ביטול מכרז בשל מתן שירות אכלוס סיעודי האם יבוטל

החלטת המשיבה אינה לבטל רישיון קיים, אלא, שלא לצאת למכרז לקבלת שירות מצד ג' אלא ליתן את השרות בעצמה.

מדבריו של תאופיק מרואת בפרוטוקול ישיבת הערייה מיום 21.12.15 , נספח 7 לתגובה לעתירה עולה כי: "מבירור שערכתי עם וליד עואד מנהל אגף נכסים ורכש נימסר לי שהעיריה שכרה מבנה שמתאים למתן השרות. (המבנה ששמש בעבר את קופת חולים מכבי על יד הפיקוד). הבניין מאוד מתאים והוא מוכן לאכלוס מיידי". בסעיף 31 לסיכומי המשיבה נטען, כי בהתאם לאישור ההפעלה שניתן לה היא החלה ביום 13.06.16 להפעיל את מרכז היום לקשיש בנכס אשר נשכר על ידה והותאם לצורך העניין והמשיבה אף צרפה תמונות ממבנה מרכז היום ומהפעילות המבוצעת בו (נספח 3 לתגובה המשלימה מטעם המשיבה).

גם שם העמותה הפעילה במשך שנים רבות את מרכז היום לקשיש וגם שם החליטה הערייה להפעיל את מרכז היום בעצמה וכדלקמן: "ההחלטה אם מתן השירותים ייעשה במישרין על ידי הרשות השלטונית הנוגעת בדבר או אם – כמקובל במקומותינו בשנים האחרונות – הדבר ייעשה בדרך של הפרטה ובאמצעות עמותות או תאגידים אחרים, מסורה לשיקול דעת הרשות השלטונית הנוגעת בדבר, זולת אם קיימת הגבלה שמקורה בדין לעשות כן (בג"ץ 5012/97 מתן שירותי בריאות סיעוד ורווחה בע"מ נ' משרד הבריאות, פ"ד נב(1) 49 (1998) ("בג"ץ מתן")).

...

דא עקא, משהגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות הרי, שכל הטענות אשר הופנו כנגד משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי ילובנו בעתירה שם באשר העתירה שם מופנית, בין היתר, כנגדם.

בכל הכבוד לטענה זו הרי שדינה להידחות משלוש סיבות מצטברות וכדלהלן: מדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק דין חלוט.

הטענות לקנוניה פוליטית הן של ראש העיריה והן של הגב' ג'ומאן מנהלת המדור לזקן – לעניין זה נדרשתי באריכות בסעיפים 39 עד 40 להחלטת הביניים ואני מאמצם לתוך פסק דיני זה. סוף דבר סיכומם של דברים, בהתבסס על כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את העתירה.

פירוט והנמקה של האמור לעיל מופיע בעמ' 9 לדו"ח החוקר (בפסקה י"ב), וכלהלן: "לדחות את הטיעונים בדבר אי התאמה לאיכלוס דיירים מהמגזר החרדי. עת הכריזה הממשלה על המיתחם כמתחם מועדף לדיור, היא לא אפיינה אותו כמיוחד לאוכלוסיה ספציפית, ועל כן הוא תוכנן בהתאם לצרכים של אוכלוסיה כללית. אין זה אומר שהשכונה לא יכולה לקלוט אוכלוסיה דתית או כל אוכלוסיה אחרת. הפרוגרמה התבססה על נתונים מורחבים ונוספו גמישויות שונות המאפשרות את התאמת השירותים הציבוריים לשירותי התושבים שיבחרו להתגורר ברובע. מעבר לכך, מה שמאפיין עיר ועירוניות הם הטרוגניות ומגוון. אינני רואה לנכון לייעד בשלב התיכנון ערים ו/או חלקים מהערים לשימוש אוכלוסיה מסוימת וספציפית. דוקא מהלך זה פוגע בראות עיניי בעקרונות השויון, הצדק והזכות לעיר. לעומת זאת, יש לתכנן ולאפשר מרחבים ערוניים, דוגמאת תכנית זו, אשר ביכולתם לקלוט אוכלוסיות שונות, תוך יצירת תנאים ותשתית ראויה המאפשרים לכל לחיות בצורה מכובדת והרמונית". אישור התכנית ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה הארצית לתיכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור דנה בתכנית, ביום 7/11/18, והחליטה להמליץ למליאת הועדה לאמץ את המלצות החוקר ולאשר את התכנית.

הסעד המבוקש בעתירה הוא ביטול התכנית.

בהודעת הפירסום של התכנית לא צוין כי המגורים אינם מתאימים למאפיינים של האוכלוסיה החרדית, לצורך מתן היזדמנות לנפגעים מכך להגיש היתנגדות לתכנית.

...

אינני מקבל את טענות העותר בענין זה. התכנית אינה מייעדת מראש את השכונה החדשה למגזר זה או אחר.

אני סבור שלא ניתן היה לערוך חישוב מדוקדק, כפי שהעותר היה מצפה שייעשה, משום, שכאמור לעיל, הנחת הבסיס היא, שלא ניתן לצפות מראש את סוג האוכלוסיה שיגיע לשכונה.

לסיכום, אני דוחה את העתירה.

