ביטול מינוי מקבל גמלה מביטוח לאומי

בהליך זה עתרה התובעת לקבלת תוספת תלויים לקיצבת הנכות מכוח סעיף 200(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה 1995 (להלן – החוק), בגין הקטין, וזאת רטרואקטיבית מיום 1.4.11 ועד חודש אפריל 2017 – תקופה שבגינה קיבל צד ג', אבי הקטין, את תוספת תלויים עבור הקטין לקיצבת אזרח ותיק (לעיל ולהלן - קצבת זקנה).

סעיף 304 (א) לחוק קובע: "נוכח המוסד כי הזכאי לגימלה או האדם שלידיו צריכה הגימלה להנתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגימלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או שבהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגימלה, ולשלם לו את הגימלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה היתייעצות עם פקיד שקום שהמוסד הסמיכו לכך

מסעיף 304 לחוק עולה כי על אף שתוספת התלויים נגזרת מזכאותו של המבוטח לקיצבה, ואין לה זכות קיום עצמאית, הכיר המחוקק בכך שתשלום תוספת התלויים הנו לטובת התלויים והעניק לנתבע את הסמכות להפריד בין תשלום הקצבה עצמה, לבין תשלום תוספת התלויים, על מנת לוודא כי תשלום התוספת ימלא את ייעודו וישרת את צרכי התלויים (ר' עב"ל (ארצי) 10501-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' אוריאנה יצחקי ביטון (30.12.

כאשר נישאל הצד השלישי האם הוא מכיר בקטין כבנו רק לצורך הפקת טובת הנאה כלכלית דוגמאת קבלת תוספת תלויים לקיצבת הזיקנה אולם לא מכיר בו בנסיבות אחרות דוגמאת אלה שתוארו בבקשה לביטול עיקול שהוגשה על ידו ללישכת ההוצאה לפועל, השיב "כשכתבתי את המכתב הזה לא חשבתי על כלום רק שיבטלו לי את העיקול" [עמ' 18 ש' 31].

...

על כן אינני נדרשת לשאלה האם התנהלות הצד השלישי בעצם ציון (לקוני ולא בלתי נכון) של הקטין כבנו בטופס התביעה לקצבת זקנה, בנסיבות בהן לא היה לצד השלישי כל קשר עם הקטין זולת תשלום מזונות, מלמדת על חוסר תום לב. די לקבוע כי התוספת שולמה לצד השלישי שלא כדין ובהעדר זכאות ומשכך דין התביעה נגד הצד השלישי להתקבל.

להשלמת התמונה אציין כי לא הוכח שהנתבע פנה לצד השלישי מהמועד ששולמה לו תוספת התלויים ולא ביצע בירורים שונים בכל הנוגע לקשריו עם הקטין ולמידת תמיכתו בו. כאמור, סבורני כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע שעה שלא נערכה מצדו כל חקירה ודרישה טרם החלטה כי תוספת התלויים תשולם לצד השלישי דווקא, על אף שהקטין אינו במשמורתו וחרף העובדה שהתובעת, אמו של הקטין, מגדלת אותו בגפה וזכאית אף היא לתוספת תלויים לקצבת נכות – תוספת אשר לא שולמה לה במועדים ששולמה לצד השלישי.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, תביעת התובעת מתקבלת ונקבע כי היא זכאית לתוספת תלויים לקצבת הנכות – תוספת שתחושב בהתאם לכללי הדין - רטרואקטיבית משנת 2011 ואילך.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה, כתוארו אז, אילן סופר; ב"ל 12927-11-13), שבו נדחתה תביעת המערער, אשר סבה על שני נושאים: הראשון, בדיקתו מחדש של המערער לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות); השני, ביטול מדיניותו החדשה של המשיב (להלן – המוסד) בקשר להיוון הקיצבה – מדיניות שלשיטת המערער מנוגדת להוראות החוק.

בטופס התקינות נידרש רופא המוסד להתייחס ל- 12 סוגיות או שאלות כדלהלן: 1) "התאמה בין ממצאים למסקנות"; 2) "התאמה בין המסקנות לדרגת הנכות"; 3) "התאמה בין סעיפי המבחנים לדרגת הנכות"; 4) "היתייחסות לקשר סיבתי"; 5) "ניכוי מצב קודם"; 6) "היתייחסות והנמקה לתקנה 16/15"; 7) "באם מדובר בועדה לעררים – האם קיימת היתייחסות לכל נימוקי העירעור"; 8) "האם החלטת הוועדה תקינה – אם לא, פרט את נימוקיך להגשת ערר על החלטת הוועדה?"; 9) "האם יש ליזום דיון מחדש לפי תקנה 37 (אם כן, מתי?)"; 10) האם יש ליזום ערעור בפני בית הדין האיזורי לעבודה?"; 11) "הניתן למסור לידי התובע את דו"ח הוועדה?"; 12) "האם יש ליזום מינוי מקבל גמלה?". ויודגש כבר בשלב זה, טופס התקינות משמש את המוסד לא רק לבחינת תקינות ההחלטה מבחינתו כצד לועדה, אלא גם מבחינת המבוטח – שהוא הצד השני לועדה.

