ביום 21.7.02 מונה המערער לתפקיד מנהל הרשות לאיסור הלבנת הון (משרה בדרוג משפטנים)(להלן – מנהל הרשות), וחתם על 'חוזה מיוחד להעסקת עובד' (נספח א' לכתב התשובה, להלן - הסכם הבכירים) מכוח סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן – חוק המינויים), אשר במסגרתו ויתר על כתב המינוי בשירות המדינה.
סעיף 11 בהסכם קובע כי "על תקופת עבודתו של העובד לפי חוזה זה לא יחול חוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב), התש"ל-1970..", וזאת בהתאם להוראות ס' 107 לחוק הגימלאות הקובע כי: "הוראות חוק זה לא יחולו- ... (2) על עובד המדינה המועסק כדין על פי חוזה יחידי, אם כך נקבע באותו חוזה ובמידה שנקבע..".
במסגרת הסכם הבכירים, המערער הסכים לביטול כתב המינוי על פיו הועסק.
...
ג. לאור מצב זה, התגבשה המסקנה כי יש להנהיג רפורמה בדרך העסקתם של העובדים הבכירים בשרות המדינה.
"
לאור הדברים האמורים, לא מצאתי ואף לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהליך קבלת החלטת הממונה.
לאור כל המקובץ, תוצאת הדברים היא כי המערער אינו זכאי להפרשי קצבה כלשהם מתקופת פרישתו או לתשלום נוסף בעד המענק, מעבר לסכום ששולם לו.
סוף דבר
דין הערעור להידחות.
