ביום 4.11.2019, לאחר שני דיוני שימוע שהתקיימו בעיניינו, החליטה המועצה על העברת המשיב מתפקידו הנ"ל לתפקידו הקודם במחלקת החינוך במועצה – זאת, בגין אי-התאמה לתפקיד (להלן: החלטת הניוד).
המועצה הוסיפה, כי עמדתו העקבית של משרד הפנים במסגרת ההליכים בבית הדין, הייתה (ועודנה) כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף – ובנסיבות אלו, לשיטתה, חלה על משרד הפנים חובה לידרוש את ביטול המינוי שנעשה שלא כדין (ראו: סעיף 26(ב) לצוו שירות עובדים), זאת, אף אם נפלו פגמים בהתנהלות המועצה.
משכך, המקרה דנן רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
אף טענות המועצה המופנות כלפי החלטת משרד הפנים דינן להדחות, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית.
עמדה זו הובעה אף קודם לכן, במסגרת ההליך בבית הדין הארצי, שם ציין כדלקמן:
"בנסיבות הפרשה כולה, וביניהן קביעות בית הדין קמא בדבר היתעמרות המועצה במשיב, מאחר והכרעת פס"ד קמא בנושא העמידה בדרישת הניסיון מוגדרת לנסיבות המקרה הקונקרטי שהוכחו, ונוכח שינוי מסוים שעשה משרד הפנים באוגדן הגדרת התפקיד בעקבות פסק הדין קמא – משרד הפנים לא מתכוון במצב הדברים הנוכחי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 26(ב) בצו המועצות המקומיות (שירות עובדים), תשכ"ב-1962, המאפשר לראש מינהל השרות במשרד הפנים לידרוש ביטול מינוי שנעשה בנגוד לדין" (העמדה מטעם משרד הפנים מיום 19.12.2023, ס' 6).
...
משכך, המקרה דנן רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
אף טענות המועצה המופנות כלפי החלטת משרד הפנים דינן להידחות, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.
זאת ועוד, אף לגופם של דברים, סבורני, כי החלטת משרד הפנים שלא לפעול בניגוד לפסקי דין חלוטים, אשר דחו את הטענה כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף – היא החלטה עניינית ומתבקשת בנסיבות העניין.
אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.