5.3 נוכח הכחשת התובעת בדבר חתימתה על טופס הגילוי הנאות, הצדדים הגישו חוות דעת מומחים להשוואת כתבי יד, וכן הגישו חוות דעת מומחים בנוגע לשווי הרכב במועד הרכישה, פעולות שארכו זמן רב.
לאור הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, מונו על ידי מומחים מטעם בית המשפט.
7.2 בנגוד לטענת הנתבעים, כי מסרו לתובעת את מלוא המידע הרלוואנטי הנוגע לרכב, בהתאם לחוות דעת מומחית בית המשפט בתחום השוואת כתבי יד – הסיכוי שהחתימה המופיעה על גבי הטופס האמור (נספח 3 לראיות הנתבעים) הוא פחות מ-10%.
9.4 בנסיבות העניין, נוכח סכום התמורה ששולמה, כמות הקילומטרים שהרכב גמע בזמן החזקתו בידי התובעת לפי עדותה (עמ' 9 ש' 17: כ-62,500 ק"מ בתקופה של כשלוש שנים וחצי) מצד אחד, כמו גם העובדה שהשימוש ברכב בידי התובעת מהוה הקטנת נזק מטעמה אף נעשה בנגוד לרצונה (רצון ברור אותו הביעה במכתב ביטול העסקה נספח 3 ראיותיה) מצד שני, אני מוצאת להעריך את שווי השמוש ברכב בידי התובעת בסכום כולל של 13,000 ש"ח.
התוצאה
10.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 60,000 ש"ח (סכום התמורה ששולמה – 73,000 ש"ח פחות דמי השמוש נשוא סע' 9.4 לעיל – 13,000 ש"ח), ומורה לתובעת כי בתוך 3 ימים לאחר שישולם הסכום במלואו – תשיב לנתבעים את הרכב והבעלות בו תועבר ע"ש הנתבעת 1.
...
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת, בראיות שהוגשו, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שהתובעת זכאית אמנם לביטול העסקה, אך היא זכאית להשבה חלקית של תמורת הרכב ששולמה על ידה.
7.8 אני קובעת, כי הנתבעים לא מסרו לתובעת את המידע הנדרש בטרם רכישת הרכב על ידה, כי טופס הגילוי הנאות שהוגש אינו אותנטי ולא נמסר לה עובר לעסקה אף לא נחתם על ידה, ומשכך – ונוכח הוראות חוק מכירת רכב משומש – דין העסקה בטלות, שכן הנתבעים לא היו רשאים להתקשר עם התובעת בעסקה למכירת הרכב בתנאים חסרים אלה.
8.3 בשל כך, ובשל היותו של הנתבע בעלים ומנהל בנתבעת (עובדה שאין עליה מחלוקת) – אני סבורה כי בנסיבות העניין יהיה זה צודק ונכון לייחס לו אחריות אישית למחדליה של הנתבעת במכירת רכב ללא מסירת מידע כדין לתובעת (וראו: סע' 6(א)(1)(א) וסע' 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999).