עוד טוענות המשיבות, כי כבר נפסק הכלל שהתכתבות של העותר עם הרשות המנהלית לאחר מתן החלטתה במטרה לנסות ולשכנע את הרשות לחזור בה מהחלטתה, אין בה כדי להאריך את התקופה להגשת העתירה, על אחת כמה וכמה עת לא מדובר בניהול מו"מ בין הצדדים אלא בחלופת מכתבים ופניות חוזרות, ולכן העתירה לוקה בשיהוי קצוני ויש לדחותה בפרט כאשר העותרת לא הציגה כל טעם ממשי להצדקת השהוי.

ראו גם פסיקתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעיניין עת"מ (מחוזי-י-ם) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המל"ל (1.11.2009), שם נפסק: "העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המיכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המיכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת – או שאותה עליה לתקוף – בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המיכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המיכרז והמשיב סרב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מרוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעיניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות עינייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן." לפיכך, לא היה מקום להיתמהמה לצורך ניהול התכתבות עם המשיבות, ולאחר מכן להמתין עוד חודשיים מיום קבלת מכתב התשובה האחרון מטעם המשיבות, ביום 15.9.22, עד להגשת בקשה זו להארכת המועד.

נסיבות העניין חייבו את המבקשת להגיש את עתירתה מיד לאחר קבלת הודעת האיכלוס ותחילת החיוב, או עם קבלת דרישת התשלום, ולכל המאוחר עם דחיית בקשתם הראשונה לביטול החיוב מיום 20.6.22.

...

ראו גם פסיקתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עת"מ (מחוזי-י-ם) 1770/09 יתרב - חברה לשירות סיעוד ורווח בע"מ נ' המל"ל (1.11.2009), שם נפסק: "העותרת טענה כי ההחלטה שאותה היא תוקפת בעתירתה היא ההחלטה מיום 31.8.09, שבה נדחתה בקשתה לתקן את הצעתה, ולא ההחלטה מיום 16.6.09, שבה נקבעו תוצאות המכרז. אין לקבל טענה זו. העותרת מבקשת בעתירתה להשיג על תוצאות המכרז, ולכן ההחלטה שאותה היא תוקפת – או שאותה עליה לתקוף – בעתירתה, היא ההחלטה מיום 16.6.09 שבה נקבעו תוצאות המכרז. העובדה כי העותרת פנתה למשיב בבקשה לשנות את תוצאות המכרז והמשיב סירב לכך אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן." לפיכך, לא היה מקום להתמהמה לצורך ניהול התכתבות עם המשיבות, ולאחר מכן להמתין עוד חודשיים מיום קבלת מכתב התשובה האחרון מטעם המשיבות, ביום 15.9.22, עד להגשת בקשה זו להארכת המועד.

איני מקבלת את טענת המבקשת לפיה השיהוי שנפל בהגשת העתירה מקורו בין היתר בעיכוב שנגרם עקב אי המצאת תשריט הנכס והודעת האכלוס (שהומצאו לטענתה רק ביום 15.9.22), טענה שאינה מצדיקה איחור כה משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.

פרויקט אחד הוא בניית מרכז סיעודי בכפר ורדים ובעניינו נכרת הסכם בשנת 2015 (להלן "הסכם כפר ורדים") ופרויקט שני הוא הסכם קומבינאציה במעלות תרשיחא משנת 2018 לבניית 10 יח"ד, כאשר 7 מוקצות לח'יר ו-3 ללסרי.

כן נקבע כי המשיבה מוריה תעביר 18,000 ₪ בשל עיכוב באיכלוס הדירות.

סעיף 6 קובע כי מבלי לגרוע מכל שאר זכויות הצד הנפגע לפי הוראות ההסכם והדין, לרבות הזכות לביטול הנספח כך שזכויות הצד הנפגע יעמדו בתוקף כפי שהיו אילמלא נחתם ההסכם בנכוי תשלומים ששולמו מכוחו.

דיון תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 קובעת: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".   התקנה למעשה מאמצת את הפסיקה הקיימת בנוגע לסעדים זמניים על פי התקנות הקודמות, שלפיה הסעד הזמני אמור לשרת את ההליך העקרי, על ידי שימור המצב הקיים בעת הגשת התובענה עד למתן פסק הדין (השוו: ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1), 177) תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "(ב) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

...

עמדתו ועדותו של לסרי מקובלת עלי, ניכר כי אדם שאמר את האמת.

אך סעיף 7 להסכם שצוטט לעיל קובע כי נספח זה "בכפוף לקיום הוראותיו, ממצה טענות וזכויות הצדדים להפרה של הסכם מעלות ו/או הסכם כפר ורדים...." מקום שאני קובע באופן ברור וחד משמעי כי חלק מהוראות ההסכם הופרו כך גם ברור שטענת ההגנה של ח'יר כי ההסכם ממצה טענות קודמות מכוח הסכמי מעלות וכפר ורדים – טענה זו קורסת ונפתח הפתח להכיר בנזקים ובסעדים הכספיים שהתובעים עתרו להם ועל מנת להבטיחם יש צורך במתן הצו המבוקש.

לאור כל האמור ומשנתמלאו התנאים בתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 אני נעתר לבקשה ומאריך בזה את צו המניעה שניתן בדיון, עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית ומחייב המשיבים לשלם למבקשים הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.