] " ברי כי לא עולה מנוסח הסעיף בחוק כי בכל מקרה יש מקום להתנות טפול בבקשת ההוון של נכה בהפנית המבקש לועדה רפואית לפי תקנה 37 לתקנות. ברם אין לקבל את גישת המשיב כי המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לבדוק את המועמד להיוון גימלתו. המוסד חייב לבחון ולשקול היטב את ההצדקה להיוון. על הפונקציונרים להם נתון שיקול הדעת לשקול האם יש סיכוי סביר שהמצב הרפואי של הנכה ישתנה לטובה או לרעה. צדק בית הדין האיזורי שאין לכפות עליהם ביצוע בדיקה חוזרת. יש לאפשר להם לשקול. אך לגיטימי הוא להורות למי שלו שיקול הדעת לשקול את השאלה.

...

לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי מוקנית לו זכות (שכנגדה חובה), לא כל שכן קניינית.

מקובלת עלינו טענת המוסד כי את הביטוי "רשאי המוסד" בסעיף 113 לחוק יש לפרש כקובע סמכות רשות ולא כקובע חובה על המוסד להוון את הקצבה בכל עת שיש למבוטח הכנסה מספקת או סיכוי מבוסס לפרנסה.

סוף דבר הערעור נדחה.

( 14 לתסקיר מיום 16.10.13 במסגרת א"פ 6370/08 הנתבעת שימשה כאפוטרופוסית על רכושה וגופה של התובעת במשך 5 שנים ו 9- חודשים, החל מיום 21.7.2008 בו מונתה כאפוטרופא ועד ליום 30.4.2014 (סה"כ 69 חודשים) בו נקבע סופית ביטול מינויה של הנתבעת כאפוטרופא לגוף ולרכוש של התובעת.

האפוטרופוס מדגיש כי הכספים שהתקבלו עבור התובעת מיועדים בראש ובראשונה על מנת להבטיח את קיום האינטרסים של התובעת כאדם הזקוק למינוי אפוטרופוס, והנתבעת לא מילאה אחר חובה זו. בשל העובדה שהנתבעת ניצלה את תפקידה ואת האמון שניתן בה לצורך טובתה האישית, עליה להשיב לתובעת את הכספים שהתקבלו עבורה.

כאמור לעיל, הוצאות עבור תחבורה ואחזקת רכב אינן מוכרות כהוצאות עבור התובעת, שלצורך כך התובעת מקבלת קצבת ניידות מהביטוח הלאומי ולכן לא סביר כי תוציא סך של 4,763 ₪ עבור תחבורה בשנה הוצאות בשנת 2010 (מצורף ומסומן כנספח ג/ 2 לתצהיר הנתבעת) – סך ההוצאות לשנה זו הוערך על ידי הנתבעת בסך של 139,663 ₪ (כ 11,600- ש"ח לחודש בממוצע).

...

הגרסה של הנתבעת בעניין זה הינה בלתי סבירה ואין בידי לקבלה.

עם זאת, שוכנעתי כי הוצאות מינימליות מסוימות אכן שימשו עבור התובעת.

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה כי הנתבעת תשיב לתובעת ותשלם לה את הסך של 341,231 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ( 30.1.2018 ) ועד למועד התשלום בפועל.

ביום 24/1/17 המינוי כלפי הבן (ד) בוטל על מנת לאפשר לו לנהל חיים עצמאיים בהתאם ליכולותיו (אפ' 66937-09-16), בעוד המינוי כלפי הנכים (ב) ו(ג) נותר על כנו.

מדובר בקצבאות נכות בסכום מיצטבר העולה על 31,000 ₪ לחודש, כעולה מעדות האישה (עמ' 35 ש' 33-26) ומאישורי המוסד לביטוח לאומי (נספח י"ד לתצהירה) וכדלקמן: הבן הבגיר (ג) מקבל קצבת נכות בגובה 8,534 ₪ לחודש וקיבל עוד 5,000 ₪ מחברת הראל; הבת הבגירה (ב) מקבלת קצבת נכות בגובה 8,534 ₪ וקיצבת ניידות בגובה 2,000 ₪ לחודש; הבן הבגיר (ד) מקבל קצבת נכות בגובה 4,677 ₪ לחודש ועוד 1,500 ₪ שכר מעבודה מוגנת.

...

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האיש (בתלה"מ 42591-10-17) מתקבלת חלקית, באופן בו הדירה המשותפת ברח' פ' בעיר ל', הידועה כחלקה 190/8 בגוש 1958, תימכר למרבה במחיר, כאשר תמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

תביעת האשה בתלה"מ 43819-05-18 נדחית במלואה, מהטעמים שפורטו בגוף פסק הדין.

ככל שתגיע למסקנה כי יש לנקוט הליכים בענין זה, תפעל על פי שיקול דעתה המקצועי.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ב"ל 47876-10-20 02 ספטמבר 2023 לפני: כב' השופטת מירב קליימן התובע: אדם גומעה אדם אבאקר ע"י ב"כ: עו"ד משה קינן הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הילה דמרי פסק דין

המחיקה בוטלה לבקשת התובע וביום 18.5.2021 היתקיים דיון מקדמי בפני כבוד השופטת מזרחי.

וכך קובע הסעיף - נוכח המוסד כי הזכאי לגימלה או האדם שלידיו צריכה הגימלה להנתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגימלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או שבהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגימלה, ולשלם לו את הגימלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה היתייעצות עם פקיד שקום שהמוסד הסמיכו לכך.

...

סוף דבר – לאור הוראות החוק הברורות, אין בידי בית הדין להעניק את הסעד הנדרש בהליך.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.