"
הינה אך מובן הוא כי לא בכל מקרה רשאי לקוח לסיים את מערכת היחסים החוזית בינו לבין עורך דינו מבלי לשלם את השכר המובטח (ובמיוחד שעה שהסכימו הצדדים כי שכה"ט ישולם במלואו גם במקרה של הפסקת הייצוג), וכי עליו להראות ולשכנע את ביהמ"ש שמדובר בנסיבות שהיה בהן כדי להצדיק ביטול ההסכם כאמור.
לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, את הטיפול שהעניק התובע לנתבעת לטפול בסוגיות נשוא הסכם ההיתקשרות מחד, ואת הפעולות שנידרש לבצע אך לא הושלמו אלא על ידי התובעת בעצמה ובאמצעות עורכת הדין שהועמדה לרשות הנתבעת על ידי הלישכה לסיוע משפטי, כעולה מכתבי המינוי ומהמסמכים שהציגה הנתבעת לתיק בהקשר זה, אני קובעת על דרך האומדנא כי התובע השלים כ-40% מכלל השרות המשפטי שנידרש לספק לנתבעת על פי הסכם ההיתקשרות.
...
יובהר בהקשר אחרון זה כי מקובלת עליי הטענה כי ההסכם נשוא התובענה אינו דן בכל ההליכים שעשויים להידרש אי פעם במערכת היחסים שבין הנתבעת לבעלה לשעבר, ואולם דומני כי יש לקבוע שהטיפול שנדרש על ידי התובע, על פי לשונו הכללית של הסכם שכה"ט, כלל הסדרת עקרונות בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף, קביעת דמי מזונות קבועים והסדרי ראיה, וכן הסדרת הגט, והכל עד למתן פס"ד בסוגיות עיקריות שהועברו לטיפול התובע כאמור.
בפועל, ובהתאם להיקף השירותים ששוכנעתי כי התחייב התובע להעמיד לנתבעת מונה אקטואר מוסכם על ידי ביהמ"ש בעקבות בקשות שהגיש התובע, והיה מקום וצורך להשלים קביעת העקרונות הכלליים לחלוקת הרכוש ולחתור למתן פס"ד הקובע אופן האיזון לאחר מכירת הבית המשותף, מכירה אותה ניסה התובע, כך שוכנעתי, לקדם במרץ, תוך שמירה על זכויות הצדדים מול הבנק למשכנתאות.
בהתאמה אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום בסך של 9,240 ₪ (כולל מע"מ) עבור שירותיו לנתבעת בלבד.
