בעניינינו, התובע טען כי עצם פירסום הגשת התלונה עוד בטרם היה סיפק בידי המישטרה לבדוק אותה מעידה על כך כי כל רצון הנתבע בפירסום עצם הגשת התלונה ולא תוצאות ההליך.
הנתבע טען כי הצליח לחשוף שחיתויות ומנהל בלתי תקין כגון:
· הישתלטות חרדים המקורבים לסיעת ש"ס על בית ספר ממלכתי; מרכז לא חוקי על אדמות יוקרה שבוטל בפסק דין בעתירה שהגיש בעת"מ 6685-08-17, בו נקבע כי יפורסם מיכרז חדש במקום;
· שכירת שירותים משפטיים חצוניים בסכום מופרז במקום לערוך מרכז כדין לתפקיד יועמ"ש;
· הקמת מתנ"ס חרדי על אדמות אשר לא שייכות לעיר טבריה שניסה התובע להכשיר בנגוד לחוק תוך הטעיית המועצה כי מדובר בכיתות לימוד בביה"ס אורליך, החלטה שבוטלה בפסק דין בעת"מ 2376-04-17;
· מתן הטבות ליזם בשכונת אקליפטוס שמספר בכירים בערייה ומקורביהם מחזיקים שם בקרקעות;
· הקצאת שטח לחסידי קרלין על שפת הים לצורך הקמת אוהלים ואירועים המוניים ללא אישורים;
· שינוי תב"ע בשכונת נוף פוריה להקצאת 1,500 יחידות דיור במקום 500;
· מבני ציבור שנתנו ללא ועדת הקצאות כמו מבנה צבורי שנועד להריסה ולפתע הפך לישיבה;
· חוגי בית בבתי עובדים והפעלת עובדי ערייה בקמפיין הבחירות בנגוד לחוק;
· מינוי עוה"ד רביבו מהמחלקה המשפטית ליועץ המשפטי של הוועדה לתיכנון ובניה בנגוד לחוק הרשויות המקומיות, תשל"ו – 1975, הקובע כי יועצה המשפטי של הרשות הוא יועצה המשפטי של הוועדה לתיכנון ובניה והוא יזומן לכל ישיבותיה;
· איומים על חברי מועצה על מנת להעביר החלטות;
· קניית סיקור אוהד מקופת העיר כדוגמת ההסכם עם חיים חילווה ושרותי רדיו כל רגע ששולם להם 125,000 ₪ כאשר הממוצע השנתי של העיריה עם הרדיו עמד על 30,000 ₪;
· עצימת עיניים על העברת עפר במקום הטמנתו ובכך חסכון 200,000,000 לקבלן;
· הפעלה של לול תרנגולות מסחרי בתוך שכונת מגורים בנגוד לחוק;
· היותו של מבקר הערייה חברו האישי של התובע; ועוד.
ביטול המכרזים או החלטות מועצה בעתירות מנהליות בשל פגמים וכשלים במכרזים אינו הוכחה טובה לשחיתות כל עוד לא נקבע כך מפורשות בפסק דין.
...
מכאן, מסקנתי היא כי לא עומדת לנתבע הגנת תום הלב לגבי הפרסומים בקטגוריה הראשונה והשנייה.
לא מצאתי מקום לדון בטענות אלו הנוגעות לפיצויים, מקום שפסק הדין נוגע אך לשאלת האחריות ולא לשאלת הנזק בשלב זה.
סוף דבר:
הפרסומים בקטגוריה הראשונה: בדבר הגשת תלונות במשטרה, חקירות ומעצרים; ובקטגוריה השנייה:בדבר שחיתות, הונאה, שוחד ומעשים פלילים- מהווים לשון הרע על פי הגדרתם בחוק איסור לשון הרע.
כך גם לגבי הפרסומים בקטגוריה הרביעית: הכוללים גידופים כלפי התובע, לא מצאתי שהם עולים לכדי לשון הרע, חרף הלשון הרדודה והמצערת שלא ראוי שאיש ציבור במעמד הנתבע ינקוט בה.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ביחס לפרסומים בקטגוריה הראשונה ובקטגוריה השניה.
